-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 26

״יש לך הודעה מ-שון״ זה מה שהיה רשום לי על צג המחשב… לא יכלתי לפתוח לפני כולם את המייל… מסיבה אחת…. שון הוא האקס הסודי שלי!
-פלשבאק-
זה היה לפני ארבע שנים… הייתי בת 14, נכון זה קצת מוקדם בשביל זוגיות… אבל זה היה חזק ממני.
שון היה ילד גבוהה בלונדיני/שטני עיניים חומות ירוקות, הוא היה ילד מקסים. ככה זה היה בהתחלה.
אני מאוד קרובה לאח שלי בן, הוא לומד שכבה מעליי אבל הוא מכיר טוב מאוד את שון ו״החבורה״ שלו… הוא היה הראשון והיחיד שידע שאני יוצאת עם שון מהכיתה השניה… ״את צעירה מדי, וגם שון הוא לא ילד בשבילך״ אלה היו המילים שזכיתי לקבל לאחר שאמרתי לבן את הסוד הכי גדול שהיה לי באותה תקופה… ״בן… אתה היחיד שיודע, תעזור לי״ אמרתי, ״אני יעזור לך….. אבל בדבר אחד בלבד….. אני יסלק אותו מהחיים שלך, הוא ילד מפגר מסתובב עם ״החבורה הרעה״ את לא כמוהו״ הוא אמר לי ״אני אוהבת אותו״ זה היה לפני שהכרתי את זאיין, ושון היה החבר הראשון שלי… ״למה מפריע לך שאני יוצאת איתו״… שאלתי… ״הוא ילד רע, הוא גנב… ביום שהמנהל קנה את זוג האופניים החדשות בשביל הזוכה בתחרות האנגלית הגדולה, האופניים נעלמו… יום למחרת שון הגיע עם השיער המדהים שלו, אבל השיער היה נראה כאילו הניחו עליו קסדה… הייתה לו צורה מוזרה….. הקסדה של האופניים…״ הוא אמר ואני תירצתי ״או… שהוא שם המון ג׳ל בשיער״ עניתי מרוצה מעצמי, ״יכול להיות, מה תגידי על זה שיום אחד לילד מהכיתה שלו היו 50$ דולר בארנק, ואחרי שיעור ספורט שכמובן שון לא ירד אליו אלא נשאר בכיתה, הילד ההוא מצא 51$ דולר בארנק…״ הוא שאל והגיע תורי לענות… ״יש לזה תשובה אחת… הילד ההוא לא יודע לספור״ עניתי… חוץ מזה, צדקת… שון באמת גנב משהו… את הלב שלי״ עניתי ויצאתי מהחדר, חודשיים אחר כך נפרדנו… לא אמרתי לבן, ידעתי שהוא ירד עליי כל ימי חיי, אז פשוט שתקתי, שנה אחר כך זאיין הגיע ומאז אני איתו… עם זאיין.
-סוף-
״מי זה שון״ שמעתי את אמא שואלת אותי אגע לפני שהספקתי לסגור את המייל, התחלתי לגמגם ״אההה הילד מהכיתה השנייה, אמממ הוא….. הוא….. הוא רצה שאני אשלח לו….. אמממ את….. ה…. המשימות לעבודה באנגלית״ אמרתי אבל ידעתי שאמא לו מאמינה ״אוקיי!?״ היא אמרה, הסתכלתי על בן, הוא לא היה נראה מרוצה…״טוב אמממ, תודה שבאתם״ אמרתי והצבעתי על הדלת… כולם צחקו ויצאו, ״הסבר.פרט.נמק״ שמעתי את קולו של בן מאחוריי, ״מה?״ שאלתי בתמימות…..״מה הקשר שלך עם שון?״ הוא שאל ויכלתי לראות בעיניו אש, ״לא יודעת, הוא שלך לי הודעה, אבל לא הספקתי לפתוח אותה״ עניתי בזריזות, פתחתי את המייל:
״היי ליאן,
מזל טוב על התכנית, את בטוח עוברת לבית השופטים.
אני די צריך לדבר איתך על משהו….. אפשר?״

חתיכת חוצפן… ממש לא״ בן דיווח, ״עזוב אותו כבר״ עניתי והקלדתי מכתב תשובה.

״אפשר, ניפגש בפארק היום בחמש״ ו….. שלחתי.

״מה את נורמלית? אין לך מושג מה עובר לו בראש עכשיו״ בן התחיל להתחרפן, ״סתום משוגע….. הכל בסדר, רק אל תגיד כלום לזאיין״ אמרתי ונישקתי אותו בלחי, קמתי ממקומי ונכנסתי למקלחת, המים היו חמימים ונעימים….. כמו שאני אוהבת, התעטפתי במגבת לבנה שהנחתי מספר דקות קודם על השיש, יצאתי מהחדר… בן כבר לא היה שם. נאנחתי. פתחתי את הארון הוצאתי מכנס ג'ינס קרוע וחולצה לבנה שמבליטה את השיזוף ששמרתי מהקיץ, התאפרתי קצת, סומק ומסקרה, התזתי על עצמי קצת בושם ויצאתי מהחדר, ״לאן היפייפיה שלי יוצאת?״ שמעתי את זאיין שואל כשהוא עלה ואני ירדתי במדרגות, ״סתאם אני הולכת לג׳מה״ שיקרתי. ג׳מה היא אחותו של הארי, מה שאומר שהיא בת דודה שלי.
יצאתי מהבית והתקדמתי אל עבר הכניסה לפארק, השעה הייתה 17:06 (חמש ושש דקות), מרחוק ראיתי את שון, הוא הבחין בי וקם ממקומו, הוא התחיל להתקדם לעברי, נופפתי לו עם היד שבה החזקתי את הטלפון, שידע….. אם הוא ירצה לעשות משהו משוגע, יש לי טלפון.
״מה קורה?״ הוא שאל, ״בסדר, מה העניין?״ שאלתי כדי לזרז את העניינים, ״שבי״ הוא אמר והצביע על מקום בספסל. התיישבתי. ״אז ככה, קודם כל אני חייב לך מזל טוב״ הוא אמר והחיוך שתמיד גרם לי לחייך עלה על פניו, ״תודה״ אמרתי בחיוך והשפלתי את עיניי, ״איך העניינים עם זאיין?״ הוא שאל, ״זה הדבר החשוב הזה שרצית לדבר עליו?״ שאלתי אבל ידעתי את התשובה, ״סליחה״ הוא ענה, ״זה בסדר. עניתי. אבל באמת שטוב לי איתו, הוא מקסים ו….. הוא…..״ הפסקתי, זה לא נושא שאני יכולה לפתוח עם האקס שלי, ״אוקיי, שמח בשבילך נסיכה״ הוא אמר, ״באמת?״ שאלתי מופתעת, ״כן, הבנתי כמה דברים מאותו יום, אותו יום ש…..״ הוא הפסיק, ״מאותו יום שמה?״ שאלתי שוב, ״מאותו יום לפני שנתיים שראיתי אתכם מתנשקים״ הוא ענה ומיד שתק. ואז פתאום עיקלתי את זה שאני וזאיין שנתיים ביחד.
״וואו״ עניתי ומהר המשכתי, ״אבל מה הבנת?״ שאלתי, ״הבנתי שאת איתו רק בשביל להתגבר עליי״ הוא אמר ואני קפאתי, אחרי כמה דקות שנראו כמו חודשים, ״למה נראה לך?״ אמרתי כמעט בצעקה, ״זה היה נראה ככה״ הוא אמר וחיוך שטני עלה על פניו, ״זה לא נכון״ עניתי וקמתי ממקומי, ״אין לי על מה להמשיך לדבר איתך״ התחלתי ללכת. לפתע הרגשתי יד חמימה נוגעת בי, ״אני מצטער״ זה היה שון הסתובבתי, ״זה בסדר, אבל עזוב את הנושא״ אמרתי ״אבל אני אוהב אותך, תמיד אהבתי אותך״ הוא אמר ועיניו הוצפו דמעות, ״תמיד אהבתי אותך״ הוא חזר על המשפט, הסתכלנו אחד על השני בעיניים, השפתיים שלו התקרבו לשלי, ניסיתי להתנגד, אבל זה היה חזק ממני, הוא שלח את ידיו החסונות אל פניי, קירב את ראשי לשלו, והשפתיים שלו נגעו בשלי, הרגשתי טיפשה, מה אני עושה? חשבתי לעצמי, יש לי חבר… ״אני מצטערת״ אמרתי לאחר ההתנתקות המהירה של שפתינו, התקדמתי במהירות לעבר הבית, לא הסתובבתי אפילו לא פעם אחת.
בדרך הביתה עברתי מול עשרות אנשים, כל אחד ברחוב הסתכל עליי, הרגשתי שכל מי שמסתכל עליי יודע שהרגע בגדתי בחבר שלי, בנשמה התאומה שלי.
״נכנסתי הביתה, עליתי לחדר במהירות אחרי שעברתי סלון ריק שרק לפני כמה שעות היה מלא באנשים.
עליתי במדרגות, שמעתי זוג רגליים שיורדות במדרגות, זה היה זאיין ״פעם שלישית גלידה״ הוא אמר וצחק, הלוואי וגם אני יכלתי לצחוק עכשיו, ״איפה כולם?״ שאלתי, ״הלכו, בואי״ בוא אמר ומשך אותי אל כיוון החדר שלו.
הוא עלה על המיטה וסימן לי להצטרף, נעלתי את הדלת .רק ליתר בטחון. חלצתי נעליים, ונשכבתי על זאיין, הוא תחיל לנשק אותי, ״אתה אוהב אותי?״ שאלתי בפינוק, ״תמיד אהבתי אותך״, עייני נפתחו, נזכרתי במשפט הזה, שון הזכיר אותו פעמיים בזמן שישבנו בפארק, הדמעות חזרו, ״גם אני אותך״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק, ״מה קרה? מה כבר עשית?״ הוא שאל וצחק כשהוא מנגב לי את הדמעות.
״תגיד. שאלתי. אם אני אי פעם אנשק מישהו אחר אתה תסלח לי?״ שאלתי והתחרטתי מיד. מתומתמת אחת מה את עושה הוא יעלה עלייך.
״איך אפשר לכעוס עלייך בכלל?״ הוא שאל ולא חיכה לתשובה, הוא נשק לשפתיי, הנשיקה הזאת יותר טובה מזאת של שון, סיכמתי לעצמי בראש.
״למה את שואלת?״ זאיין שאל ונשכב לידי על מיטתו, ״סתאם״ עניתי במהירות, ״מה יש לך?״ הוא שאל והבנתי שאני צריכה לספר לו… אבל לא סיפרתי, ״סתאם״ עניתי בביטול והמשכתי לבהות בתקרה.