נ.ב.ש.מ:עם וואן דירקשן-עונה שנייה פרק 62
~נקודת מבט קורל~
"דיי…רועיי…דייייי"צעקתי כשהוא מוריד לי את הגקט אז הוא פשוט נתן לי בוקס,הלחי שלי בערה….
לפתע הדלת של החדר שלי היצאה מהמקום….
"תעזוב אותה"אמר הקול…
"אל תתערב"אמר רועי כשאני לא מצליחה לראות את האדם שמאחורי הקול
לפתע הרגשתי חופשייה,האיש בעל הקול משך את רועי ממני וראיתי אדם שחום,הוא לא ניראה מהעדה שלי…
הם התחילו לריב מכות,לא יודעת מאיפה אספתי את כל הכוח והאומץ הזה אבל פשוט לקחתי כיסא ודפקתי לרועי אותה בגב ואז שוב בראש,הוא התעלף…
"קורל את בסדר?!?!"רץ אלי האדם השונה והמוזר הזה וחיבק אותי,הרגשתי שאני מכירה אותו,רעדתי מכל מה שקרה פה,הוא אשכרה ניסה לאנוס אותי…
"חכי פה,ודרך אגב לי קוראים סאי"הוא אמר,הושיב אותי על המיטה העגולה והגדולה שלי והתקשר למשטרה…
תוך כמה דקות באו ולקחו אותו…
"אפשר הצהרה מהנערה?"שאל השוטר,ס הסתכל עלי וסימנתי לו לא עם הראש
"לא עכשיו,היא בהלם ולא מרגישה טוב"אמר לו סאי,השוטר הלך וסאי סגר את הדלת של הבית וניגש אלי,אני רעדתי כל הזמן הזה ובכיתי,אתמול הוא היה כלכך חמוד ועוזר ופיתאום הוא התהפך ככה בגלל סם מעפן…
איך אני אמורה להגיב עכשיו…
"אני יודע שאת לא זוכרת,אבל אני סאי,העוזר האישי שלך וההורים שלך בעבודה"הוא אמר לי וחיבק אותי
"כן…יש לי מזל שבאת"אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק
"תפסיקי לרעוד,אני לא יכול לראות אותך ככה"הוא אמר
"אני לא…מצליחה"אמרתי מגמגמת והדמעות המשיכו לנזול לי
"אוקי…יש לי רעיון"הוא אמר ויצא מהחדר…
"באתי"הוא אמר עם חבילת גלידה ענקית…
אכלתי ביס,ואז פשוט כאב לי הראש,ממש!!!
"מה ישלך?!"סאי שאל
"אני ניזכרת…אני נזכרת"אמרתי בשימחה אך הראש שלי התפוצץ…
לפתע ראיתי שחור…
~נקודת מבט סאי~
אני כלכך שמח שחזרתי כדי להציל את קורל,זה לא מגיע לה,היא עברה כלכך הרבה,היא לא צריכה גם את זה…זה בן אדם זבל שמושפע מסמים ומקנאה…
הבאתי לה גלידה,זה מה שהייתי עושה כל פעם שהיא הייתה עצובה או מרגישה רע וזה היה עוזר וכניראה זה גם גרם לה להיזכר…
אני יודע את הסיפור שלה עם זאיין,ושעכשיו היא תצתרך אותו יותר מתמיד…
השארתי אותה מעולפת על המיטה ונסעתי לבית של הלהקה…
היו מסביב מלא שומרים וגם פאפרצי,כניראה כי הם גילו שקורל חיה והם רצו את הגירסה של זאיין וכמובן גם את של קורל…
"אני צריך להגיע לזאיין זה דחוף,תגיד לו שסאי צריך אותו"אמרתי לשומר
"אוקי"אמר לי ונכנס לבית
"הוא רוצה שתיכנס"אמר לי השומר וסגרתי את האוטו ונכנסתי דרך השער לשביל ובשער היה זאיין מופתע…
"סאי,מה אתה עושה פה?איפה נעלמת?"שאל אותי זאיין במבט מופתע
"אני ההיתי פצוע אחרי התאונה אז ההיתי בבית חולים"אמרתי לזאיין ולחצתי לו את היד,זה היה כיף ליראות אותו אחרי הרבה זמן,אבל הוא היה עצוב,העיניים שלו היו מעט אדומות
"בכל זאת למה באת?אמר ךי השומא משהוא בנוגע לקורל…אבל זה ניגמר,היא יותר מידי מסובכת ואני לא יכול עם זה…היא לא אוהבת אותי כמו פעם"אמר לי זאיין במבט מושפל
"זה ישתנה עכשיו…עכשיו היא ניזכרה בהכל…קרה דבר נורא,מישהו ניסה לאנוס אותה,למזלי הגעתי והצלתי אותה…התגלגלו הדברים עד שכאב לה הראש בגלל זיכרון שעוררתי אצלה במקרה והיא התעלפה,אבל היא עדיין תרגיש רע אחרי נסיון האונס,והיא תצתרך אותך כמו שאתה עכשיו צריך אותה"אמרתי בנשימה אחת והוא פשוט מאוד חייך חיוך מאוזן לאוזן!
~נקודת מבט זאיין~
אני לא מאמין היא נזכרה!@#
נעשתי כלכך מאושר,למרטת שליפני כמה שעות הייתי כלכך עצוב….אמאלה אני פשוט מאושר!
"אזז למה אנחנו פההה?!בואו נילך אלייה"אמרתי לסאי
"בוא אני יסיע אותך"אמר לי סאי ונסענו לבית שלה…
הגענו לבית שלה והגעתי לחדר שלה…היא הייתה ערה עם מבט מסוחרר…
~נקודת מבט קורל~
התעוררתי והייתי מסוחררת מאוד,פתאום זכרתי,זכרתי את זאיין…כמה אהבתי אותו…זכרתי את כל מה שסיפרו לי…את הבלאגן שגרם הנסיעה לישראל,זה ממשפחת הפשע שגרם לתאונה ולשיכחון…זכרתי כמה ביטחון היה לי,כמה מפונקת היחתי ושאם הייתי עם הזיכרון בחיים לא הייתי עובדת בספינה הזאתי…
הייתי עם הרבה כאב ראש וסחרחרות אבל פשוט רציתי לרוץ לזאיין,לחבק ולנשק אותו,מה אכפת לי מה כולם אומרים?!
לפתע הדלת נפתחה,הוא עמד שם ובהה בי,הדבר שאני הכי אוהבת בעולם הזה,הדבר הכי יפה שקיים…
הלכתי לכיוון שלו
~נקודת מבט זאיין~
היא התקרבה איליי בצעדים כושלים,חייכה חיוך עייף אך כנה ופשוט חיבקה אותי…אומיגודדד כמה אושר…..♡♡♡♡♡♡
^ההמשך יבוא^
תגובות (3)
תמשיכי!
תמשיכייייייייי
תממשיכייי