נשלחת לשם… פרק 11- הגשמה לא מלאה

~נקודת מבט רגילה~
"אבל אני חייבת לגלות רק לך" אמרתי וכולם הלכו, התיישבתי במיטה והורדתי את הג'קט, נשארתי עם גופיה והוא ראה את החתכים
"את חותכת?" הוא שאל והתעצבן מעט
הנהנתי והוא התיישב
"למה?" הוא שאלה
"כי ככה! אני לא רוצה לספר יותר דברים!" אמרתי לבשתי את הג'קט ויצאתי
"לאן?" הוא שאל
"לחדר אוכל, ארוחת ערב עכשיו" אמרתי והוא גם בא
התיישבתי שוב פעם בשולחן לבד ורוי התיישב מולי
"למה את לא עם ליאם?" הוא שאל
"לא באלי, אני רוצה להיות לבד" אמרתי והמשכתי לאכול
"זה לא מפריעה לך שאני פה?" הוא שאל
"לא בכלל לא" אמרתי וחייכתי, הסתכלתי על רוי והיה לו ניצוץ בעיניים קמתי מהשולחן, חיבקתי את רוי והלכתי לחדר במלון.נשכבתי במיטה והסתכלתי בטלפון על תמונות של דמי, שמעתי שירים שלה ובכיתי, דפקו בדלת, קמתי ופתחתי, זוהר עמדה בפתח ביחד עם קייטי מחזיקות ידיים ומתרגשות
"התקבלנו להיות זמרות ליווי של סלינה גומז!!!!" הן אמרו ביחד וקפצנו משמחה
"רגע אבל סלינה תיהיה רק חודשיים בפריז" אמרתי וניהינו טיפה עצובות כי ניפרד
"אנחנו יודעות אבל…" הן אמרו ואני נשכבתי במיטה
"טוב נדבר מחר" אמרה קייטי והלכה לחדרה
"מה קרה?" זוהר שאלה כשנשכבה לידי
"אני לא יודעת" אמרתי מחבקת את הצעצוע דוב שאחותי נתנה לי יומיים לפני שנפטרה
"מה זה לא יודעת? היא אמרה וחיבקה אותי
"אני פשוט כבר לא מבינה מהחיים האלה" אמרתי
"ברור שאת מבינה פשוט קצת קשה לך" זוהר אמרה והמשיכה לחבק אותי…