נשלחת לשם… פרק 17 ראן שירה ראן

סוף סוף דנה ענתה לי
״הלו?״ היא אמרה בקול המתוק שלה
״דנה!״ אמרתי בשמחה
״זאין אני לא אחזור מקומי פה לא נועדתי לחיות בפריז ולהיות חברה שלך״ היא אמרה ופני נדהמו
״דנה על תגידי את זה!״ אמרתי לה
״אני מצטערת״ היא אמרה
״דנה תחזרי מיקה,..״ אמרתי ולפני שסיימתי לדבר היא ניתקה
״דנה! הלו״ אמרתי
״זאין מה קרה?״שאל אותי ליאם כשפני הושפלו
״דנה…״ לא סיימתי וזרזו אותנו לצאת מהאמבולנס רצנו עם הפרמדיקים שהמהירות התחלפו לרופאים ועצרו אותנו. לקחו אותה לחדר ניתוח והתיישבנו באחד מה כורסאות שם.
~נקודת מבט של שירה~
יצאתי מהחדר של הארי והלכתי לחדר שלנו, מיקה לא הייתה, לא ראיתי גם את זאין, דנה, וליאם, נלחצתי ואף אחד לא ענה
״שירה מה קרה? ״הארי שאל אותי
״אתה יודע אולי איפה מיקה זאין דנה וליאם?״ שאלתי
״לא״ הוא אמר
התקשרתי עוד פעם ולא ענו הטלפונים מנותקים
יצאתי בסערה מהחדר לכיוון החלון שהיה בסוף המסדרון.
הסתכלתי מהחלון וראיתי דם על הרצפה. נבהלתי הארי בא אליי ויחד הלכנו למעטה, יצאנו מהמלון וראיתי את הטלפון של מיקה מרוסק ובמרחק לא גדול יש שלוליות קטנות וגדולות של דם, נבהלתי עוד יותר ורצתי לכיוון הבית החולים הקרוב למלון
ניסיתי שוב פעם להתקשר אליהם אבל המענה היה מכובה. רצתי יותר מהר וראיתי כבר חושך, היה מאוחר וראיתי את כל הבנות עם הבנים יוצאים מעשנים וכזה רצתי יותר מהר
התחילו לרוץ אחריי בנים
המשכתי לרוץ.
~נקודת מבט של קייטי~
היינו בחזרות עד מאוחר אני וזוהר במונית נוסעות למלון ואנחנו רואים מלא מעשנים שותים, אף פעם לא היינו מהבנות האלה הסתכלנו מהחלון וראינו פרצות דבוק לחלון שלנו של בחור שמנסה ״לנשק״ אותנו התרחקנו מהחלון וביקשנו מהנהג לשים גז.
~ נקודת מבט של שירה~
המשכתי לרוץ הסתכלתי אחורה ואותם אנשים עוד שניה משיגים אותי הסתכלתי קדימה וראיתי את הבית חולים לא רחוק
רצתי, נתקלתי בענף ונפלתי…