נתקענו באמצע שום מקום פרק 12-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט קורל~
אני וזאיין דיברנו קצת ולפתע ראיתי מסוק עובר…
"זאיין תיראה"צעקתי
"מה ליראות??"שאל לא מבין
"מסווווק!"צעקתי ונופפתי למסוק…לא ראו אותנו והוא חלף…
היינו בין היערות הצפופים בסבאנה…לא היה כימעט סיכוי שיראו אותנו.
"אוףף נימאס לי!אני רוצה הביתה!#@"התעצבנתי נותנת לענף בוקס,וניאאלי שזה כאב לי יותר מאשר לעץ!
"איה"אמרתי כניראה נתתי בוקס יותר מידי חזק
"מה קרה?"שאל זאיין בקול דואג
"סתם אני מטומטמת…אין לי כבר כוח"אמרתי משפילה מבט ומנשקת את היד שלי שכואבת
"אין מה לעשות,אנחנו חייבים להישאר חזקים…עד שימצאו אותנו ועד שנימצא את האחרים יקח קצת זמן ניראלי עם כל השיטפונות האלא..אני מקווה שהם בסדר!"אמר זאיין בקול סמכותי
"גם אני…לך תידע איפה הם"אמרתי בדאגה
"אל תידאגי…היה בסדר"אמר וחייך את החיוך הזה שלו,אוף הוא ממיס אותי.
~נקודת מבט נייל~
אנחנו כבר ארבע שעות על המסוקים ולא מוצאים שום דבר,אני מתחיל להתיאש..
"אני מתחיל להיתיאש..אני כבר חושב על הנורא מכל"אמרתי לסאי
"תחשוב חיובי..אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים..מחר היה אפשר כבר לחפש אותם רגלית.."אמר לי סאי,ליאן רק הקשיבה ובהתה בחלון.
הזמן עובר..שעה ועוד שעה…
כבר מתחיל להחשיך…
חזרנו למחנה הצוענים כולם…
"בואו לכן כולכם…"אמרו אנשי האס-או-אס…
"אתם לא תוכלנו להישאר פה…אתם צריכים לחזור לארץ שלכם עוד יומיים,זאת אומרת שיש לכם עד מחר לחפש אותם"אמר לנו אלד מאנשי ההצלה.
"למה לא?"שאל ליאם
"כי יכול להיות לחם מלחות מהמקום הזה,אתם לא מחוסנים ויש פה מלא מחלות ומגפות"ענה לנו איש הצוות
"לא אני חייב לחפש אותם עד שאני מוצא אותם"אמרתי בתוקפנות…
"אי אפשר,אתה יגול להיכנס למחלה ללא תרופה"ענה לי
"אני לא זזה מפה!"אמרה בתוקפנות ליאן.
אנחנו ניאלץ להוציא אותכם אז בכוח…אל תיגררו למקומות האלה..תבינו זה לא בטוח שהם נישארו בחיים."הודיע לנו איש ההצלה
"אל תגיד את זה!"צעקה עליו ליאן
"תנסו לקבל את זה,אין ברירה…צריך להשלים עם מה שקורא..בכל מיקרה מחר נחפש אותם שוב ובמהלך השבוע אנחנו נחפש אותם"אמר לי,אני נעשתי אדום מעצבים…אני לא מאמין,עד שאני מתאהב במישהיא..
~נקודת מבט זאיין~
"גואורוגורו"שמעתי את הבטן שלי מגרגרת…
התחיל להחשיך שוב…
"אזז נילך לישון?"שאלתי
"תישן אתה…לא באלי לישון,בטח אחת לשנייה…
"גם לך יש ריח טוב,חבל שאתה כזה"אמרה לי
"כזה מה?"שאלתי
"עקשן,מעצבן וציני"ענתה
"כמוך…"עניתי והפנים שלה השתנו למבט עצבני
"אני לאא כמוך..אני זאת אני"אמרה הופכת לאדומה
"אז את עקשנית,מעצבנת וצינית"אמרתי מתגרה בה
"מה שתגיד,ושרק תידע שפעם ביכלל לא הייתי ככה"אמרה משפילה מבט,מה קרה לה?
"איך היית?"שאלתי
"שונה,מתוקה,תמימה,בישנית וכל הדברים שאנשים אחרים מנצלים"אמרה,הייתי בהלם
"למה השתנת?"שאלתי מתעניין
"ככה..אל תישאל כי אני שומרת על זכות השתיקה"אמרה ושמה אצבע על השפתיים שלי,הזזתי את האצבע והחזקתי לה ביד…
"נו..אני רוצה לדעת"ביקשתי
"לא,זה אישי.."אמרה עוזבת את ידי
"אוייש איתך…"התלוננתי
"מה לעשות?תתמודד!"אמרה וסובבה את ראשה לכיוון אחר…
אני נירדמתי לה על הכתף תוך חמש דקוצ
~נקודת מבט קורל~
הלילה עבר…הוא ישן ואני נישארתי ערה חושבת מה קרה עם ליאן,זאי ונייל..
אני חושבת שאני אוהבת את נייל אבל זאיין בלבל אותי כהוגן…
"בוקרר טוב"אמרתי כשאני רואה את עיניו של זאין ניפתחות באיטיות ושהוא מתמתח..
"מה לא ישנת?"שאל
"לא..אחרת תיפול"עניתי
~נקודת מבט זאיין~
"תודה שאת ככה דואגת לי"אמרתי ונשקתי לה בלחי,היא ניסתה להסתיר את זה שהיא מסמיקה…
"טוב…אין בעד מה..אבל עכשיו הולכים לחפש את כולם"אמרה משפשפת עיניים מרוב עייפות
"תישני עלי…את לא תחזיקי מעמד אם לא תישני"אמרתי לה
"אנחנו חייבים לחפש אותם"אמרה לי לחוצה
"תקשיבי…תישני שעתיים-שלוש ככה ואז ניצא..סבבה?"שאלתי
"טוב…"אמרה ושמה את ראשה עלי וישנה…היא כלכך יפה כשהיא ישנה,חבל שהיא רוצה את נייל.
חלק מהמים התיבשו..היו חלקים עם מים עמוקים כמו מתחת לעץ שתיפסנו עליו,היו חלקים עם מים רדודים והיו חלקים יבשים…
~נקודת מבט קורל~
התעוררתי אחרי שזאיין הכריח אותי לישון…והייתי ממש עיפה!
אחרי השינה קמתי כמו חדשה…
"בוקר"חייך זאיין
"בוקר טובב"השבתי מתמתחת ומעבירה את ידי בשיער..מה הוא עשה לי?
"מה עשית לי בשיעררר?"צעקתי
"היה לי משעמם אז עשיתי לך צמות"ענה בקלילות
"מה עשית?עכשיו היה לי קשרים"התעצבנתי עליו ונתתי לו מכה בחזה…כניראה יותר מידי חזקה..הוא מעד אחורה ונפל לתוך המיים…
"אעההה"הוא צעק
"זאיין יואווו סליחחה לא התכוונתי…תשחה"צעקתי מתחרטט,למה אני חייבת להיות תמיד כזאתי שחורה?
"אבל אני ..לא יוד..ע לש..חות"צעק כהוא בולע מים…
קפצתי מהר לתוך המים,הסתכלתי סביבי…לא ראיתי אותו…
צללתי ופקחתי עיניים והוא היה שם,חסר עונים..שחיתי ותפסתי אותו בכל כוחי ושחיתי למקום בלי מים…הנחתי אותו על האדמה.
"זאיין תקום בבקשה…בבקשה אל תעשה לי את זה"צעקתי כשדמעות אשמה יורדות על לחי ונופלות על פניו היפות…
הוא לא ענה,שילבתי את ידי מעל החזה שלו,באזור הלב והצמדתי אותם ושיחררתי כ30 פעמים…הוא לא ענה אז ביצעתי הנשמה…
הצמדתי את שפתי לשפתיו והנשמתי אותו…התפללתי שהוא יתעורר,המתח הזה הורג אותי…
ההמשך יבוא….