נתקענו באמצע שום מקום פרק 14-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט נייל~
החזירו אותנו לשדה תעופה של לונדון,הגיעו מלא פאפרצי והתחילו לשאול שאלות,והרבה!השומרי ראש שהובילו אותנו למשפחות שלנו סימנו לנו לא לענות להם ולהמשיך ללכת…
היינו עיפיים ובקושי הלכנו עד שהובילו אותנו לדלת גדולה,היא נפתחה ושם היו המשפחות של כולנו…
"ניייל"צעקו ההורים שלי ואחים שלי וכל המשפחה,רצו אילי וחיבקו אותי..כולם באו עד לכאן בישבילי,זה היה ממש מרגש…
"אמא..אבא"מלמלתי וחיבקתי אותם חזק יותר,בשנתיים האחרונות לא ראיתי אותם הרבה,ומה שעבר עלינו עם התרסקות המטוס גרמה לי להעריך יותר את המשפחה והחברים..
התנתקתי מהחיבוקים והסתכלתי סביב,כל אחד היה עם הקרובים איליו,כולם בכו…וגם אני הכל היה מושלם…טוב,כמעט מושלם,כי זאיין וקורל לא חזרו…
לפתע התקרבו אילי שתי אנשים…
"היי אתה היית במטוס שהתרסק נכון?"שאלה אותי אישה בגובה ממוצע וקוקו עם גוונים בלונדיניים בעיניים חומות ולידה גבר עם שיער שחור חלק קצת ארוך ומסודר,הוא היה גבוהה..
"כן"אמרתי והנהנתי..
"הם ההורים של קורל"ליאן באה אילי ולחשה לי
"היי ליאן.."אמרה אמא של קורל לליאן..
"נייל תכיר,ג'ק,אבא של קורל וג'יין אמא שלה"אמרה ליאן מציגה לי אותם
"היי,אני גם חבר של קורל"אמרתי לוחץ לג'ק את היד
"באמת,לא ידענו…'אמר ג'ק
"אז איפה קורל?"שאלה ג'יין,אמא של קורל
ליאן קפאה,היא לא ידעה מה לעשות.
"גבירתי…ק..קורל לא נימצ..אה עדיין אב..ל מ..חפשים אות..ם"אמרתי וממש גימגמתי,אבל הייתי חייב לעזור לליאן לצאת מזה.
"מה??"אמא של קורל,ג'יין נבהלה והתחילה לבכות והאבא היה ניראה מודאג..
"לא היינו צריכים להשאיר אותה לנסוע לבד.."מלמל ג'ק וג'יין ניכנסה להיסטריה,ליאן ניגשה איליה והרגיעה אותה..
אחרי חצי שעה הם נירגעו..
"ליאן,כשמוצאים את קורל תודיעו לנו…כי יש לנו עבודה,אוקי?"שאלה האמא
"אוקי,אין בעיה"אמרה ליאן וחיבקה אותה והם הלכו..
"וואי..אם הם כלכך דואגים לה למה הם לא מחכים לה כאן ומותרים על העבודה שלהם?"שאלתי קצת עצבני על זה שהם לא נישארים פה
"כי הם עסוקים,תמיד..קורל רבה איתם בגלל שאין להם כמעט זמן בישבילה"הסבירה לי ליאן..
"אוקי כולם…תילכו הביתה ותנוחו,עבר עליכם ימים לא פשוטים"התפרץ באמצע השיחה מנהל שדה התעופה
"אבל מה עם שני הנעדרים האחרים?"שאלתי אותו
"נחפש אותם..לצערנו עדיין לא מצאו אותם אבל אנחנו עושים מאמצים"ענה לי…
"אני לא הולך עד הם לא פה"אמרתי משלב ידיים
"גם אני"אמרה ליאן
"בבקשה,אל תעשו את זה יותר קשה ותעזרו"אמר לנו אך סירבנו לצאת והתחיל בלאגן…
~נקודת מבט קורל~
"בואי נילך מפה"אמר לי זאיין מצביע למורד הנהר…
"לא מפה"אמרתי מצביעה למעלה הנהר,שם בעצם היה המפל..
"לא יש לי תחושת בטן שבמורד הנהר נימצא מישהוא"התווכח איתי זאיין
"לא,אני הולכת מפה"הצהרתי מצביעה למעלה הנהר
"אין מצב,מפה וזהו"אמר והתחיל ללכת במורד הנהר
"טוב,אז אני הולכת משם"אמרתי והסתובבתי מיד והלכתי במעלה הנהר
כעבור עשר צעדים הסתובבתי וגם זאיין הסתובב…
"אוייש איתך…בואי נילך דרך היער וזהו.."אמר זאיין ןהתהלך לכיווני וגם אני הלכנו עד שהיינו באותו מקום מקודם,הפננו את גבנו לנהר והתחלנו ללכת…
-כעבר שעתיים-
"די!!אני לא יכולה יותר"אמרתי מתבכיינת
"אנחנו חייבים להמשיך לחפש"אמר זאיין מושך בידי כשאני נגררת עלידו
"אבל אני צמאה,רעבה,עייפה…אני לא יכולה יותר!"אמרתי מתיישבת על הקרקע
"קומי,לשבת פה לא יביא לך מים"אמר בקול ציני כשהוא מושך בידי מנסה להקים אותי
"אני לא יכולה לזוז יותר..ניראלי שעדיף שאני ימות פה וזהו"אמרתי,הייתי תשושה לגמרי,במצב הגופני וגם הנפשי,כל המצב היה ניראלי חסר סיכוי…
"את רוצה באמת למות פה?"שאל זאיין,אני באמת מתכוונת לזה??
"טוב..אבל מחפשים אוכל ומים"אמרתי,הנהנתי והלכתי אחרי זאיין שמשך אותי
~נקודת מבט זאיין~
קורל הייתה עיפה והתבכיינה כל שנייה על כמה שקשה לה ושאין לה כוח…
היא התיישבה והצלחתי בסוף לגרום לה ללכת,אני מקווה שהיא לא תתיאש לי בסוף..
-כעבור שלוש שעות-
עבר הרבה זמן…מצאנו מקור מים וקצת אוכל…זה גם משהוא..
"מתחיל להחשיך"אמרה קורל
"כן..נביא עצים ונעשה אש?"שאלתי
"כן…היה קר,אבל איך נעשה אש בידיוק?"שאלה ושילבה ידיה
"תדדאם"אמרתי מתגאה בכך שיש לי מצית בכיס..
"אה שחכתי שאתה מעשן…אתה לא רוצה להפסיק?"שאלה קורל
"לא"עניתי
"תפסיק,זה לא טוב"הצהירה
"תחשבי על זה,אם הייתי מפסיק לעשן לט היה לך אש עכשיו"אמרתי מתגרה
"אם היית..אבל אתה לא,אז תירגע יצנוע"אמרה מחזירה לי
"טוב,לא מתאים לי לריב עכשיו אז נביא עצים?"אמרתי
"אוקי"הנהנה והתחלנו לאסוף חתיכות עצים ועלים וכמה ענפים…
"יש..איזה כיף"אמרה קורל מקרבת את ידיה לאש שהחלה להתפשט בערימת העצים והעלים שאספנו
"כן..מתחיל להיות קר"אמרתי מקרב את ידי גם כן ומחייך מכך שלא נסבול הלילה מקור..
ישבנו והייתה שתיקה מביכה כזאתי…
"זאיין אני הולכת לישון"אמקה לי קורל נשכבת על החול ומניחה ידיה בין הריצפה לראשה
"אוקי"אמרתי נהנה מהאש
ישבתי והייתי בטוח שהיא נרדמה..
עבר זמן מה ושמעתי קולות בכי..
ההמשך יבוא…
פורים שמח;)
מצטערת שלא העלתי הרבה זמן,הייתי בגדנ"ע,שזה הכנה דרך הבצפר לצבא;)