נתקענו בשום מקום-סיפור עם וואן דירקשן:הקדמה ופרק 1

הי..
אני גרה בלונדון,אבא של,ג'ק הוא עובד בנדלן ואמא שלי,ג'יין עורכת דין מצליחה,יש למשפחה שלי הרבה כסף,וכניראה גם פינקו אותי יותר מידי.
אז מי אני?
אני קורל,בת 16 וחצי,בת יחידה,לומדת בבצפר גבוה לאופנה ועיצוב,זה יותר בית ספר מקצועי…
ישלי שיער חום ארוך מאוד וגם עיניים חומות קצת מלוכסנות עם ריסים ארוכות,אני רזה אך די נמוכה(1.60)…
ישראלית וארגנטינאית.
אני שונאת שאומרים לי מה לעשות ואני עקשנית רצח.
אני מפונקת מאוד כלומר:לא מבשלת,לא מנקה,לא עושה שיעורי בית בישביל זה ישלי עוזר אישי שההורים שלי שכרו כי אין להם הרבה זמן להיות איתי בגלל העבודה שלהם,לעוזר שלי קוראים סאי והוא הודי.
אני לא לובשת חשוף אבל מתלבשת תמיד יפה ובאופנה…
אני אוכלת הרבה,אבל בתמורה לכך אני רוקדת סלסה ולומדת קארטה(אבא אמר שכי שאני ידע להילחם אם אי פעם מישהוא ינסה לתקוף אותי או משהו כזה)
ואני אוהבת לנגן על גיטרה.
לא היו לי חברים עד ליפני שנה שהכרתי את ליאן החברה הכי טובה שלי,אנחנו יודעות אחת על השנייה הכל!
היא מנגנת גם בגיטרה ושרה.
היא בת 17 וכל מי שרואה אותה מתאהב בה,ישלה עיניים ירוקות ושיער חלק שטני והיא יותר גבוה מימני (1.70).
כן זאת אני,ואני לא חושבת שמשהו ישנה אותי…או לפחות ככה חשבתי.
-התחלת הסיפור-
"אני אני בבית"אמרתי כשחזרתי לבית הגדול שלי מחברה שלי ליאן.
"קורל,ההורים שלך לא בבית עכשיו,רוצה לאכול?"שאל סאי
"מה לא בבית כבר עשר בלילה!וכן אני רעבה"אמרתי עצבנית
"הם יחזרו עוד שעה כי ישלהם הפתעה בישבילך"אמר וישר קפץ לי חיוך על הפנים.
"טוב..אם הם מתעקשים טוב עכשיו אני רעבה ואני רוצה את הספגטי המוקרם שלך!"אמרתי ותפחתי לו על הכתף
"אוקי בינתיים תעלי לחדר ותנוחי או סתם תיראי טלויזיה בסלון"אמר סאי
"אני בחדר"אמרתי
הלכתי לחדר שלי שנימצא בקומה השנייה והתחלתי ליכתוב ביומן כל מה שעבר עלי…
כבר הספקתי לריב אם בנות בבצפר ביגלל שהם התחילו לצחוק על העיצוב של הבגד שתפרתי,כולם אמרו שזה יפה ורק הם אמרו שלא,היקשתי מהם להפסיק אבל הן המשיכו לצחוק אז פשוט הכנסתי לאחת מהן בוקס והיא התחילה לבכות והשנייה אמרה לי שאני מפונקת ואני בתגובה הרמתי גבה והלכתי..
וכל מיני דברים אחרים.
"קורל רדי"קרא לי סאי מהמטבח
"שנייה"עניתי,סגרתי את היומן וירדתי לסלון.
שמה ראיתי את ההורים שלי,
"קורל,מזל טוב על יומולדת חצי יומולדת..היום יום הולדת…."וככה הם שרו,כל חצי שנה הם חוגגים לי משהוא קטן ובשנה אני משהוא גדול…
"תודדה"אמרתי שמחה וחיבקתי אותם.
אכלנו ביחד עוגה וראינו סרט עד 12 בלילה.
"ועכשיו המתנה….3 כרטיסי טיסה לניו-יורק,מנהטן לחודש כולל מלון"צרחה אמא שלי..
"ישש"צרחתי
"אתם באים איתי נכון??"שאלתי
"לא אנחנו מאוד עסוקים,אבל תזמיני חברה וגם סאי יבוא איתך"אמרו ביחד
"תמיד אתם עסוקיים!%#"צרחתי ורצתי לחדר שלי
כעבור כמה דקות אבא שלי עלה לחדר ובכיתי במיטה.
"קורל,אני מצטער,אנחנו עובדים קשה…תביני אותנו"אמר
"ואני?לי לא קשה שאני בקושי רואה את ההורים שלי?"שאלתי
"אל תידאגי את תהני והטיסה היא מחלקה ראשונה עוד שלוש ימים ותהיה גם הופעה של וואן דירקשן שמה,הם עכשיו מתחילים סיבוב הופעות מפה בכל העולם"אמר וחיבק אותי,הוא תמיד יודע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון
"אוקי..למרות שאני בכלל לא אוהבת את הלהקה הזאתי"אמרתי לו חיבקתי אותו…
הוא יצא מהחדר ואני היתקלחתי והלכתי לישון.
בבוקר הלכתי לבצפר וכשחזרתי ויתקשרתי לליאן:
אני:ליאן שומעת
ליאן:כן
אני :אנחנו נוסעות ביחד לניורק לכבוד יומולדת החצי שלי
ליאן:עאאה יש!!
אני:בואי נעשה קניות ליפני?
ליאן:אני לא בטוחה שההורים שלי יתנו לי כסף
אני:בואי אני משלמת
ליאן:לא רוצה
אני:לא אכפת לי אני רוצה לצאת ושום דבר לא יגרום לך להתחמק!
ליאן:טוב יא'עקשן..

בסופו של דבר היא נהנתה ואני יצאתי עם כמה שקיות בגדים כרגיל…
חזרתי הביתה וליאן לבית שלה השעה הייתה שמונה בערב.
"סאי אתה יכול לעזור לי לארוז?"שאלתי
"כן בטח"אמר,יש לי בחדר עוד דלת ששמה ישלי מללא בגדים ונעלים,ניכנסנו איליו.
לקחתי שלוש מזוודות והתחלתי להוציא בגדים וסאי קיפל ושם בתוך המזוודות.
"אין מקום עוד לכמה זמן את נוסעת?שנתיים?"אמר בחיגוך
"מצחיק מאוד"חייכתי והבאתי עוד מזוודה של אמא שלי ובה מילינו את כל הדברים הקטנים כמו איפור ואני בקושי מתאפרת,מברשת שיניים וכאלה..
-כעבור יומיים(יום הטיסה)-
"קוררל קומי"צעקה ליאן שישנה אצלי,היה עדין חושך בחוץ,השעה הייתה 4.
"קמתי קמתי ילחץ"אמרתי וקמנו התלבשנו והתקלחנו לקח לנו כרגיל שעתיים ניפרדתי מאמא והיא הביאה לי שרשרת מתנה מהממת עם אבן כחולה ואמרה לי שאני ישמור עלייה.
אבא לקח אותנו לשדה תעופה בשבע והיה מלא צעקות של בנות,מעניין מה קרה…
'טיסה 345 נא לעלות'אמרו בכריזה
"ביי אבא"אמרתי וחיבקתי אותו
"ביי מתוקה"אמר ונשק לי בלחי
אני וליאן רצנו למטוס,נתנו לדיילת את הדרכונים שלנו וניכנסנו למטוס,לסאי לקח הרבה יותר זמן לעלות בגלל ה4 מזוודות שלי ועוד אחת שלו…
ישבנו אחת ליד השנייה וסאי מאחורינו אחרי ששם את כל המזוודות בתאים מעל ראשינו.
לא עלו הקרבה נוסעים רק עוד משפחה וזוג ולפתע עלו חמישה בנים…הם היו מוכרים לי עד שליאן לחשה לי:"זה וואן דירקשן"
"נו ו..?"שאלתי
"איזה חתיכים הם"לחשה לי
"טוב מה שתגידי"אמרתי למרות שחשבתי שהם ניראים דווקא טוב…
"טיסה 345 ממריאה"שמענו את הכרוז והמטוס החל לנוע…
ההמשך בפרק הבא…