נ.ב.ש.מ:עונה שניה פרק 9(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט קורל~
"זאיין,תקום ממני,מהר!"אמרתי לו
"למה מה תעשי?"שאל בחוצפה
"את זה!"אמרתי ונתתי לו כאפה
"אאוץ…זה כאב"אמר
"אז אני יעשה את זה"נישק אותי נשיקה קצרה
"יחתיכת…."ניסתי להגיד והוא קטע אותי
"מאוהב …זאת המילה"אמר ונישק אותי נשיקה מדהימה,לא יכולתי לעצור אותה…
אחרי כמה דקות התנתקתי ממנו ודחפתי אותו והתיישבתי
"עכשיו את ונייל ניפרדתם ואת וליאן כבר לא חברות,את רוצה אותי,אני רוצה אותך..אז מה הבעיה שנהיה ביחד?"שאל אותי והתיישב לידי במיטה
"שאני רוצה להראות לו שהוא טעה,שלא בגדתי בו בכלל…אני שונאת לצאת השקרנית"אמרתי והשפלתי מבט
"תקשיבי…בטוח יבקשו ממנו להיתראיין ונדבר שם על הכל ונהיה ביחד בינתיים,רק שאף אחד לא ידע על זה…"הוא אמר וליטף את פני
"אבל…."
"בלי שום אבל…"קטע את דברי שוב ונתן לי נשיקה בין הלחי לשפתיים.
קמתי מהמיטה,הוא יסתכל עלי במבט לא מבין והתישבתי עליו…
"אני מסכימה,בתנאי שעד שאני לא בטוחה לא אומרים לאף אחד"אמרתי בחיוך ושמתי את ידי סביב צווארו
"יש,סוףסוף"הוא אמר וחיוך חושף שיניים הופיע על פניו..
עצמתי את עיניי ונישקתי אותו נשיקה מתוקה…פעם ראשונה שאני זאת שיוזמת את הנשיקה ולא ההפך.
לאט לאט הנשיקה התעמקה והפכה לנשיקה ממכרת.
לפתע הפאלפון של זאיין צילצל,התנתקנו והוא הוציא את הפאלפון מכיסו,זה היה הארי..
"לענות?"הוא שאל אותי והנהנתי,הוא ענה ושם על ספיקר:
"איפה אתה?"הוא אמר,זאיין סימן לי לא לדבר
"הלכתי למישהי…"זאיין אמר להארי
"שובב קטן,מצאנו את ליאן בוכה כאן ויש מלא פפארצי ששוואלים על פירסומת כלשהיא"הוא אמר
"סיפור ארוך..נדבר כשנחזור"זאיין אמר
"אוקי אתה לא מבין מה קרה פה בערב אחד"אמר וניתק
"אז איפה היינו?"שאל בחיוך וחייכתי גם אני
"אמ…לא זוכרת"הקטנתי ראש,זה היה ניכר בחיוך שלי
"אז אני יזכיר לך"אמר,ליתף את פני ושפתי עם אגודלו והקריב את שפתי לשפתיו,הן זזו בתיאום מושלם…
היא הפכה לנשיקה פראית…
התנתקנו בגלל הצורך הזה לנשום…
"את מושלמת"הוא אמר לי ברכות
"גם אתה…איזה מוזר זה שבהתחלה לא סבלתי אותך,ועכשיו אני…"
"עכשיו מה?"
"כלום"
"נוווו תגידי"
"מאוהבת בך"אמרתי והאדמתי,פעם ראשונה בחיי שאמרתי למישהוא את זה
"גם אני מאוהב בך"אמר לי ונשק לי בשפתיים אחר שתי דקות התנתקנו והבטנו אחד לשנייה בעיניים,היתה לי צמרמורת קלה שעברה בכל כופי ובביטני היו פרפרים.
"לא בא לי ללכת,אני רוצה להישאר איתך"הוא אמר
~נקודת מבט זאיין~
"גם אני רוצה שתישאר איתי עכשיו"אמרה
"אז אולי אני ישן פה?"שאלתי בממזריות
"זאיין…."גיחחה
"אל תידאגי,רק לישון"אמרתי לה בחיוך חושף שיניים
"טוב…אבל עם מה תישן?"שאלה אותי
"אני צריך רק מכנס"אמרתי,היא קמה
"תישאר פה"היא אמרה וניכנסה לחדר,כניראה חדר ארונות,מפתח הדלץ ראיתי מלא בגדים!
היא חזרה עם קופסא שחורה די גדולה…
"קח"היא פתחה את הקופסא והוציא מכנס ים של בילבונג
"מאיפה לך מכנס של בנים?"שאלתי
"זה היה של אח שלי,זה שרצחו,הוא היה גולש…
את הכל אמא שלי זרקה כי זה העלה בה זיכרונות שגרמו לה לבכות,אני לקחתי רק את המיכנס הזה,את חולצת הלייקרה שאיתו הוא היה גולש והגלשן שלו"היא אמרה
"את לא חייבת להביא לי את זה"אמרתי והושטתי לה אותו חזרה
"אני רוצה…הוא סתם יושב בקופסא הזאתי,אתה תישתמש בו,מתי שהוא כשתילמד לשחות"גיחחה
"אמרו לך פעם שיש לך אופי כובש??"אמרתי ותפסתי במותנייה
"מה כובש באופי שלי?כולם רבים איתי בגללו"פיקפקה בדברי
"את קשה,לא פראיירית,עקשנית,רודפת צדק ובעלת לב אדיר"אמרתי לה והיא הסמיקה ודימעה קטנה טילה לה במורד הלחי,ניגבתי אותה בעזרת האצבע שלי…
"גם אתה מדהים"אמרה לי ורכנתי כשי לנשק אותה,ממש הייתי צריך להתכופף ממש…
"את יודעת שאת דרדסית?"אמרתי מביט בה די מלמעלה
"כן,ואתה טרול"אמרה מרימה גבה
"לפחות אני לא דרדסית"אמרתי מגחך
"אבל אתה מת על הדרדסית הזאתי,יא'טרול"אמרה מצחקקת
"מה שנכון נכון"אמרתי ונשקתי לה בלחי…
"טוב אני הולכת להחליף בגדים ולצחצח שיניים,אחרכך תיכנס אתה לשירותים"אמרה וניכנסה להחליף בגדים,אחרי חמש דקות יצאה ואני ניכנסתי וציחצחתי עם האצבע את השיניים,הורשתי את בגדי חוץ מן הבוקסר ושמתי את המיכנס של אחייה,הוא היה בול עלי.
כשחזרתי היא כתבה משהוא במחברת וישר סגרה אותה…
"מזה?"שאלתי כשהיא מכניסה את המחברת למגירה ונועלת אותה
"יומןן"היא אמרה והיסתובבה לכיווני
"וואי זה בול עליך…זה מזכיר לי אותו"אמרה בחיוך חוץ מהחלק האחרון שהיה בעצב
"את תידאגי אני כאן,אין לך ממה לדאוג"אמרתי וחיבקתי אותה,התנתקנו וניכנסנו למתחת לשמיכה שהייתה מונחת על המיטה העגולה שלה…
פתחתי את זרועותי ועתפתי אותה בהן…
הצמדתי אותה לחיקי והיא הניחה את ראשה על החזה השלי ונירדמנו כשהיא בזרועותי..
כשקמתי בבוקר היא לא לידתי במיטה…
-ההמשך יבוא-