-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 4

״אולי הבאד בוי של בית ספר הוא לא תמיד האהבה ממבט ראשון….. ואולי כן…״

מה היא עושה פה? חשבתי לעצמי, אבל אני לא היחידה, הת׳ר גם לא הבינה, היא שיחררה את החיבוק שלנו ו…וניגשה אל הת׳ר, ״צריכה משהו?״, היא שאלה בתוקפנות, כריס נבהלה מעט מההתקפה שהרגע הופנתה אליה, גם אני נבהלתי… אבל לא מזה, אלא מזה שאם כריס כאן אז זאיין חייב להיות בסביבה, זה יגרום לעוד מריבה חשבתי לעצמי, משכתי את הת׳ר בחזרה לחדר, ומהר סגרתי את הדלת, רק שזאיין לא יבוא לכאן, אני מכירה אותו, הוא ירצה להראות לכריס שהוא יכול להגן עליה מפני האקסית שלו והחברה המטורפת שלה…
וגם זה לא איחר לבוא….. ״ הת׳ר את בזמן הזה בחודש או שאת סתאם מטומטמת?״, זה היה זאיין, באותו רגע, ראיתי כבר את הת׳ר בחקירה במשטרה על רצח לאור יום… ״תתעלמי״ אמרתי לה, אבל הת׳ר התעלמה….. לא מזאיין, אלא ממני… היא ניגשה אל הדלת, וכמובן שזאיין חיכה לה שם, ״נראה אותך חוזר על זה שוב!״ היא איימה עליו, ״דייי, אני משקשק מה תעשי לי?״, הוא ענה בציניות ״מה אני אעשה לך?״ היא שאלה, אני לא אעשה לך כלום, נראה לי שההתקף לב שתקבל מחר בבית ספר יעשה לך מספיק!, זאיין לא הבין על מה היא מדברת….. ואת האמת… גם אני לא!

את ההתקף לב שלי קיבלתי ישר אחריי שהת׳ר הסבירה לי מה היא מתחננת לזאיין!, ״אני לא חושבת שזה רעיון טוב!״ אמרתי לה!, ״מה?, אחריי מה שהוא עשה?, זה הרעיון הכי טוב!, וגם אין לך מה להתנגד כל הכיתה כבר יודעת על זה והרוב גם משתפים פעולה!״ היא אמרה לי מרוצה מעצמה! ״מה?״ שאלתי בפליאה! ״את לא נורמלית!״, המשכתי, ״למה לא הודעת לי?״ דיברתי אל הת׳ר בתקיפות, הדמעות כבר זלגו, הת׳ר שהייתה המומה מהתגובה שלי, החליטה שאני לא חייבת לשתף פעולה ושהיא כבר תיכננה הכל, אבל זה… זה עוד יותר עצבן אותי, ״למה נראה לך? למה כל הכיתה צריכה להתערב בחיי האהבה שלי?, הכל ביני לבין זאיין!, לא ביקשתי ממך שום דבר!״ הודעתי לה!, ״תגידי לפחות תודה יא אגואיסטית, אני כבר שלושה ימים מתחננת את זה!״ היא ענתה לי בלי בושה, ״אז תבטלי הכל, אני לא מוכנה לצאת כל כך דפוקה וקנאית בפני כל הכיתה, וזה לא היה רעיון שלי אפילו!״ עניתי לה והדמעות שלי שטפו את פניי! ״מה לבטל? תגידי זה נראה לך טיול שנתי?, מבטלים אם יורד גשם, יוצאים לטיול אם יש מזג אוויר טוב?״, היא ענתה לי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ״הת׳ר אני לא מאמינה עלייך!״, אמרתי וכולי התרכך מעט, ״ את אולי חברה שלי אבל לא המנהלת שלי, את לא יכולה בשום אופן לנהל לי את החיים ובמיוחד לא את חיי אהבה!״ אמרתי מנגבת את הדמעות עם קצה השרוול, ״סבבה״ היא ענתה ברוך אבל נשארה עצבנית, ״תראי הכל כמבוטל!״ אבל אחר כך… אל תתלונני שאין לך נקמה, חמודה שלי, זה הגיל, זה גיל הנקמות, הבגידות, זה הכל ❗️מרד נעורים❗️.