נ.ב.ש.מ:עם וואן דירקשן-עונה שנייה פרק 54

~נקודת מבט קורל~
"את…את…את לא היית חברה של זאיין מאליק מוואן דירקשן,זאתי שמתה?:שאלה אותי בלחץ…
"אמ…מיזה?ולא…בינתיים אני חייה"אמרתי וזזתי אחורה,מה היא רוצה מימני
"יואו את כלכך דומה לה שזה מלחיץץ,אני מעריצה אותם ויודעת עליהם פשוט הכל!"אמרה לי
"אה..אוקי"אמרתי מרימה גבה
"טוב נתחיל להסביר לה את העבודה?"אמר רועי..
עבר היום והגיע היום למחורת,הייתי בחדר השינה,אני ישנה עם שתי בנות שעובדות איתי באותו חדר…
"קורל,תיתלבשי ולכי למשרד של המנהל הוא רוצה לדבר איתך"אמר רועי כשניכנס לחדר
"מה??למה?"שאלתי מודאגת
"אל תידאגי קורי,זה נישמע טוב"אמר וקרץ לי…אני חולה על רועי,הוא תמיד עוזר ומצחיק…
"אוקי…תודה רועיייווש"אמרתי והוא יצא…לבשתי ביגדי עבודה ויצאתי למשרד…
דפקתנ על הדלת של המנהל…
"יבוא"אמר וניכנסתי,זה היה המנהל שראיין אותי
"היי,קראת לי?"שאלתי
"כן,זוכרת שאמרתי שהיה לך עבודה מיוחדת?אז…את תעזרי לג'סטין ביבר בהכל,פשוט תלווי אותו לכל מקום,תייעצי לו והכי חשוב שהיה לו נוח ושלא יחסר לו דבר"הוא אמר
"מתי אני מתחילה?"שאלתי
"מחר בבוקר"הוא אמר וחזרתי לעבודה הרגילה שלי…היום עבר מהר והגיע הלילה…
השעה אחת בלילה…אני אמורה לישון אבל היה לי תחושת מועקה שלא עזבה אותי…החלטתי ללכת לסוף של האוניה…נישענתי על המעקה והסתכלתי על המים זורמים וחשבתי…
~נקודת מבט ג'סטין~
הסתכלתי החוצה מחוץ לחדר שלי באוניה שהגעתי אליה ליפני שלוש שעות…ישלי אזור משלי באוניה בגלל המעריצות וכאלה…
יצאתי החוצה וראיתי מישהי עם שיער שתעופף…היא הייתה עם גבה אילי אבל משום מה היא הייתה לי ממש מוכרת…
"מה את עושה פה?"שאלתי והתקרבתי אליה אבל הייתי קצת רחוק ממנה…
"אני עובדת פה…מותר לי להיות איפה שבאלי"היא אמרה אך לא הסתובבה לכיווני…
"אהה…אוקי,עובר עלייך משהו?"שאלתי כי שמעתי בקולה משהו מצוברך
"אתה מכיר את זה שאתה מכיר ריקנות?משהו שאתה לא מצליח להסביר לעצמך?!"היא אמרה
"בטח…כשהייתי בפרידה מחברה שלי אביה,מה קרה?ניפרדת מחבר שלך או משהו?"שאלתי והתקרבתי ונישענתי לידה במעקה ואז היא הסתכלה עלי…
"אומיגגגד זה לא יכול להיותתת"אמרתי נדהם,זאת…זאת קורל….היא לא מתה?מה הולך פההה?
"מה יש לך?"שאלה ןהסתכלה עליי
"אתה ג'סטין ביבר לא?!"שאלה ואני עדיין הייתי בשוק
"קו…קוו….קורל?!"גימגמתי
"כן…מאיפה אתה מכיר אותי…פאקינג ג'סטין ביבר מכיר אותיי?ולמה אתה כזה בהלם"שאלה
"את לא זוכרת אותיי?"שאלתי
"בטח שאני יכיר אותך אתה ג'סטין ביבר"אמרה מגחחת ובוחנת את הבעתי
"לא ככה…בצורה אישיתת"אמרתי מקבץ את הגבות ולא מאמין
"אני מצטערת אבל…אבל אני…לא זוכרת…איבדתי את הזיכרון"אמרה וקברה את ראשה ביידיה והתחילה לבכות…
"אני…אני מצטער"אמרתי וחיבקתי אותה…למזלי היא לא זוכרת כמה היא שנאה אותי…אני לא חושב שכדי לספר לה על זאין…או במיוחד על זה שכולם חושבים שהיא מתה…
ריחמתי עליה,אבל מה היא עושה פה??
"מה,למה את עובדת פה?"שאלתי אותה כשהיא שיחררה אותי
"לא ביגלל שחסר לי כסף…ביגלל שאחרי שאיבדתי את הזיכרון לא נתנו לי לצאת מהבית,אז החלטתי ליברוח…ואז בעיתון מצאתי מודעת דרושים…והינה אני פה"היא אמרה והשתחררה מימני וניגבה את עינייה…לא ראיתי אותה בעבר בוכה,היא השתנתה…ממש!
"אז…אם אתה מכיר אותי…מה איך התנהגתי?"שאלתי
"אני לא יודע מאיפה להתחיל"אמרתי
"מההתחלה"היא אמרה מסתכלת עלי בציפייה…
"בואי לתוך החדר…שנוכל לשבת"אמרתי
"לא…בוא נישב פה,האוויר פה טוב,הוא עושה לי טוב"אמר
"טוב רגע…"אמרתי והלכתי לחדר רגע כי היה לי קר
~נקודת מבט קורל~
אני לא מבינה….איך הוא מכיר אותייי?
אני ממש רוצה לדעת איך הייתיי!
ג'סטין הלך לחדר לשניה ואני ישבתי על הסיפון בכיסא ושמתי מולי כיסא בישביל הרגליים ושילבתי ידיים,חושבת על האפשרויות…זה כמו חלום שמתגשם…לדעת איך הייתי,מי שלא עבר את זה לא יודע…אני יודעת,אני מיתמודדת עם זה,חוסר ודעות שלא עוזב אותך…
"באתייי"אמר גסטין כשהוא מקורבל בשמיכה ובא עוד מישהוא שהביא לנו שוקו חם…
"וואי תודה"אמרתי ולגמתי מהשוקו…
"אז ככה…אותך הכרתי במסיבה שאירגנתי,יותר נכון התחלתי איתך"אמר והסמקתי בקטנב
"נו…"אמרתי
"אז לא אהבת את זה,לא סבלת אותי,והכרת אותי לחברה שלך…אביה…
בזמן הזה הכרתי את הילדה הכי עקשנית שהכרתי,אך ממש מתוקה למרות שאף פעם לא סבלת אותי…ידעתי שיש בך משהו מיוחד…אבל המשהו הזה מושך גם צרות…וזה מה שגרם לך לתאונה שגרמה לך לשיכחה"אמר לי,שמחתי סוףסוף לשמוע על עצמי דברים,זה פשוט מילא חלק מהחוסר ידע שלי על עצמי…אך הרגשתי משהו שהוא מסתיר מימני…אבל למה שהיא יסתיר אתזה?!
"אוקי…"אמרתי חושבת
"יודע שמחר אני הולכת להיות צמודה אילייך?!"שאלתי
"מה למה?"שאל
"זאת העבודה שלי עד סוף השבוע"אמרתי
"אהה…אל תידאגי מעובדת נהפוך אותך לאורחת"הוא אמר
"לא…זה בסדר"אמרתי
"מה ישלך?!למה לא?!"שאלתי
"כי אני לא מכירה אותך מספיק כדי ליסמוך עליך"אמרתי
"אבל…"אמר וקטעתי אותו
"בלי אבל….אני יעבוד ואתה תשיר"אמרתי,קמתי והלכתי…
~נקודת מבט זאיין~
בוקר למחורת…
"זאיין,ארוחת בוקר"העירו אותי משנתי כל הבנים
"תודה"אמרתי הם הניחו את המגש וכולם יצאו,רק ליאם נישאר
"זאיין שוב בכית בלילה?"שאל אותי ליאם
"אמ….איך אתה רואה?!"שאלתי
"כל העיניים שלך נפוחות"אמר לי
"אהה…כן בכיתי,מרוצה?!"אמרתי
"די זאיןן…למה בכית?ביגלל קורל?מה שהיה ניגמר…היא לא תחזור…ובקצב הזה אתה גם לא תיהיה"אמר לי
"אני לא יכול…אני חולם עלייה,אני חולם שהיא מחבקת אותי…ושהיא אומרת לי שהיא חיה,אבל כשאני מתעורר באמצע הלילה אני מבין שזה סיוט,כי זה לא באמת קורה!!"אמרתי
"מצטער אחי,לא ידעתי שזה עד כדי כך,קח את הזמן"אמר ליאם ויצא מהחדר….
~נקודת מבט קורל~
אני לא מצלילה לסמוך כרגע על אף אחד…לא כשאני לא זוכרת כלום!
-כעבור 4 ימים-
זה היום האחרון שאני עובדת פה…בערב אני צריכה לחזור הביתה,להסביר להורים שלי איפה הייתי יותר משבוע,למה ברחתי…
אני אורזת את הדברים המועטים שהיו לי…
הלכתי למנהל והוא הביא לי רת השכר שלי שעומד על 3 אלף דולר שעשיתי בשבוע הזה…
"תודה"אמרתי
"תודה לך…היית עובדת מצויינת וגסטין החמיא לך על העבודה שעשית…אם היו עוד ג'ובים נגיד לך"אמר לי המנהל והלכתי…
"קורללל"עצר אותי רועי ליפני שאני יורדת במדרגות…
רועי הוא זה שעבד איתי ביומיים הראשונים פה..
הוא ממש חתיך,גבוהה עם מבנה רחב וקוביות,עיניים כחולות ושפתיים עבות ,גווי העור שלו כהה…
כל היום היו מפלרטטות איתו בנות…
"כן??!"שאלתי
"יש משהוא שאני חייב לעשות ליפני שתלכי"אמר כשהוא עומד מולי
"מהה?"שאלתי
"תעצמי עיניים"הוא אמר
"לא…"אמרתי
"נוו"הוא אמר
"טוב אבל תיזהר"אמרתי ועצמתי עיניים
"יש מצב שלא תדברי איתי אבל אני יקח את הסיכון"אמר והרגשתי את שפתיו על שלי…
~נקודת מבט ג'סטין~
בידיוק כשבאתי לצאת מהספינה אני ראיתי את קורל,עם בחור אחד מתנשקים…
חשבתי על זאיין,הם בעצם עדיין זוג,אני לא יכול להתעלם…אבל מה לעשותת?
לא יכולתי לעצור את עצמי,פשוט משכתי אותו ונתתי לו בוקס…
סוף הפרק ….^ההמשך יבוא^