נ.ב.ש.מ:עם וואן דירקשן-עונה שנייה פרק 60

~נקודת מבט קורל~
"קורל,אני לא יבלבל אותך…אני מוותר כרגע"אמר לי והרגשתע רע,למה לעזאזל אני מרגישה רעעע?!
אסור לי להרגיש רע…
יש לי חבר ואני לא רוצה לבגוד או לפגוע בו…אני אמורה להרגיש טוב!
"אוקי"אמרתי
"טוב…את רעבה??כמה הרזת בזמן הזה…מה לא אכלת?!"שאל אותי
"לא…את האמת אין לי תיאבון ולא אכלתי בערך מאתמול"אמרתי
"מהה?את רצינית?את חולהה?"שאל אותי מופתע ושם את ידו על מיצחי,גיחחתי
"שיכחה…שחכת?!"אמרתי מגחחת
"כן…אולי לא נזכיר אתזה?בואי הולכים לאכול"אמר לי
"אסור לי לצאת,ובטח לא איתך…חושבים שאני מתה…אני מפחדת שיגלו שאני לא"אמרתי
"בסופו של דבר יגלו…"אמר לי והתרומם ועמד
"לא אני מפחדת"אמרתי וכיסתי את עצמי בשמיכה
"אויייש…רגע…3…2….1 "הוא אמר והרגשתי את עצמי באוויר
"תורידדד אותי"אמרתי
"לאאא"הוא אמר ויצא מהחדר
"מה הולך פהה?"שאל ליאם
"היא לא אכלה מאתמולל"אמר
"קורללל??לא אכלהה?"שאל אחד בלונדיני,החבר של ליאן(נייל)
"כן…"זאיין אמר לי
"יואו בואו לננדוס…אני גם רעב"אמר הבלונדי
"טובבב…הלווו…אני פהה על הכתף של זאיין…תורידדד אותי"אמרתי הפוכה ומשתוללת עם הרגליים
"טוב טוב רגעעע"הוא אמר והניח אותי
"אני לא הולכתתתת"אמרתי וברחתי
"כן את כן"פיתאום בא אחד מתולתל ותפס אותי והוא וזאיין גררו אותי לאוטו
"קורל תירגעי…את יודעת שבסופו של דבר יגלו אותך לא?!את לא יכולה להסתתר כל החיים"אמרה לי ליאן
"טוב…"אמרתי ונסענו לננדוס הזה…
"וואו כמה אנשים"אמרתי…
"בואו…היה טעים"אמר הבלונדיני(שזה נייל)
"עזבו תביאו לי לפה,אני לא יוצאת"אמרתי כי קיבלתי פיק רגליים…להתמודד עם הכל…
"יואוו מה יש לך?!עד עכשיו הסתובבת רגיל…"אמר לי ליאם
"כן…אבל לא כשגילתי שחשבו שאני מתה,או שאנשים רדפו אחרי"אמרתי
"טוב אני יביא לך אוכל לתוך האוטו"אמר זאיין מיואש
"תודה זאיין"אמרתי וכולם נעלמו מהאוטו…
הם לא מבינים את העמדה שלי,אני מפחדת מכל מה שגרם לי לאבד את הזיכרון…
זאיין חזר עם המבורגר…
~נקודת מבט זאיין~
אווף,זה לא פאר,אני נשבר מליהיות איתה אבל בעצם לא להיות איתה כי היא עם מישהוא אחר….
היא אהבת חיי וכל מה שעבר עלינו גרם לי להתאהב בה יותר!
הבאתי לה המבורגר ואכלנו אותו,הייתה שתיקה מביכה…
"שבעת?"שאלתי אותה
"כן…בערך"היא אמרה
"להביא לך עוד?"שאלתי
"לא…אתה לא צריך לשלם עליי וחוץ מזה אני יאכל בבית גם"היא אמרה
"טוב…למרות שזה לא ג'נטלמני לא לתת לך עוד…"אמרתי מגחך
"חחחח תודה"היא ציחקקה ונשקה לי בלחי והפכתי לאדום…
"אתה יכול לקחת אותי הביתהה?"שאלה אותי
"כן…אבל….ישלי שאלה"אמרתי לה מהסס
"והיא?"שאלה
"את אוהבת את חבר שלך?!"שאלתי אותה
"אמ…….לא יודעת…כן ולא,אני די מבולבלת"אמרה לי מסתכלת לכל מקום רך לא עילי…
"אם אני יחזיר אותך הביתה אני יוותר…אני לא רוצה"אמרתי משפיל מבט ואז מסתכל עליה
"זאיין אתה לא מבין שאני מבולבלת…אני שמחה שבאתי אבל אתה בילבלת אותי עוד יותר,אז זה גם לא טוב שבאתי"אמרה בעצבים
~נקודת מבט קורל~
די אני לא יכולה ככה….
"תודה על הכל,אבל זהו…"אמרתי ויצאתי מהאוטו
"לאן את הולכת?!"שאל אותי
"הביתה,אני יחזור כשאני ירגע"אמרתי משפילה את מבטי
"קור…."אמר מנסה לעצור רותי אבל יצאתי וסגרתי את האוטו ואז הוא גם יצא ותרק את הדלת,רץ למולי
"אני אוהב אותך,אבל אני לא יכול להכריח אותך לאהוב אותי,אבל אני לא יכול גם להיות איתך ככה,אני מבקש ממך אם את לא אוהבת אותי אז תתרחקי ממני…זה פוגע בי"הוא אמר וירד לו דמעה
"פתאום אני אשמה?!
אני לא אשמה בכל מה שקרה וזה לא פאר ככה…חשבתי אי שם בלב שנוכל להיות ידידים,אבל כניראה שזה לא יקרה"אמרתי,הרגשתי הרבה פלאשים עלי ועל זאיין
"שיט"אמרתי…….
^ההמשך יבוא^