-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 6

״אולי הבאד בוי של בית ספר הוא לא תמיד האהבה ממבט ראשון….. ואולי כן…״

״איזה כריס?״ שאל דויד כאילו הוא לא יודע על מה אחיו השני שגם כן דביל מדבר, ״כריס מהכיתה שלך״, ״אוף תסתום כבר״ גער בו דויד!, לא התאפקתי וציחקקתי, שחפתי אחריי את ג'סטין שממש לא הגזים עם הצחוק המאולץ שלו… ״ליאן יש לך בעיה?״ שמעתי את הצדיק התמים והקטן שלי… כן כן, זה היה זאיין, המשכתי לצחקק, לא עניתי, זאיין הביט בי בפנים כעוסות והתעלם.

הגענו באיחור של רבע שעה בית הספר, המורה נכנסה לכיתה וכבר התחילה ללמד, לפני שפתחתי את הדלת של הכיתה זאיין עצר אותי…
״ליאן חכי שניה״, הסתובבתי, מה?, שאלתי אותו, ״את מתכוונת שניכנס ביחד לכיתה?״ לא הבנתי מה הבעיה, ״למה?, זה מפריע לך?״ שאלתי אותו בכעס ״לא, לא מפריע לי… סתאם חשבתי שלא תרצי שיראו אותנו יחד!״ הוא אמר לי, התפלאתי, הייתי בטוחה שהוא פשוט לא רוצה שכריס תראה אותנו יחד!, ״זה לא בגלל כריס?״ שמעתי את עצמי אומרת ומיד התחרטתי, ״לא, זה לא קשור לכריס, אמממ… לא משנה, כנסי״ הוא ענה לי בחפיזות, ״מה?, דבר!״ ידעתי שמשהו לא בסדר, ״סתאם, לא משהו מיוחד״ הוא אמר, לא הוספתי לו עוד לחץ ופתחתי את הדלת, כולם הסתכלו עלינו, המורה לא שמה לב בכלל שנכנסנו, פרי שלחה אליי מבט של ״מה לעזאזל אנחנו עושים ביחד?״ התעלמתי, יותר עניין אותי לדעת מה קרה בין זאיין לכריס!, אולי זה מה שאני חושבת? פרידה? ריב?, כשחשבתי על זה, הייתי פתאום יותר שמחה, אבל למה?, מה זה עוזר לי שהם נפרדו? בכל מקרה אני וזאיין זה היסטוריה!, אני לא מבינה מה מרגש אותי כל כך!?
החלטתי שעם הצלצול להפסקה, אני לוקחת את זאיין לספסל ״שלנו״, או יותר נכון… שהיה שלנו…
שם התנשקנו בפעם הראשונה, מאז אותו יום, כשקורה משהו ואחד מתקשר לשני והוא לא עונה בטלפון, הוא יושע איפה לחפש וגם למצוא!, ״הספסל״, זה מקום המפגש שלי ושל זאיין, בחצר בית הספר מאחורי השיחים יש עץ ענק ומסביב יש יש גדר עם ענפים, אי אפשר לדעת שיש משהו מאחורי כל הענפים והשיחים האלו, בגלל זה זה המקום שלנו…

בצלצול:
המורה רשמה את החומר למבחן שיהיה עוד יומיים, העתקתי במהירות והסתובבתי אל עבר הכיסא של זאיין, הוא בכלל לא היה שם… איך הוא הספיק לצאת כל כך מהר?… החלטתי לחפש אותו בבית ספר, קודם כל הלכתי לחפש בספסל…..שהיה אמור להיות שלנו, אבל במקום זאת מצאתי עוד מישהו… או יותר נכון מישהי…