ניסיון אחרון לעצמאות -פרק 2 1D =]

"אוקיי תקשיבו, מכאן אנחנו נוסעים לשדה התעופה ושם נעלה על המטוס לניו יורק להופעה של ג'סטין ביבר. אתן תתאמנו במשך חודש שם, משום שזאת הולכת להיות הופעת הפתיחה של מסע ההופעות שלו, אתם הולכים לרקוד איתו במופע הפתיחה ומופע הסיום על שאר ההופעות אני כבר אתן פרטים בהמשך!" אמר הכוריאוגרף שלנו מייקל, אני חייבת להודות שהוא לוהט! כל השרירים שלו בולטים, הוא שזוף ושיערו החום מבולגן על ראשו בצורה סקסית, עיניו הירוקות בוהקות יותר מהדשא המטופח ביותר, מכנסי הג'ינס שלו נפולים מעט והגופייה השחורה שלבש לא הועילה במיוחד, זה רק הפך אותו להיות מושך ויותר סקסי.
"את חושבת שהוא הולך שוב להתחיל איתך?" שאלה אותי עדן, משכתי בכתפיי, "היי, לירון!" קרא קול מאחורי.
הוצאתי את רגליי החוצה מהמושב, מסובבת את פלג גופי העליון לכיוון המושב האחורי, מבי ננעץ בכריס שהתחיל לצחוק בקול משוגע עם חבריו, הרמתי גבה, הוא הפסיק לצחוק והסתכל עלי, ממשיך לחייך, הוא קרץ לי ופתח את החגורה שלו, מתקדם לעברי למרות נזיפותיו של מייקל על כך שהוא קם באמצע הנסיעה באוטובוס.
הוא נעמד מולי, "תעמדי, " הוא הורה לי, שחררתי את החגורה שלי, נעמדת מולו, הוא משך אותי כך שעמדתי ממש מולו, עומדת צמוד אליו למרות שהוא גבוהה ממני, הוא רכן לעברי, שפתיו מדגדגות את אוזניי, "אני לא רוצה את זה יותר בסוד." הוא לחש, מקרב את שפתיו לשפתיי ונושק לי עליהן ברכות.
"אוו!" נשמע הקול של כל הרקדנים. התנתקתי משפתיו הממכרות למרות שלא רציתי לעשות זאת, חייכתי אליו והוא רק שם את ידיו על מותניי והצמיד אותי אליו הכי קרוב שהצליח.
הוא אחז ברגליי בתנופה מהירה והרים אותי על זרועותיו כמו כלה, חוזר למושבו ומושיב אותי עליו, חוגר על שנינו את החגורה ונושק לצווארי ארוכות.
"תמצאו חדר!" צעק אחד מחבריו הקרובים של כריס, ג'ון.
"אל תדאג, כשנגיע לניו יורק לא נצא ממנו!" הוא אמר, קורץ לג'ון שהחל להסמיק.
תבינו, ג'ון ואני חברי ילדות, אנחנו מכירים מאז שהינו בחיתולים, ולשמוע את החבר הכי טוב שלך אומר דבר כזה על החברה הכי טובה שלך..טוב, לפי דעתי זה טיפה מטריד.
"הי הי, אתם לא עושים כלום בלילה חוץ מלישון!" הוא צעק, סוחף אחריו את צחוקם של כל הרקדנים שבאוטובוס.
השענתי את ראשי על כריס שהחל לנשוק לקודקודי בעוד אני משחקת בידו הגדולה והנעימה.
הרמתי אותה אלי ונשקתי לכל אחת מאצבעותיו, מתעלמת מהמבטים שהיו נעוצים בנו.
"אני אוהב אותך…" הוא לחש לי, מרטיט את כל החושים שלי להידלק.
"הגענו!" קרא קולו של מייקל, כולם שחררו את החגורות והתחילו לדחוף בשביל לצאת מן האוטובוס ולהגיע כבר לשדה התעופה ולעלות למטוס לניו יורק .
נאנחתי, לוקחת תא תיק הצד שלי בו יש את כל מה שאני צריכה לטיסה הזאת.
-האת האייפון, אייפד, אוזניות ביטס, סווטצ'ר, מטען לאייפוד ולאייפד, האיפור שלי, דרכון וכסף.

נאנחתי, מסתכלת על המזוודות שלי מתרחקות על העגלה עם כל שאר המזוודות של הרקדנים, המזוודות שכריס עזר לי לארוז בדיוק לפני יומיים.
הרגשתי יד על כתפיי, מייקל חייך אלי את החיוך המהפנט שחושף שורת שיניים לבנות וישרות.
"בואי." הוא אמר ומשך בידי לעבר המטוס, כן, עברנו כבר את כל הבדיקות ועכשיו אנחנו סוף סוף עולים למטוס.
לא ראיתי את כריס, ניחשתי שהוא בטח עלה, וכמובן.
שצדקתי, הוא ישב שם, עם החברים שלו, דוחף ממנו כל בת שנייה שניסתה להתיישב עליו.
חייכתי לעברו והתיישבתי במקום שלי.
בצד אחד שלי ישבה עדן ששמה את ראש על החלון והביטה החוצה, מצלמת את הקרקע אפילו שהמטוס עוד לא המריא.
ומצדי השני ישב מייקל ששיחק באייפון שלו, הוא אומנם בן עשרים ושתיים, אבל הוא מתנהג לפעמים כמו בני גילי, שמונה עשרה תשע עשרה.
מולי ישב ג'ון ומצידו האחד כריס ובשני שון, עוד אחד מהחבורה שלהם.
הרגשתי איך מבטו של כריס נח עלי ולא עוזב ולא שנייה.
"תראי," קולו של מייקל הוציא מהמחשבות שבהן שקעתי כה עמוק.
פרצתי בצחוק, בתמונה היו אני, מייקל ועדן, על כולנו מרוחה גלידה על האף בצבעים שונים, אני ועדן תוקעות במייקל מבט מוזר והוא מחייך כמו דביל.
פיהקתי, "עייפה?" הוא שאל, הנהנתי, הוא הנהן לעברי, כאילו מאשר את הדבר שלא הובע במילים כלל.
הנחתי את ראשי על חזהו בעוד הוא מסתובב כך שראשי נח על חזהו של מייקל, כריס נהם.
גלגתי את עיניי, "לירון?" הוא שאל, שמעו בקולו שהוא מרסן את כעסו.
צחקקתי , קמה ממקומי לאחר שאמרו שאפשר לשחרר חגורות והתיישבתי על כריס, גבי על משענת היד ורגליי על רגליו, הנחתי תא ראשי על חזהו והוא עטף אותי בזרועותיו חזק, כאילו מנסה לגונן עלי מדבר מה.
"אני אוהב אותך…" הוא לחש לי, מנשק את מצחי כמה וכמה פעמיים.
"אתה כזה קנאי…." מלמלתי ועצמתי את עיניי בשנית, שוקעת בשינה עמוקה אך מספיקה לשמוע את מילותיו האחרונות שלפני שנרדמתי.
-"כשזה נוגע אליך, תמיד!" ….