נתקענו באמצע שום מקום פרק 18-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט זאיין~
הרמתי את קורל על ידי,היא כימעט התעלפה…אני לא יכול להרשות שיקרה לה משהוא רע…
"יואאו עשן"אמרתי לפתע בשימחה כאשר הבחנתי בעשן,אני מקווה שיש שמה מישהוא…
קורל הייתה כימעט מעולפת,מגע גופה היה כלכך רך ונעים…
התחלתי לרוץ כמו משוגע…
"תיזהר שלא תיפול"מלמלה קורל
"אל תידאגי…"אמרתי בביטחון
הגעתי לשם וראיתי מלא אנשים,הם היו אינדיאנים…
לפתע התקרבו אילינו אישה בגיל השלושים לחייה בהירת עור עם בגדים רגילים ועוד איש בערך בין ארבעים לחייו בהיר עור,חולצה מכופתאת וכובע בוקרים לראשו…
כולם התקרבו אילינו…
קורל הרימה את ראשה לעברם…ואז הבחנתי במצלמות מעבר לאוהלים,מה הולך פה?
"זה בידיוק מה שביקשתי,מאיפה השגתם אותם?"שאל האיש את האישה כאשר הוא עושה ריבוע עם אצבועותיו ומביט דרכם בנו,לא הבנתי מה הוא רוצה
"סורי אדוני,אך הם לא מקבוצת השחקנים שלנו"השיבה לו האישה
"אז…מה הם עושים פה?"שאל אותה האיש
"תעזרו לנו בבקשה,נתקענו פה כבר שבוע ואנחנו צריכים עזרה רפואית"אמרתי מתחנן ונופל על בירכי,גם לי הכוח אזל…
"תעזרו לו וקחו אותם לאוהל המרכזי,מהר!"אמר האיש ולקח את קורל מידי וכמה אנשים עזרו גם לי ללכת…
הגענו לאוהל גדול,זה הזכיר לי את חדר ההלבשה של הלהקה…
הניחו את קורל על מזרון וכיסו אותה,היא נירדמה בין רגע…
אני הסתפקתי בלשבת על הספה..
"אתה ריצה מים או אוכל?"שאלה האישה והאיש ישב לידי
"אז מי אתם ומה אתם עושים פה?"שאלתי את האיש
"אנחנו עושים פרסומת לבושם..כיפ שאתה רואה עכשיו כל האינדיאנים פה הם שחקנים"הוא ענה לי
"אהה,יואאו תודה רבה"אמרתי והודתי לאישה שהביאה לי מים ובגט גדול עם שניצל…כלכך התרגשתי לראות שניצל,מי היה מאמין?זאיין מאליק…מתרגש משניצל!

"לי קוראים גאי ולעוזרת שלי קוראים סול"אמר האיש ששמו גאי והצביע על האישה
"ואיך קוראים לכם??"שאלה סול
"זאיין מאליק ולה קורל..אמ…לא זוכר את שם המשפחה"אמרתי בפה מלא באוכל
"אתה זאיין מהלהקה וואן דירקשן?"שאלה מופתעת,הנהנתי בחיוב ובעלתי את האוכל שבפי
"אז איך הגעתם לכאן ומה קרה לכם בכלל?"שאל גאי והתחלתי לספר לו על התאונת מטוס,השיטפונות והסופה..
"איך שרדתם?"שאל מתפלא
"את האמת,לא יודע…קורל כבר נישברה,למרות שאני חושב ששום בת אחרת לא הייתה שורדת מה שהיא עברה …בכל מקרה אני הייתי צריך להיות חזק בישביל שנינו…"אמרתי מתגאה בעצמי…
"איך קורל מרגישה?"שאלתי את החובשת שבדקה אותה שבידיוק באה לכיווננו
"היא קצת חלשה…אחרי שינה טובה היא תחזור לעצמה"ענתה לי
"אני הולך לידה,אוקי?"אמרתי לגאי
"בטח..אני צריך לסדר משהו"אמר ואני התיישבתי ליד קורל…היא כלכך חמודה כשהיא יושנת…ליטפתי את פנייה הרכות עם ידי,אני כלכך אוהב את מגע עורה הרך,למרות כל מה שעברנו הוא עדיין כה יפה…
"איזה יפה היא…היא פשוט מהממת,ישלך מזל שהשגת מישהיא כזאתי"שאל גאי
"היא מאוד יפה,אבל היא חברה של נייל מהלהקה,לא שלי"אמרתי בעצב…
"חבל…אתם מתאימים"נאנח גיא,לא היה לי מה להגיד.
"לך תישן"אמר גיא למראה העייף שלי…
"טוב.."אמרתי והלכתי לישון על הספה בתוך האוהל הגדול הזה…
כשקורל תתעורר נתקשר למישהוא כדי שיקחו אותנו מפה!
-כעבור 12 שעות-
עכשיו אמצע הלילה…התעוררתי עכשיו,אחרי 12 שעות שינה..דבר שמאוד הייתי צריך.
אבל אני לא יכול לישון עוד…
"שחקניים,תקומו…צריך להתחיל את האיפור ואז את הצילומים"שמעתי את צעקתו של גאי…
"זאיין,כבר התעוררת?"שאל גאי כשניכנס לאוהל המרכזי…
"כן אני לא יכול לישון עוד…מה עם קורל?"שאלתי מתעניין בשלומה
"עדיין לא קמה,כמה היא ישנה"אמר לי גאי
"אוקי…אפשר ליראות איך אתם עושים את הצילומים?כי אני בכל מקרה לא מצליח לישון"שאלתי
"בטח…עוד שעה הם יתחילו,אחרי שנאפר את כולם"הוא אמר
"אוקי…בינתיים יש משהוט לאכול,אם זה לא חוצפה"שאלתי מתיישב כשביטני מקרקרת…
"בטח…שום חוצפה,באנו מאוד מאורגנים"אמר בחיוך ושלח את אחד העובדים להביא לי אוכל…
-כעבור שלוש שעות-
"לאא כך!!כמה פעמים אני צריך להגיד לכם…"צעק על השחקנים גאי,שהוא בעצם הבמאי
"מה קרה?"שאלתי
"השחקנים…הם פשוט לא עוברים ביחד מצלמה"אמר מבואס
"מה תעשה אז?"שאלתי אותו
"אולי אתה והבחורה הזאתי תשחקו בפרסומת?"שאל אותי בעיניים נוצצות
"אבל…."מלמלתי
"אתם מושלמים…פליז,אני עזרתי לך אז תעזור לי…אחרת כל הקרירה שלי תרד לתימיון"התחנן וקצת הגזים…
"אבל קורל בחיים לא תסכים,יש לה חבר"אמרתי בביאוס
"אל תידאג,כבר דאגנו לה…"אמר לי…
"איפה היא?"שאלתי
"היא עוד חמש דקות תבוא"אמר בממזריות
עבר חמש דקות…
"אז איך אני ניראת?"שאלה קורל כשהיא התייצבה מולינו
"וואו"אמרנו אני וגאי וכל השחקנים שהיו שמה…
-סוף פרק-
ההמשך בפרק הבא…
נותר עוד שני פרקים לסיפור…
לעשות עונה שניה??