נ.ב.ש.מ:עם וואן דירקשן-עונה שנייה פרק 53

~נקודת מבט זאיין~
השפלתי את המבט שלי כשאני מרגיש שכולם מסתכלים עלי ומחכים שאדבר אך אני פשוט עמדתי ורצתי מחוץ לאולפן לחדר ההלבשה ונעלתי אותו כשאני שומע קולות קוראים לי…
הרגשתי את העולם חרב עלי…
הדבר הכי עדין אצלי,הכי רגיש והכי גרוע שיכל לקרות לי בחיים,אהבת חיי מתה ופשוט מאוד לתקשורת אין רחמים,איך הם יכלו לפרסם את זה?!
אוף קורל…למה זה מגיע לנו?!
~נקודת מבט קורל~
ישבתי בפארק,השעה חמש בערך,אני קוראת עיתון,אם אפשר לקרוא לזה לקרוא,כי אני רק חושבת במקום לקרוא….ואני גם אוכלת גלידה כשבחוץ ממש קריר אבל לא עניין אותי,אני רוצה להיזכר אבל אני לא מצליחה…
אני מרגישה מקום ענק בלב שלי חסר אבל ממה?!
אמא ואבא שלי גם סוגרים אותי ואני לא יודעת למה…
אני רוצה לברוח לקצת זמן,פשוט להעלם…
החלטתי פשוט לשבת שם עד מתי שאני ירצה כי אני מרגישה חנוקה בבית…
הפכתי את העיתון וראיתי מודעות דרושים,לא חסר לנו כסף כפי שהבנתי אבל זה סיבה לצאת קצת החוצה…
עיינתי במודעות ואז הייתה מודעה ענקית:@להפלגה ענקית באוניית פאר מחר דרושים עובדים בדחיפות,שכר נאה לשבוע שלם ואפשרות להעסקה ממושכת…
למעוניינים נא לטלפן למספר:0774788446,
הראיונות יתקיימו היום וההפלגה תתקיים מחר@
חשבתי על זה ומתאים לי להעלם לאיזה שבוע כדי להיזכר אולי במשהוא…
אולי זה מעשה חריג אבל אני גם במצב חריג!
סיימתי את הגלידה והלכתי לאחת החנויות,היה שם טלפון אז חייגתי ואמרו לי לבוא לראיון ברגע שאני יוכל,אז תפסתי מונית ונסעתי לכתובת,זה מרגיש כאילו אני פעם ראשונה במקום שבו נולדתי,זה הרגשה מוזרה אבל היא הייתה לרגע אפילו נעימה ומלאת התרגשות,הרגשתי כמו ילדה קטנה…
הגעתי לבניין ענק והיה די הרבה אנשים,אנשים שמחפשים עבודה או עובדים שעובדים בבניין…
הגעתי לאזור של הראיון ועמד מישהו בכניסה לחדר…
"פה זה הראיון לעבודה בספינה?"שאלתי את האיש
"כן,כנסי עכשיו,יש לך מזל כימעט וניגמר הראיונות והמקומות למשרות"אמר וחייך אילי
"תודה "אמרתי
"אין בעד מה,ובהצלחה,תשאירי רושם טוב אולי גם תקבלי תפקיד טוב"אמר ופתח את הדלת
"אוקי"אמרתי וניכנסתי וישב מולי אדם מבוגר עם שיער לבן ומראה מכובד מאחורי שולחן…
"שלום"אמר לי האדם שהוא כניראה המראיין
"שלום לך"אמרתי והוא סימן לי לשבת אז ישבתי בכיסא כששולחן מפריד בינינו
"באת לחפש עבודה נכון?!"שאל
"כן"אמרתי וחייכתי מעט
"אז אנחנו באמת מחפשים עובדים בדחיפות למחר כי יש הפלגה ענקית,היו בה הרבה אנשי עסקים והמשפחות שלהם וזוגות של אנשים חשובים וגם היו הופעות של זמרים מאוד ידועים שאת בטוח מכירה"הוא אמר והנהנתי
"אוקי,אז מה התחום שבו אני יעבוד?"שאלתי
"יש לך ניסיון?ובת כמה את?"שאל אותי
"אני יגיד לך את האמת…
בגלל תאונה שעברתי שכחתי את העבר שלי אז אני לא זוכרת את העבודות הקודמות שלי ואני יחסית קטנה,עוד חודשיים בת 17"אמרתי
"אני משבץ לעבודה,בגלל שאת בחורה מאוד נאה אבל צעירה את תהיי בתפקיד מיוחד,אבל זה תלוי רק בך,ביום הראשון תהיי ברמנית שתגיש בבריכה משקאות אך לא עם אלכוהול ובערב תהיי מלצרית במסעדה…
ביום השני אם תשחקי אותה בעבודה אני יתן לך תפקיד שכל נערה חלמה עליו…"הוא אמר ואני הסכמתי
"אבל אני צריך אישור הורים "הוא הוסיף,שיט!
"ההורים שלי לא בבית לחודש ואני אצל סבתא שלי שנסעה בדיוק לשבוע ולכן אני לבד בבית ואישרו לי לעבוד ולעשות מה שבא לי"שיקרתי
"אוקי,רק שישלחו לי בפקס אישור שלהם"הוא אמר,ברור שהסכמתי,מה הבעיה בלזייף דבר כזה?!

-ערב-

~נקודת מבט ג'סטין~
"ג'ס אני יתגעגע"אמרה לי אביה,עייניה הסתכלו עלי ופשוט הצטערתי שאני לא יכול להישאר איתה קצת יותר ושנבלה ביחד אבל העבודה טובענית ואני צריך להפליג בספינה ולהופיע בה…
"גם אני אהבה"אמרתי לה ונשקתי לה בשפתים שלה…היא חייכה.
"שמעת מה קרה בטלויזיה?"שאלה אביה
"בטח,כולם מדברים על זה,אני מרחם על זאיין שככה היה הגורל שלו,הבחורה הזאת קורל תמיד איךשהוא מסתבכת בבעיות"אמרתי חושב עליה קצת,איזה פחד זה להיות מאויים על ידי מישהו…
"כן…אבל תיראה איזה אהבה יש בינהם …הוא והיא הסתירו את הזוגיות שלהם כלכך טוב שעד עכשיו לא גילו אותה,וזה לא קל בחיי המפורסמים והם גם אוהבים אחד את השני כלכך הרבה שהם היו פשוט זוג מושלם!"אמרה אביה וישבנו ודיברנו והתנשקנו מלא עד שהיא הייתה צריכה ללכת ואני התכוננתי למחר…
~נקודת מבט זאיין~
הפאפארצי והמראיינים לא עוזבים אותי פשוט!
כל היום מדברים עלי ועל קורל ואני פשוט מרגיש התמוטטות!
הגעתי הבייתה ונישכבתי במיטה והתקשרתי לאמאשלי…התחלתי לבכות לה,בחייםשלי לא הרגשתי כלכך הרבה צורך להתפרק…
היא עודדה אותי ותמכה בי,אין על אמא!
~נקודת מבט קורל~
זייפתי חתימה של אמא שלי ושלחתי אתזה בפקס…לא ידעתי מה לעשות,אני לא יכולה לחזור הביתה גי לא ירשו לי לצאת שוב,בטוח מחפשים אותי…
איזה כיף שאין לי פאלפון,המכשיר הזה טוב כשיש לך למי להתקשר לא כשמחפשים אותך ואתה בורח מהבית…
החלטתי לבלות את הלילה במלון,למזלי היה לי מספיק כסף לזה ועוד כסף לקנות בגדים,שזה ממש אחלה במצב שאני בו…
-למחורת בבוקר-
הגעתי לעבודה והסבירו לי את העבודה…
גם סידרנו את הספינה,יקמה מלא עובדים והכרתי די הרבה,שאלו אותי הרבה שאלות והסברתי מיליון פעם שאני לא זוכרת מי אני בדיוק…
"קורל תכירי זאת לינוי…היא עובדת שמצתרפת אלינו"אמר לי רועי,אחד מאלה שעובדים איתי…הוא הציג לי בחורה גבוהה עם שיער חום שמגיע עד הכתפיים ועניים חומות…
"את…את…את לא היית חברה של זאיין מאליק מוואן דירקשן,זאתי שמתה?:שאלה אותי בלחץ…