נ.ב.ש.מ:עונה שניה פרק 17(עם וואן דירקשן)

ראיתי אותם רוקדים,אותה ואת אותו בחור שהיא יצאה איתו…
ואז הם התנשקו,פאקינג התנשק,מול הפנים שלי…התמלאתי קנאה,למה הבלונדינית הזאת הייתה חייבת להרוס הכל?!
משכתי אותה מחוץ למועדון,בלי הודעה מוקדמת הצמדתי את שפתי לשפתייה…
"מה אתה עושה?"היא אמרה ודחפה אותי
"אני לא יכול לראות אותך מתנשקת עם אףאחד שזה לא אני"אמרתי והתקרבתי אילייה
"ואני כן יכולה לראות אותך מתנשק אם הבחורה שאני לא סובלת??"אמרה ואז הבנתי הכל…
"אני לא נישקתי טותה היא נישקה אותי רק כדי להרגיז אותך"ניסיתי להצתדק
"אבל זה היה ניראה כאילו ממש נהנת ממנה"אמרה בעצבים
"אני לא"
"אז למה המשכת אח הנשיקה עד שאני צעקתי כשראיתי אותכם"
"היא נישקה אותי כמה שניות ליפני שירדת"
"גם כמה שניות להתנשק זה ניקרא להנות"
"היא בכלל לא מנשקת טוב"
"גם אתה לא,אתם מתאימים"
"עובדה שאת התנשקת איתי"
"אני שומרת על זכות השתיקה ומבקשת עורך דין"אמרה והסתובבה ללכת
"לאן את הולכת?"שאלתי מבולבל
"אתה עדיין לא הבנת?זה נגמר בינינו"אמרה ויכולתי לשמוע את העצב מבעש לקול שלה
"את לא רוצה להיפרד ממני,את פשוט מפחדת להיפגע,אני יודע"אמרתי ומשכתי בידה
"נכון,אתה צודק,אבל זה לא עוזר לך…
כי היום כימעט ניכנסתי שוב לדיכאון,וכשאני נכנסת לדיכאון קשה לי לצאת ממנו"היא אמרה משפילה מבט,
"אני לא רוצה לפגוע בך,אני רוצה להיות איתך"אמרתי ברוך ומשכתי אותה לחיבוק אך היא דחתה אותי
"עזוב אותי,נימאס לי מכל הבעיות האלא,אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע,אני מרגישה אליך יותר מידי דברים וזה מפחיד אותי"היא אמרה
"ואני רוצה לשכוח אותך!"היא הוסיפה בהחלטיות,הלב שלי הפסיק רגע לעבוד
"אבל אני לא רוצה להשאיר אותך בתור זיכרון אצלי,אני לא רוצה"אמרתי ותפסתי בידה
~נקודת מבט קורל~
שיפסיק,אני עומדת להתפורר פה ולהישבר.
שיפסיק להגיד את כל המילים היפות האלא,שישקר,שיגיד שהוא גם רוצה לשכוח אותי,אבל לא,הוא מתעקש!!
ואז הגיעה סידני,מה היא רוצה?לירות בי עכשיו?אני לא מבינה מה ישלה כלכך נגדי!!
"קורל,אפשר אותך בצעד?"היא שאלה
"לא"אמרתי בקשיחות ושיחררתי את ידי מאחיזתו של זאיין
"לכי איצה רגע,זה חשוב,וזה ממש לא משהוא רע"רועי אמר
"טוב,רק בישביל רועי"אמרתי והלכתי איתה לצעד בזמן שטני מציצה ורואה שרועי מסתכל על שובל,וואו מישהוא פה מתאהב!
"אז…למה קראת לי הצידה?"שאלתי
"כי אני רוצה לבקש סליחה"היא אמרה והייתי בשוק!סידני?לבקש סליחה?וואו.
"שניה,אני חולמת?"שאלתי
"רגע,אל תעצרי אותי,באתי לבקש מימך סליחה,הגזמתי קצת,כניראה קינאתי בך,וגם כאסתי עלייך"היא אמרה
"על מה?"שאלתי
"על זה שאח שלך מת,האשמתי אותך במוות שלו,למרות שזה לא הייתה אשמתך!"
"רגע,את?""כן אני הייתי מאוהבת בו קשות ולא הפסקתי לבכות"היא קטעה אותי ואמרה
"אעה,בגלל זה התחלת להחמיר את ההיתנהגות שלך כלפי מהמוות שלו!כאילו תמיד התייחסת אילי מגעיל וזה,אבל מהמוות שלט במקום לתמוך בי,קיללת אותי"אמרתי
"כן"היא השפילה מבט
"אצ אפילו לא חייבת להיות חברה שלי,גם לסלוח לי זה מספיק…אבל את חייבת לסלוח לזאיין,אני ראיתי שהוא מגיע ורגע ליפני שבאת נישקתי אותו,את לא יכולה להאשים אותו בגללי,אחרי שהלכצ מעצבים בגלל שראית אותנו מתנשקים הוא התחיל לצרוח עלי שאני רעה וזה,ובזכותו הבנתי שאני מגזימה"היא אמרה מתנצלת
"אני סולחת לך"אמרתי
"תודהה"היא אמרה וקפצה עלי בחיבוק
"אז את סולחת לזאיין?"היא שאלה בתקווה שאני יגיד כן
"לא"אמרתי
"נו,אל תהיי קשה מידי"היא אמרה
"אני מפחדת להיפגע"אמרתי את החששה הכי גדולה שלי
"תחשבי על זה שתשברי את הלב שלך עכשיו אם תיפרדי ממנו,יאללה אני רוצה ליראות אותכם ביחד"היא אמרה
"זאיין"היא צרחה ליפני שהספקתי להגיב
"סידדדני"מלמלתי אבל הוא כבר הגיע אלינו…
"אני ישאיר אותכם לבד"היא אמרה
"תודה סידני,אני באמת מעריך את זה"הוא אמר לה והלך
"אז??"הוא שאל
התקדמתי לעברו כמה צעדים עד שהייתי ממש מולו….
-ההמשך בפרק הבא-
האם היא תסלח לו?האם לא?מה היה?את זה תדעו רק בפרק הבאXD חיחיחי
תודה למגיבות המדהימות,חולה עליכן!!