נ.ב.ש.מ:עם וואן דירקשן-עונה שנייה פרק 51

~נקודת מבט קורל~
"קורל,קורל,את בסדר?"הם שאלו
"היא ניראת לכם בסדרר?"שאלה אישה
"מי אתם?אני לא מכירה אותכם…"אמרתי בפחד ניסתי להזיז את הגוף שלי אבל פחדתי אפילו לזוז…
"מה את לא זוכרתת?"אמרה האישה והתחילה לבכות
"מה השם שלך?"שאל מישהוא עם חלוק לבן
"קורל"אמרתי חוששת
"הינה היא זוכרת"הם אמרו ביחד ועל פני האישה חיוך
"לא כי קראתם לי ככה אז ניחשתי את זה"אמרתי והחיוך של האישה ירד והיא פשוט חיבקה אותי,זה הבהיל אותי וכאב לי כל הגוף
"דייי,איייה,כואב לי"אמרתי ודחפתי אותה ממני,הרגשתי כאילו כף היד שלי בוערת כשעשיתי אתזה
"יואווו מה יש ליד שלי?!"אמרתי כשהסתכלתי על הידיים שלי והן היו מלאות חתכים ושיפשופים…
"מה קרה לי?למה אני ככה?"שאלתי
"תירגעי,נסביר לך הכל"אמר הבן אדם עם החלוק
"מה ישש להסביר,הכל מבולגן לי,כואב לי הראש ואני לא יודעת אפילו מי אני"אמרתי והתחלתי לפתח עצבות,הרגשתי משהוא ריק,כאילו מישהו חסר פה שאני צריכה אותו לידי…
"ככה תידעי מי את ואולי תיזכרי"אמרה האישה שבכתה מיקודם…היא נראתה קרובה אילי,כאילו קרובה ללב שלי…
הנהנתי להסכמה…
"אז אני אמא שלך קורל,וקוראים לי גיין"אמרה האישה…שרגע…היא אמא שלי?!
"ומי הם?"שאלתי וקיווצתי את הגבות בוחנת אותם עוד יותר…
"אני הרופא"אמר הבנאדם עם החלוק
"ואני אבא שלך"אמר האיש עם השיער השחור הקצת ארוך וחלק…
"אז…איפה אני עכשיו?ולמה אני פה?"שאלתי
"את בבית חולים בגלל תאונה…למזלנו לא מתת"אמרה גיין,אמאשלי לכעורה
"עכשיו האחות תחליף לך תחבושות כי יש לך פצעים בכל הגוף וגם שני שברים ואז יתנו לך לאכול"אמר הרופא
"יואווו אני ממש רעבהה"אמרתי ואבא ואמא חייכו לפתע והתחילו לצחקק
"מה יש לכם?"אמרתי מרימה גבה
"כיף ליראות אותך חוזרת להרגלים ישנים"אמר אבא בחיוך קטן
"אוקיי"אמרתי לא מבינה והם יצאו והאחות ניסתה להוריד לי תחבושות
"זה יכאב טיפה אבל זה לטובתך"אמרה האחות
"בטוח טיפה?!"שאלתי
"אמ…תיראי"היא אמרה ורק שכהיא התחילה לפתוח את התחבושות הרגשתי כאב חד…
"איההה,תעזבי אותי"אמרתי והיא שיחררה
"טוב,אז אני יביא לך חומרי הרגעה ועוד חצי שעה נוריד את התחבושות…"היא אמרה
"טוב בינתים אני יאכל"אמרתי והגישה לי מים עם שני כדורים
"אוקי אני יקרא להורים שלך שיביאו לך מה שאת רוצה"היא אמרה אחרי ששתיתי את הכדורים
"לא,אני לא רוצה…אני לא סומכת על אף אחד כרגע,תביאי לי את…מה שבאלך"אמרתי לה והיא חייכה והנהנה,איזו מקסימה ^^
היא הביאה לי אוכל ואחרי חצי שעה הורידה לי את התחבושות שבקושי כאבו לי בזכות התרופות…
בזמן הזה חשבתי על החלום המוזר שהיה לי…אני זוכרת רק גבר,עם עיניים יפות וחודרות עם הרבה ריסים וחיבק אותי בחום ומנשק אותי בתשוקה כאילו זאת הפעם האחרונה שנהיה ביחד…קיבלתי צמרמורת ולא יודעת למה נעשה לי ממש קר..
~נקודת מבט זאיין~
"זאיין….תתעורר…יופיי…….איך אתה?אתה בסדר?….תנו לו אוויר"אמרו קולות כשפתחתי את העיניים אבל חלמתי בהקיץ…
זכרתי חלום,אבל חלום שיש בו את אהבת חיי,את קורל…
אני לא קולט שהיא הלכההה:/
"זאיין תהייה חזק,תזכור שאנחנו פה בישבילך"אמרו והינהנתי,לא יכלתי להוציא מילה…
הושיבו אותי על הספה ונתנו לי לישתות וליאן באה ודיברה איתי,היא ממש עזרה לי אבל לא הצלחתי להוציא את הדיכאון הזה מהראש…
"זאייין,ישלך שיחה מאישה מבוגרת"אמר נייל
"לא באלי לדבר עכשיו בפאלפון"אמרתי נישכב על הספה ומחבק את הכרית,קובר את ראשי בה
"היא אומרת שזה בקשר לקורל"אמרה האישה,קפצתי ורצתי לפאלפון וחטפתי אותו מהיד של נייל
"הלו?"אמרתי
"זאת אמא של קורל,היה קשה להשיג את המספר שלך אבל בסוך מצאנו אותו בפאלפון של קורל ושמה הבנו שאתם המשכתם להיות בקשר…"אמרה האישה,אמא של קורל,הם לא רצו שנהיה ביחד
"גבירתי…אני מצטער…א"אמרתי אך היא קטעה את דברי
"אני לא באה להתלונן בפניך,אני יודעת שאתה אוהב אותה וצר לי שלא תוכלו להיות ביחד יותר…
אני מזמינה אותך ללוויה של קורל בישראל אם תרצו לבוא,אתם מוזמנים,אתם האנשים בין החשובים לה וניראלי שראוי לה שתבואו"אמרה האישה…לוויה,קורל,זה מאשר הכל…היא מתההה!