נ.ב.ש.מ:עונה שניה פרק 4(עם וואן דירקשן)

ישבנו בחדר המתנה בשדה תעופה אני,ליאן,אלה,אביה,שובל,ענבר,נוי והבנים…
לפתע ההורים שלי ניכנסו לחדר המתנה והחיוך נפל לי מהפנים…
"קורל?"אמא שלי חיפשה אותי מסתכלת לצדדים,כולם הביטו לכיווני,אני קמתי וניגשתי אליהם..
"קורלל,יואווו,איזה מזל שאת בחיים ובריאה"אמר אבא במין שמחה וחיבק אותי…אך לא הגבתי
"קרה משהוא קורל?"שאלה אמא
"כן…אתן גרמתם לזה"אמרתי
"למה?"שאלה אמי
"כי אתם לא באתם לפה בזמן כמו שהייתם צריכים לבוא והעדפתם להישאר בעבודה שלכם"אמרתי בעצבים
"כי עשינו דברים חשובים שלא יכלנו לעזוב"ניסו להצתדק,אבל לזה אין הצדק
"יותר חשובים מהבת שלכם?"שאלתי וחיזקתי את אגרופי
"זה בישבילך,שהיה לך כל מה שאת רוצה"אמר אבא שוב מנסה להצתדק
"מה זה עוזר לי שיש לי הכל ואני לא רואה כימעט את ההורים שלי?"צעקתי
"אנחנו מצטערים,לא רצינו שזה היה כך…ננסה להיות יותר בבית אוקי?מה דעתך שנילך מחר לאן שהוא רק שלושתינו?"התנצל
"טוב,זה פשוט העציב אותי שהתגעגעתי אליכם ולא הייתם פה כשהגעתי"אמרתי וחיבקתי אותם,למרות שכעסתי אליהם עדיין התגעגעתי,מאוד
"אהה וחברות באות אילי"אמרתי והצבעתי לעבר הבנות והן עשו לנו שלום
"אין בעיה,אבל איך הן יבואו?"שאלה אמא
"אני יקח אותם באוטו"אמר לואי
"אין על החתייך הזה"אמרה אלה וחיבקה אותו,יצאנו כולם מחדר ההמתנה,ההורים שלי הלכו לרכב
"ביי יפשלי,נאסוף אותכן בתשע"אמר לי נייל ונשק לי נשיקה רכה בשפתיים,השעה הייתה ארבע בצוהוריים ניפרדתי מכולם עד שהיגעתי לזאיין…
"בי"הוא אמר בקול רך ונתן לי נשיקה רכה בלחי,היתה לי הרגשה מוזרה בבטן…
אני,ליאן ונוי הלכנו עם ההורים שלי ואלה,ענבר,אביה,ושובל הלכו עם לואי,צלמים צילנו אותנו מכל הכיוונים כשיצאנו מהחנייה של בית המלון,לפתע ניזכרתי בפרסומת…אני חייבת לספר לנייל וליאן על הפירסומת ושלא יגלו אתזה לבד,אבל אני חייבת לדבר עם זאיין בישביל שנספר להם ביחד…
"הגענו"הכריזה אימי וףתחה את הדלת לצאת…
הגענו לביתי הגדול,וילה בעלת שלוש קומות וחמישה חדרים,בריכה,ג'קוזי ושולחנות סנוקר,כדורגל שולחן וטניס שולחן ועוד…
יצאנו גם אנחנו מהאוטו ואבא נעל את האוטו.
אמא ואבא ניכנסו לבית דרך השער הגדול שעמד בכניסה לבית שלי.
"קוררל"צעקה אלה מתוך האוטו של לואי ונופפה לי עם היד,חייכתי ונופפתי לה חזרה עם ידי ולואי עצר את האוטו מולי…
נוי ושובל יצאו ורר אלה נתקעה באוטו ניפרדת מלואי עם נשיקה שנמשכה מעבר למצופה,הרבה מעברר!
"נו אלה…"צעקנו עליה אני ונוי ושובל צחקקה,הם המשיכו אז אני ונוי פתחנו את הדלת ומשכנו אותה בכוח…
"דיי יקנאיותת!"התעצבנה עלינו
"למה לי לקנא?לי יש את נייל"אמרתי מצחקקת מוציאה לה לשון
"ולי יש את ליאם"הוסיפה נוי
"אבל לואי הכי חתייך"הצהירה אלה
"נכון אני הכי יפה"התפרץ לואי
"והכי צנוע"אמרה שובל
"היי אל תישכחי מי אחשלך"אמר
"טוב אחי"גיחחה שובל ולואי נסע וניכנסנו לבית שלי….
-סוף פרק-
ההמשך בפרק הבא…