נ.ב.ש.מ:עם וואן דירקשן-עונה שנייה פרק 58

~נקודת מבט קורל~
תקרבתי איליו ונישקתי אותו בלחי…
הוא התעורר,אמאלההה….פאק!
"אעההה"צעקתי ונפלתי אחורה…
"אח…"אמרתי,הוא הסתכל עלי בתדהמה אז לקחתי את הכרית וכיסיתי בה את פניי…
הצצתי דרך הכרית וראיתי אותו מחייך…
אבל לא הצלחתי להוציא הגה מהפה…
~נקודת מבט זאיין~
ישנתי…
ואז בשינה הרגשתי מגע רך בלחי אז התעוררתי…
לקח לי כמה שניות לפקוח את העיניים אבל כשפקחתי אותן ראיתי את קורל שם…יושבת על הריצפה ומכסה את פנייה עם כרית…
הסתכלתי עלייה מודהם וחייכתי,היא הייתה כלכך חמודה ככה,לתת לה ביס פשוט….
"מה את עושה פה?"שאלתי ולא מאמין שהיא פה…חשבתי אולי שזה חלום…
"באתי…באתי….באתי כדי שתסביר לי מה היה בינינו"היא אמרה כשהכרית מסתירה את פנייה…
"אין בעיה…אבל תוציאי את הכרית הזאתי מהפנים שלך,את יפה יותר בילעדיה"אמרתי לה בחיוך…
"אני מתביישת ומפחדת"אמרה וכיסתה את עצמה יותר
"בכל זאת השתנת קצת"אמרתי לה…
ירדתי לאט מהמיטה שלי,היא לא שמה לב…
עמדתי והלכתי עד עליה קיפלתי את רגלי כדי להגיע לגובהה שלה כשישבה,ישבתי מולה ישיבה מזרחית והסרתי ממנה את הכרית….
"א…מה אתה עושה?"היא שאלה
"אני אומר שהיה עדיף שנדבר בלי מחסומים….ובלי לשפוט או לשקר…"אמרתי והחזקתי את ידייה…
היא הסתכלה על הידיים שלה ואז עלי והיא חייכה…
ישבנו אחד מול השניה ישיבה מזרחית והיא הסמיקה כהוגן…
"אני לא ישקר,אני מרגישה אלייך משהוא חזק…מהרגע הראשון שרבנו וזרקת את השרשרת שאני כיביכול נתתי לך,אז בבקשה לא משנה מה,פשוט תישמור אותה"הא אמרה,שיחררה יד אחת מאחיזתי,הכניסה את היד לכיסה והושיטה לי את השרשרת…
חייכתי חיוך ענק!של אושר,עצום!
לקחתי את השרשרת ושמתי אותה והחזקתי לה שוב את הידיים…
לא האמנתי שזה קורה,שאהבת חיי שוב פה למולי…
"אז…מה היה בנינו אתה מוכן להסביר לי?אני ממש משתגעת…
תקשיב,אתמול קראתי את היומן שלי ושם אתה היית מוזכר כלכך הרבה ועוד משהו זה שהתעלפתי אתמול וחלמתי שתי חלומות…אחד שאני ניפרדת ממך כי אני עומדת למות…ואחד שאתה בוכה על הקבר שלי"היא אמרה והתחילה לרעוד והידקה את אחיזת ידייה בידיי
"יואוו…באמת?"אמרתי קצת מסמיק
"כן…אבל אני לא זוכרת כלום ולא יודעת כבר למה ולמי להאמין,בגלל זה אני צריכה שאתה תספר לי ותעזור לי להיזכר"אמרה לי
"אין בעיהה…אז ככה…הכרנו בכלל בתאונת מטוס…שם את ביכלל שנאת אותי…
הפכת להיות חברה של חבר מהלהקה שלי,נייל…בלונדיני כזה…ואני הפכתי להיות חבר של ליאן החברה הכי טובה שלך…
אבל אז הייתה סופה ואני ואת
במיקרה הלכנו לאיבוד ביחד והתאהבנו…אבל את לא הסכמת להיות איתי…(ופה הוא ממשיך לספר את כל הסיפור שלהם)"סיפרתי והיא לא ידעה איך להגיב…
"אני…אני…אני לא יודעת איך שכחתי מכל זה?!אני לא מבינה איך זה קרה לי…"היא אמרה ואני התרוממתי מעט וחיבקתי אותה….
עתפתי אותה בידיי והרגשתי את הידיים הרזות ועדינות שלה עותפות בעדינות אותי ונוגעות בגבי…
הרגשתי שהיא ניקרעת בין העבר שלה להווה שלה…
~נקודת מבט קורל~
"אל תידאגי,אני יעזור לך לזכור"אמר לי זאיין ושיחרר את החיבוק וחזרנו לשבת אחד מול השני בישיבה מזרחית…הרגש הציף אותי,ודמעה בוגדנית זלגה מעיניי…
"אל תיבכי"אמר לי זאיין וניגב את בדימעה עם אגודלו שהוא מתרומם מעט לכיווני…הסתכלתי על השפתיים שלו,השפתיים המושלמות האלא…בוא גם הסתכל על השפתיים שלי והייתה מין משיכה לא מוסברת כזאתי…
"קורל?אני יכול לנשק אותךך?"שאל אותי בפיתאומיות
"א..אני לא יכו…."באתי לומר אבל הוא שם אצבע על השפתיים שלי
"ששששש….מה שהיה היה,אבל אני מתכנן על הנשיקה הזאתי מאז שראיתי אותך אתמול"הוא לחש והוריד את האצבע שלו למתחת לסנתר שלי,ועם ידו השניה תפס את ידי ושפתיו נגעו בשפתי…
-ההמשך יבוא-