נתקענו באמצע שום מקום פרק 9-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט זאיין~
המים החלו לעלות על גדותיהם והגיעו לי לרגליים…לא ידעתי מה לעשות!!
לפתע קורל התחילה לפקוח עיניים…
"אמאלהה קר לי…זאיין?מה קורה פה?איפה אני?"שאלה בלחץ כשהיא משלבת את ידייה סביב גופה…
"נרדמת כאן,אני מנסה להעיר אותך שעה אבל את לא מתעוררת"אמרתי לה
"אבל..יואו תיראה המים מתחילים לעלות והגשם לא מפסיק מה נעשה?"שאלה מבוהלת
"אין ברירה,אם הגשם הזה לא מפסיק ניצתרך למצוא מקום גבוהה לעלות עליו ואחרכך לחפש את האחרים"אמרתי והיא נעמדה מולי…היה מימנה ריח טוב של מרכך…
"מה גם את התקלחת פה?"שאלתי
"כן…היה חם מאוד,המזג אוויר פה מוזר…רגע אחד חם ורגע אחד יורד גשם וקפוא"אמרה
"טוב,מסריחה או לא…את עדיין נודניקית"אמרתי בצחוק…היא לא לקחה את זה כך…
"אני נודניקית?ואתה?נודניק פי שתיים"אמרה לי ונתנה לי מכה בכתף..
"נודניקית,עקשנית ומעצבנת ליתר דיוק…"אמרתי בגיחוך
"טוב…מה שתגיד,אם לא היה לי כזה קר הייתה מוצא את עצמך עכשיו בריצפה..שוב"אמרה צוחקת
"טוב…לפחות זה גורם לך לצחוק"אמרתי בחיוך
"מה שתגיד"אמרה כשהיא שפשפת יד אחת בשניה כדי לחמם אותן…
הזמן עבר והמים המשיכו לעלות…
"בסוף ניצתרך לשחות…מה נעשה?"שאלה אותי היסטרית
"לשחות?בשום אופן…צריך לטפס!"אמרתי
"למה לא לשחות?ואני לא מטפסת יותר על עצים מאז שנקעתי את הרגל"אמרה בהחלטיות
"אני לא יודע לשחות…"השפלתי את הראש
"טוב נו…אבל אם אני נוקעת את הרגל שוב אתה מרים אותי!@#"אמרה וחיכה…
"יש…"שמחתי והתחלתי לטפס למעלה העץ ועליתי על ענף ממש עבה.
והיא טיפסה אחרי ועלתה על ענף לידי כך שישבנו כתף לכתף.
"וואי ממש קר לי והגשם הזה לא מפסיק לרדת והוא מרטיב אותי….גם כן עלק מתנת יומולדת!"התעצבנה
"אה זה היה ליכבוד היומולדת שלך?"שאלתי
"כן,לחצי שנה"אמרה
"ולמה הם לא באו?"שאלתי
"כי הם עסוקים מידי…ובגלל שאני מגנט לצרות ניתקענו פה!"אמרה כשהיא מנסה לחמם את עצמה..דבר שךא עזר כי היינו רטובים והגשם המשיך לרדת.
~נקודת מבט נייל~
הגענו למקום יפה…הגשם המשיך לרדת ניכנסנו לאחד האוהלים שנימצאים על ראש ההר כך שלא היה שיתפון,אני מפחד מאוד על קורל וזאיין.
"סאי כמה זמן לדעתך תימשך הסערה?"שאלה ליאן מודאגת כניראה גם לשניהם
"כניראה יום עד יומיים..והיו הרבה שיתפונות והצפות"אמר
"אבל זאיין לא יודע לשחות…"התפרץ ליאם והפחיד יותר את ליאן
"מה??הוא יתבע"אמרה העצבות
"לאן הוא הלך?"שאל אותה טום
"למפל..למה?"שאלה ליאן
"כי באזורים עם מים הכי קשה לשרוד שיתפונות"אמרה אביה וליאן ניכנסה להיסטריה…
"תירגעי…גם אני מפחד אבל צריך להאמין שהכל היה בסדר"אמרצי וחיבקתי אותה…היא התחילה לבכות ואני מתתי מדאגה לקורל!
~נקודת מבט קורל~
קר לי,אני עייפה והגשם לא מפסיק לרדת…אני תמיד מסתבכת בצרות!
זאיין דאג לי,אולי טעיתי לגביו…הוא לא כזה מעצבן כמו שחשבתי שהוא.
"קורל?איך את ונייל הפכתם להיות ביחד?"שאל אותי בצורה מוזרה
"אמ…הוא עזר לי במטוס ואחרכך מצא אותי מעולפת ביגלל שלא ניפתח לי בזמן המצנח,אמרתי שאני מגנט לצרות,וכה התגלגלו העיניינים למה?"שאלתי
"סתם…את אוהבת אותו?"שאל אותי ועיניו ברקו
"מזה השאלות האלא??ואני לא יודעת…זה כרגע החסר הראשון שלי ואני עדיין לא יודעת מה אני מרגישה"עניתי והוא חייך קלות
"למה אתה מחייך?"שאלתי
"כי אני שמח…למרות הכל!"אמר והמשיך לחייך.
ואז התחלנו לדבר קצת…הוא סיפר לי מה הם עשו כשהם צנחו והל כל ההופעות והמעריצות..שהן בטח מתבאסות שלא תהיה הופעה..ועוד מלא…
התחיל להחשיך ונעשה יותר קר ואני רעבה ממש!
התחלתי לבכות ולרעוד מקור….
"קו..ר..ל למה את ב..וכ..ה"אמר ושמתי לב שגם הוא רועד מקור…הגשם לא הפסיק ונעשה מרגע לרגע יותר קר…
"כי אני רעבה ואני קפואה ובגלל שאני מרגישה שאני כל רגע הולכת ליפול…"אמרתי מוחה את הדמעות
"אל תידאגי…אני יעזור לך לא ליפול…"אמר
"איך?"שאלתי קצת מפקפקת,במצב כזה קשה להאמין שהוא יכול לעזור לי…
"תעברי לענף הזה וניתחמם ואני יחזיק אותך כדי שתישני קצת"אמר בקול רך
"מה לחבק אותי כדי להתחמם?לא עוד פעם…"חשבתי בקול
"חחח זה או אני או הקור"התגרה,ידעתי שזו מין בגידה בנייל אבל במצב כזה אני לא יכולה לחשוב מה הוא יגיד…
עברתי בזהירות לענף שלו..
זאיין כרך את ידיו סביב גופי ושפשף אותו כדי לחמם אותי ושמתי את הראש שלי על כתיפו…
"תודה זאיין,למרות כל הריבים שלנו"אמרתי ברוך
"אין בעד מה"השיב וחיזק את חיבוקו,חיבוק כלכך חם ומרגיע…
"תישני קצת,זה בסדר…אני ישגיח עלייך"אמר לי ברוך…הוא מוזר קצת היום…
"טוב.."אמרתי ונירדמתי שוב…לא ישנתי כל הלילה.
התעוררתי לאחר שעתיים נעשה שוב יותר קר…הסתכלתי על זאיין הוא הסתכל עלי חזרה בעיניים.
~נקודת מבט זאיין~
היא התעוררה והסתכלה עלי בעיניים..היה ניקר בה שהיא סובלת..ואני הייתי מאוד עייף!
היא ישר הפנתה מבט…
"קורל?"שאלתי
"כן זאין?"אמרה
"את יודעת…בחיים שלי לא חשבתי שאני יכיר מישהיא כלכך מעצבנת,מציקה ועקשנית…
מישהיא שאני לא ירצה בדרך כלל להיות לידה אבל איתך זה שונה…אני רוצה להיות איתך יותר ויותר ויותר…"הודעתי בפנייה והיא הסתכלה עלי עם העיניים האלא שלה וחייכה…
"זאיין…"מלמלה והסתכלנו אחד לשני בעיניים…
התקרבתי איליה והיא נרטעה קצת לאחור אבל לא היה כלכך לאן,ואז נישקתי אותה…
ההמשך יבוא…