-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 5

״אולי הבאד בוי של בית ספר הוא לא תמיד אהבה ממבט ראשון….. ואולי כן…״

״זה הגיל, זה גיל הנקמות, הבגידות, זה הכל מרד נעורים.
מרד נעורים… מרד נעורים… הצמד מילים האלה לא יצא לי מהראש, זה בדיוק מה שאמא אמרה לי בריב הראשון שלי עם רייבן, החבר הראשון שלי, אני זוכרת שזה היה אחרי שכולם הלכו לישון, אמא ניקתה את השיש ואני ישבתי מולה, היא אמרה לי שהחיים שלי מתחילים עכשיו, האהבות, הבגידות, הפרידות הכל מתחיל עכשיו, יהיו לי קשיים, אני אלמד דברים בדרך הקשה, אבל אני יוכל תמיד אסתכל אחורה, כי שם יהיו את האנשים שייתפסו אותי כשאפול, ויעזרו לי לעמוד שוב, אני רק צריכה לדעת אם האנשים שם מאחורה אמינים מספיק, אם הם באמת יתפסו אותי כדי שלא אפול…

האנשים האלה הם בטוח לא זאיין, הוא זה שהפיל אותי, והוא אפילו לא בא לבקש סליחה ולעזור לי לקום, פשוט החליק לי מהידיים, הוא כאילו ברח ממני.
באותו רגע, הדמעות נשפכו, לא רציתי לבכות, אבל זה כאילו לא היה בהחלטתי, הדמעות יכלו למלא את האמבטיה שלי….. בעצם… היה אפשר למלא אמבטיה לשבט שלם מהדמעות שלי… רציתי אותו שוב, הנשיקות שלו, החיבוקים שלו… המילים שלו, רציתי א-ו-ת-ו…

קמתי בבוקר מהצרחות של בני הבית התמימים והשקטים ביותר, אבל כבר התרגלתי… זה השעון מעורר היחיד שיכול להעיר אותי.
פתחתי את דלת השירותים צחצחתי שיניים, היה לי פיפי, אבל פחדתי להירדם על האסלה, נוותר על מקלחת הבוקר, במילא התקלחתי אתמול בלילה…
ארגנתי את התיק, התלבשתי, לבשתי את זה:http://www.polyvore.com/
הסתרקתי, התאפרתי קצת, הסתכלתי על עצמי במראה, חיוך עלה על פניי, הדמות שהתגלתה למולי הייתה יפה, גוף חטוב, אני רזה מאוד, יש לי עיניים נדירות, איך זאיין לא רוצה אותי?
השאלה עלתה למוחי אבל החיוך ירד מפניי!
הפרחתי לעצמי נשיקה במראה, ירדתי למטבח, כולם היו שם, האחים הקטנים שלי, גם האחים הגדולים הראו נוכחות, האמהות שלי ושל זאיין מרוקנות קופסאות של שוקולד נוטלה, זאיין גם היה שם, ״ליאנוש באיזה שעה ישנת?״ התקיפה אותי אמא בשאלה שאין לי עליה תשובה, ״אהה, לא יודעת לא הסתכלתי על השעון״ לא שיקרתי, באמת לא היה לי מושג באיזה שעה הפסקתי לבכות ונרדמתי.
״טוב, אתם כבר מאחרים, אז בלי תירוצים את מסיעה את כולם באוטו לבית ספר, ליאן רוצי להביא את המפתחות מהחדר שלך!״ (כן, יש לי רשיון וגם מכונית) אמא פנתה אליי ואמרה לי את המשפט הזה, ואני עוד דקה התמוטטתי, ״כולם?״ כולם זה גם זאיין חשבתי לעצמי ״יש זמן ללכת באוטובוס״, שמעתי את עצמי אומרת, ״אין זמן, את צריכה לשים גם את אנג'ל בגן״ אמא אמרה לי.
*אנג׳ל*
אחותי הקטנה בת 3, הילדה הכי קטנה בין 10 הילדים שיש לנו במשפחה, (ואני חושבת שאמא שלי בהריון, היא לא אמרה, אבל היא טפחה מעט בזמן האחרון)
ילדה מקסימה, עיניים ירוקות כחולות, ומעריצה שרופה של הלו קיטי!
*סיום*

רצתי להביא את המפתחות מהחדר, התנחמתי בעובדה שיש לי עוד שלושה אחים בבית ספר ואין סכוי שזאיין ייפתח את הנושא המאוד מעניין שלנו על הדרך!

״יאללה תזיזו את עצמכם״ אמרתי פותחת את דלת היציאה מהבית, כולם צייתו וקמו.
באוטו הייתה שתיקה, ״שימי שירים״ ביקשה/ציוותה עליי אחותי אנג'ל, ושברה את השקט!
אני נהגתי, לידי ישב אחי הגדול בן- הוא בן 17, גבוהה, שזוף, עיניים כחולות, שיער שעשוי מג׳ל לפי דעתי, הוא גומר 5 פחיות ג׳ל לשיער בשבוע, הוא יכול לעשות מהשיער שלו כל צורה, הג׳ל כבר יידאג לשמור עליה, אבל הוא בחדר בצורה הרגילה של קוצים