-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 27

קודם כל, אני ממש מתרגשת, אני ממשיכה את הסיפור…
המון זמן לא העלתי פרקים, אבל תמיד הייתי באתר וקראתי את הסיפורים המדהימים של כולכם… היו כאן סיפורים שקראתי שהרגשתי ממש בעולם אחר, יש לכולכם כתיבה מדהימה ואני נפעמת ממנה כל פעם מחדש… אתם מדהימים!!!
ועכשיו לסיפור: אני ממש מקווה שלא נטשתם… אני מעלה את המשך הסיפור רק בשבילכם… התגעגעתי לכולכם ולכל הצפיות והתגובות…

במיוחד לאנונימית ואמה הורן המדהימות שלי…

הסיפור:
עברו יומיים מאז אותה נשיקה עם שון, אני חושבת שזאיין יודע. הוא יודע. בזמן האחרון הוא מתנהג אליי קצת בקרירות, השיחות שלנו כבר לא אותן שיחות, הנשיקות כבר לא אותן נשיקות, הוא כבר לא מנשק אותי. אני מרגישה מוזר, ״זאיין?״ אמרתי בזמן שהוא שיחק בp.s.p שלו, ״מה? הוא שאל ממשיך לבהות במסך. ״תעזוב את זה רגע״ ציוויתי עליו, ״נו מה את רוצה?״ הוא שאל כאילו הוא עושה לי טובה, ״אתה כועס עליי?״ שאלתי, ״למה שאני אכעס?״ הוא ענה, ולמרות זאת עיניו היו כעוסות. שום דבר לא יצא מזה אז חזרתי להתעסק עם הטלפון, ״זה לא שחברה שלי התנשקה עם האקס שלה״ הוא אמר והלב שלי קפא.״על מה אתה מדבר?״ שאלתי, ״לא יודע! תחשבי״ הוא אמר בציניות, ״מי אמר לך?״ שאלתי בלית ברירה, ״אמרו…״ זאיין ענה בקרירות, ״אני…״ התחלתי את המשפט וזאיין קטע אותי, ״את מה?, תעני נוו, מה את???״ הוא שאל בתוקפנות, ״את סתאם חתיכת בוגדת״ זאיין הפיל עליי את הפצצה הזאת, אבל לא וויתרתי לו זאת הייתה הזדמנות להחזיר לי על מה שהוא עשה לי כמעט שנה לפני כן, ״אני בוגדת? ומה שאתה עשית מה זה נקרא? את מה שאני הרגשתי אתה או אף אחד אחר בעולם לא ירגיש לעולם, מה שקרה עם שון זה הוא ייזם, הוא פשוט התקרב אלי ו…״ השתתקתי, ״אתה אפילו לא מכיר אותו, ואף אחד חוץ ממך לא יודע את זה, במקרה שלי ה היה אחרת כולם ידעו מזה, ובנוסף זה לא שבגדת בי עם מישהי שרק אתה מכיר, רק ילדה מהכיתה בחרת נכון?!״ זאיין השתתק, הוא הבין שהתגובה שלו הייתה לא במקום, ״אני מצטער״ הוא אמר כשפניו מושפלות כלפי מטה, ״גם אני. גם אני מצטערת שסלחתי לך בכלל״ אמרתי ודמעות התחילו לזלוג, יצאתי מהחדר ועליתי לחדר שלי. בכיתי. בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. לא ידעתי אם אנחנו עוד זוג, אבל אז הגיעה התשובה. הרגשתי יד חמה מלטפת אותי, המגע הממכר של היד שלו, הוא נישק אותי נשיקות קטנות ״אני אוהב אותך״ זאיין אמר, הסתובבתי, הוא מחק לי את הדמעות מהפנים, ״עזוב אותי״ שאמרתי מעיפה את ידו מפניי, ״לא״ הוא ענה, הסתכלתי עליו… ״מה לא?״ שאלתי, ״לא, אני פשוט לא אתן לך לגמור את זה… שוב״ הוא אמר, ״שוב?״ שאלתי, ״מתי עשיתי את זה בפעם האחרונה?״ שאלתי, ״לא יודע. כשחשבת שבגדתי בך לא נתת לי להגיד לך מילה, לא רצית לשמוע ממני!, אני צודק נכון? היא אמר, חיבקתי את זאיין מהבטן הכי חזק ״נמאס לי לריב איתך, אני אוהבת אותך״ אמרתי ובכיתי באותו הזמן! ״תפסיק כבר לגרום לריב כל פעם״ אמרתי מתייפחת, זאיין הרחיק אותי ממנו באטיות, ״להפסיק מה?״ הוא שאל, ״לגרום לנו לריב״ עניתי, זאיין הסתכל עליי פעם אחרונה ויצא מהחדר!

אני משערת שעמדתי באמצע החדר בערך 2 דקות, התחלתי לבכות. רצתי אל החדר שלי .טרקתי את דלת חדרי. ״ליאןןןן״ שמעתי את אמא צועקת לי, היא תמיד עושה את זה כשאני טורקת דלתות. הרמתי את הטלפון שלי וחייגתי לפרי, המשכתי לבכות:
-שיחה-
פרי:היי בובה!
בכיתי…
פרי:לולה מה קרה נסיכה? היא שאלה בקול דואג. (היא קוראת לי ככה לפעמים)
אני:אני הבן אדם הכי מתומתם בעולם!
פרי:מה? למה? מה קרה?
הסברתי.
פרי:למה אמרת לו את זה?
אני:יצא לי. הייתי עצבנית מה אני כבר יכולתי לעשות?!

פרי:סורי ליאן. אני אוהבת אותך והכל אבל הפעם באמת הסתבכת! אין לי איך לעזור לך!
היא אמרה וניתקה את הטלפון…