נ.ב.ש.מ:עם וואן דירקשן-עונה שנייה פרק 57

~נקודת מבט זאיין~
"זאיין…חוץ מזה יש עוד משהוא…אני סיפרתי לה עליך כי ראיתי אותה מתנשקת עם מישהו שעובד איתה"אמר לי גסטין
"מה??"אמרתי כשליבי מתקווץ,זה לא יכול להיות…
התחלתי ליבכות…
"זאי…"ניסה גסטין להגיד לי אבל דחפתי אותו
"תעזבו אותי,אני צריך לחשוב"אמרתי לו ויצאתי בסערה מהבית של גסטין…
הלכתי לפאב כולשהוא…
שלחתי לליאם שאני בפאב ושיבוא לשם כי אני לא רוצה לישתות ולעשות שטויות שאני ישלם עליהם במדורי רכילות של מחר…
"אחי…מה קרה?למה אתה ניראה ככה?"שאל ליאם כשישב על הבר על ידי
"רגע אני יספר לך"אמרתי לו
"שלוש שוטים בבקשה"ביקשתי ושתיתי אותם תוך שתי דקות…
"זאיין שלא תגזיםם"אמר לי ליאם
"בישביל זה אתה פה…"אמרתי לו
"מה יש לך?מה כבר קרה?"שאל אותי
"אז ככה שבשעה וחצי האחרונות גילתי שקורל חייה,הספקתי לריב איתה ובסופו של דבר גם לגרום לה לברוח ולתחרט על הכל…אבל יש לה מישהו…והכי גרוע בכל זה….היא לא זוכרת אותי"אמרתי לו ושיפשפתי עת עיניי שהתחילו לדמוע…
"יואו…באמת….?אני בשוק"הוא אמר לי והזמנתי עוד לשתות…
בשלב מסויים כבר שכחתי מה קרה…רק זכרתי שליאם לקח אותי הביתה,התקלחתי,נישכבתי על המיטה ונירדמתי…
~נקודת מבט קורל~
רועי ליווה אותי עד הבית…
"ביי אהובה"אמר לי רועי ונשק לי בשפתיים…
התנתקנו ואני ניכנסתי לשער…
דפקתי על הדלת ופתח לי אבא,הוא היה בהלם…
"קווורל איפה היית?"אמר בתדהמה
"קורל??זאת את?"ירדה במהירות אמא ובאה לחבק אותי אך עצרתי אותה…
"אל…תיגעי בי!"אמרתי כלכך עצבנית…יותר ממה שהם היו עלי
"מה יש לך?לאן הלכת את יכולה להסביר לנו?"אמר לי אבא במבט כועס
"קודם כל תסבירו לי מה זה?!"אמרתי והצגתי ביפניהם את המודעת אבל שאני מופיעה בה…
"זה…זה…ישלזה סיבה אמרה אמא"אמרה
"אז מה היא לעזאזל?"צעקתי
"רדפו אחרייך,אוקי?!"אמר לי אבא
"מי מה?"שאלתי בשוק
"משפחת פשע בישראל,בגלל זה עברת תאונה אחרי מרדף…"הם אמרו והתחיל לכאוב לי הראש…
"אחחחח"זעקתי יתפסתי את ראשי עם ידיי
"מה ישלה?"אמרה אמא מודאגת כשאני מתקפלת…
לפתע ראיתי שחור והתעלפתי…
לפתע ראיתי דמות בתוך מכונית…רגע הדמןת הזאת זאת אני!
ניראתי לחוצה…
מישהו שחום,ניראה כמישהו הודי מגיש לי פאלפון ואז חייגתי והתחלתי לבכות…
שמעתי איתה שזאת אני מדברת עם מישהו…: "שאני מנסה הכל אבל לא ניראלי שנוכל להמשיך להיות ביחד זאיין…
ורק שתדע שאני תמיד יזכור אותך,לא משנה מה יקרה ואני מאושרת שהכרתי אותך ועברתי איתך חוויות שבחיים לא הייתי עוברת בלעדיך…החבר הכי מושלם בעולם שלידו לא הסתכלתי על אף אחד אחר כי לא היה חסר לו כלום וגם אם כן הוא היה מושלם גם ככה…
אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ואני מצטערת שאני ניפרדת ממך בשיחת פאלפון אבל אני מעדיפה מאוחר מאשר בכלל לא כשיתגלה לך מאנשים אחרים"…(זה רגע ליפני התאונה)

ראיתי שוב שחור.
ואז ראיתי אותו…אז זאיין הזה…הוא בכה…רגע?!זה הקבר שלי?אבל אני חייה…למה עשו מזה משחק כלכך גדול…
התרכזתי בו…היא הקריא מכתב: "קורל?קורל אהובתי?למה עזבת ככה?למה לא קראת לי?
אם היה לך צרות היית אומרת לי,הייתי מוכן לבוא לישראל ולהתמודד איתך בבעיות מאשר להיות ליד הקבר שלך…
אני כלכך אוהב אותך,אין לך מושג כמה!
עכשיו אני יגדל,ובשלב כולשהוא אני יצתרך להמשיך הלאה,גם אם אני לא ירצה אבל זה יקרה…
אני יתבגר ויזדקן ואת תישארי תמיד בת 16 וחצי,ואני יאהב אותך עד סוך חיי גם אם אני ירגיש פדופיל…
אני מקווה שטוב לך שם למעלה ושאת שומעת אותי,
אני מבטיח לבקר פה פעם בשנה,גם אם הלהקה לא ירצו אני יבוא לבד,העיקר לזכור אותך,להביט בתמונות כדי לא לשכוח את הפניים שלך…
ולהיזכר באופי שלך…שקשוח ועקשן אך רך ומתוק…
מה שמשך אותי אלייך מהרגע הראשון!"….(זה מאחרי הלוויה)

ראיתי שחור…

ולפתע נפקחו עיניי והתחלתי לבכות כשאני רואה במטושטש את אמא ואבא שלי מנסים להבין מה קרה לי….

"מה קרה?"שאלו
"כלום…"אמרתי ממשיכה לבכות ועולה לחדר שלי…
הרגשתי כלכך מבולבלת וכימעט נפלתי במדרגות…
"אינעל העולם הזה!"אמרתי טורקת את הדלת וזורקת את התיק שלי…
מהתיק נפל ספר גדול…זה הספר שלקחתי ולא הצצתי בו בכלל…
לקחתי אותו והתיישבתי על הריצפה…
הוא היה מעוטר ועליו היה רשום:'היומן של קורל'
התחלתי לקרוא…
לא האמנתי,כלךך הרבה דברים,אבל לא ניזכרתי בכלום!!!
קראתי בעיקר את סוף הספר שבו זאיין הזה מופיע כלכך הרבה…הוא היה מרכז החיים שלי,בעיקר היה מודגש כמה טוב הוא מנשק!
"אבל למה לעזאזל אני לא ניזכרת?!מאיפה כל הדברים האלא צצו?זאת אני עשיתי הכל אבל לא זוכרת כימעט כלום!"צעקתי…
נירדמתי בסופו של דבר…
~נקודת מבט ג'יין(אמא של קורל)~
לא יכלתי ליראות את הבת שלי ככה…
ידעתי שהקשר שלה עם זאיין יעשה צרוץ אבל ככל שניסתי להרחיק בינהם זה רק החמיר,בשלב מסויים היא הפסיקה להאמין בי…
עכשיו זה השיא!
"אני חושב שכדי ליקרוא לליאן"אמר בעלי,ג'ון,שכניראה הבין שעשינו הרבה טעויות…
"כן"אמרתי והתקשרתי אלייה היא היתה בשוק אבל אמרתי לה לא להתרגש ליד קורל שהיא חייה,כי המצב רגיש…
היא ניכנסה לחדר של קורל ותוך כמה דקות הם יצאו,כמו רוח סערה!
~נקודת מבט קורל~
"קורל…."מישהיא יפה העירה אותי,בלונדינית עם עיניים כחולות…
"מה…מי את?"שאלתי
"ליאן,דבר ראשון ,דבר שני,יש משהוא שהבטחתי שאני חא יעשה אבל אני חייבת"אמרה ואז קפצה עלי בחיבוק…
"אנייייי לאאט מאמינה…!#@את חייה"היא צעקה
"כןן…אני חייה"אמרתי מצחקקת,הרגשתי טוב אבל מבולבלת…
"יש לי שאלה…את יודעת איפה זאיין הזה גר?"אמרתי
"כן…אבל רגע אני אוצה לדבג איתך…"אמרה לי עם עיניים מבולבלות
"בבקשה אני חייבתת!אני מבטיחה לספר לך הכל…רק תני לי לדבר איתו…אתמול התעלפתי וראיתי דברים עליו ובמיקרה מצאתי את היומן שלי וקראתי אותו…והוא היה הרבה שמה….אני חייבת לדבר איתו!"אמרתי והיא רק הנהנה…
"אוקי…בואי!"אמאה והתחלנו לרוץ למחוץ לבית…
הזמנו מונית וכל הדרך חשבתי…איך אני הולכת לדבר איתווו?!אולי לא כדי…?
"ליאן אני מפחדת"אמרתי לה
"אל תידאגי…הוא אוהב אותך כלכך"היא אמרה לי והרגשתי את הבטן שלי מתהפכת…
"אבל ישלי עכשיו חבר"אמרתי
"מה ???"שאלה
"כן…אתמול נעשנו ביחד"אמרתי
"לא יודכת מה להגיד לך…אסל עדיין…תעשי מה שהלב שלך אומר"אמרה לי והנהנתי…
ניכנסנו לבית שלו והיי דם כמה נערים…ליאן ניגשה לאחד בלונדיני ונישקה אותו…
אני עמדתי מאחוריה ואז הבחינו בי…הם היו בשוק…הם קמו וחיבקו אותי…
"אויייר"אמרתי
"לא השתנת כלכך"אמר לי אחד מתולתל
"מצטערת שאני…לא זוכרת"אמרתי
"זה בסדר"אמר הבלונדיני
"לכי לזאיין כבר,יש לנו עדיין שיחה פתוחה"אמרה הצביעה לי על המדרגות…
"מה איפה?"שאלתי מבולבלת
"בואי אני יקח אותך"אמר אחד עם עיניים חומות ושיער חום ומשך בידי ולכיוון המדרגות…
"תודה"אמרתי לו,זה לא מובן מאיליו אצלי…קשה לי קצת ליסמוך על אנשים עם כל השקרים ששמעתי…
"אין מעג מה,דרך אגב …ליאם"אמר
"אהה…קורל"אמרתי בחיוך
"כן אני יודע…הינה הגענו,אל תריבו…ובהצלחה"אמר לי ופתח דלת…
ליבי עלם בחוזקה!
לא הצלחתי לזוז אז הוא דחף אותי לחדר וסגר עלי…
שם היה אותן אחד ישן,זאיין שרבתי איתו אצל ג'סטין ביבר…ואחרכך שראיתי כשהתעלפתי וגם שקראתי עליו ביומן כלכך הרבה…
הוא ישן ושיערו היה רטוב מעט ויצא ממנו ריח של מקלחת…
התקופפתי אליו וזרקתי לריצפה את הכרית שכיסתה מעט את פניו…
הוא היה כלכך יפה…כמו בתמונות שהיו לי ביומן,כמו בחלום המוזר שהיה לי כשהתעלפתי…ניראה לי שהכל היה אמיתי…
השפתיים שלו היו נפוחות…כמו שמסופר ביומן שלי…רציתי לנשק אותו אבל יש לי חבר אז אני לא יעשה את זה…
התקרבתי איליו ונישקתי אותו בלחי…
הוא התעורר,אמאלההה….פאק!
"אעההה"צעקתי ונפלתי אחורה…
"אח…"אמרתי,הוא הסתכל עלי בתדהמה אז לקחתי את הכרית וכיסיתי בה את פניי…
-ההמשך בפרק הבא-