-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 24

השעה היא שלוש לפנות בוקר, אני וזאיין כבר ישנו, לפתע צלצל הטלפון, ״הלו?״ עניתי חצי רדומה, ״ליאן רדי למטה אני מחכה לך!״ ענה קול מוכר מצדו השני של הטלפון, זה היה הקול של הארי לקחתי את הסוודר של זאיין שהיה מונח על הכיסא ירדתי במדרגות בשקט, פתחתי את הדלת ויצאתי, הארי חיכה לי בחוץ. ״משוגע מה אתה עושה פה?״ שאלתי בהלם, ״אני חייב לדבר איתך״ הוא ענה ״זה לא יכול לחכות למחר בבוקר?״ שאלתי בעודי מפהקת, ״ליאן זה דחוף תתעוררי!״ הוא האיץ בי, ״אני ערה, אני ערה״ אמרתי ״ליאן אני…״ הוא אמר בהיסוס, ״אתה מה?״ שאלתי, הפעם כבר התעוררתי לגמרי, ״אני מצטער שאני זה שאומר לך את זה, ואני גם מצטער שלא הודענו לך לפני כן אבל… נכון לפני חודשיים הגיעו לכיתה לואי ליאם וניל?״ הוא שאל מחכה לתשובה, ״נוו מה איתם?״ שאלתי בחוסר סבלנות, ״אז כמו שידוע לך ולכולנו, אנחנו ממש הפכנו לחברים הכי טובים, אנחנו כבר חבורה, זאיין ליאם נייל לואי ואני״ הוא אמר כאילו מחדש לי, ״ואת גם יודעת שאנחנו מאוד אוהבים אותך ואת הבנות.
*לא הבנתי לאן השיחה הזאת מובילה, אני כבר יודעת שזאיין הארי לואי ליאם ונייל הם החברים הכי טובים, אני והבנות, שזה בעצם אומר: אני פרי טדי ג׳סי וג׳ייד שאנחנו החברות הכי טובות בעולם, גם מאוד קשורות לבנים, כבר חודשיים שאנחנו ביחד, מסתובבים צוחקים אפילו הולכים לספריה ביחד!
לא היה בינינו שום סודות, בעצם היינו חבורה אחת גדולה.*
״הארי לאן אתה מנסה להוביל אותי?״ שאלתי ״ליאן, אני והבנים הולכים לאקס פקטור״ הוא אמר בזריזות והתחרט, ״מה?״ שאלתי בהלם.
*אני והבנות מעריצות שרופות של הארס פקטור, זה תמיד היה החלום שלנו להגיע לשם כלהקה, להקת בנות, אבל עד היום זה לא התאפשר- ניסינו להגיד מועמדות כבר כמה פעמים, אבל כל פעם התחרטנו, הבנים ידעו על זה שהאקס פקטור זה החלום שלנו, ועכשיו לשמוע שהם הולכים להתמודד, זה הרס אותי.*
״אז שיהיה לכם בהצלחה״ אמרתי עם דמעות בעיניים וחזרתי הביתה משאירה עת הארי בחוץ.
לאחר שנרגעתי עליתי לחדר, ראיתי את זאיין על המיטה, הוא ישן, לא הבנתי למה הוא לא אמר לי שום דבר, הרי אין בינינו סודות!
נשכבתי במיטה, שוקעת במחשבות האם הבנות יודעות מזה?, למה דווקא הארי אמר לי? אולי הבנים בכלל לא רצו לספר לנו? ככה נרדמתי, עם הרבה שאלות ומעט תשובות.

התעוררתי בבוקר, היום יום שבת, אין בית ספר ואני צריכה לדבר עם הבנות.
התקלחתי, התלבשתי וירדתי למטבח, ״בוקר טוב נסיכה״ קרא לעברי זאיין, לא ידעתי אם לענות ולעשות כאילו שום דבר לא קרה, או לשחק את המשחק של הנעלבת ולא לדבר איתו.
״בוקר״ עניתי, וזה נכון, זה היה בוקר אבל לא טוב.
״מה קרה לטוב?״ הוא שאלת מנשק אותי על המצח, לא עניתי, ״שב שניה״ אמרתי לאחר כמה דקות של שתיקה שכדאי לנצל את זה שהבית ריק.
״הכל בסדר?״ הוא שאל כשהתיישב על הכיסא במטבח, ״לא יודעת, אתה תחליט!״ עניתי, ״מה העניין?״ הוא שאל שוב, ״חשבתי שאין בינינו סודות״ עניתי משפילה את מבטי, ״אבל אין״ הוא ענה בזריזות, ״תחשוב שוב״ עניתי הפעם מרימה את ראשי בחזרה ופוגשת את עיניו, ״יש משהו שאת יודעת ואני לא?״ הוא שאל, ״יש משהו שאני יודעת ואתה ״יודע״ עניתי בביטחון, ״ליאן מה העניין?״ הוא שאל שוב, ״אני לא אגיד לך, כמו שאתה לא אמרת לי״ עניתי ועליתי מהר לחדרי. הייתי מרוצה, למרות שהשיחה לא הובילה לשום מקום, הרגשתי שהשארתי אותו עם סימן שאלה שיצטרך לגלות בכוחות עצמו.

נשכבתי על המיטה ושוב חלמתי.
״אם את מדברת על האקס פקטור, אז…״ שמעתי את קולו מאחורי הגב שלי, הסתובבתי לעברו והתיישבתי על המיטה, ״אז….?״ רימזתי שימשיך את המשפט, ״אז תגידי לי מי אמר לך״ הוא ענה בחיוך והתיישב לידי, ״אני אגיד לך משהו אחר״ אמרתי מסקרנת אותו, ״מה תגידי לי?״ הוא שאל, ״אני אגיד לך מי היה אמור להגיד לי״ עניתי ומיד המשכתי ״אתה היית אמור להגיד לי״. ״צודקת, אבל לא אמרתי״ זאיין ענה והמשיך ״אז מי כן?״ הוא שאל ״מישהו שאני יכולה לסמוך עליו״ עניתי ״מי?״ הוא שאל ״הארי, הארי אמר לי״ ראיתי בעיניו של זאיין כעס, ״למה הוא אמר לך?״ הוא שאל בקול תוקפני, ״למה לא?״ שאלתי ״אמרנו שלא נגיד לכן, ככה סיכמנו״ הוא ענה והתחרט כל דבריו, ״זה בסדר זאיין, אל תתעצבן כולם כבר יודעים על זה, אבל לא נורא רק הרסתם לנו את כל מה שאנחנו מתכננות כבר מלא זמן, אבל אתה יודע מה שונה?״ אמרתי בתוקפנות והסתכלתי בעיניו של זאיין, הוא לא ענה אבל עינו היא שואלות, ״מה ששונה זה שאנחנו לא הסתרנו את זה מכם, אנחנו סמכנו עליכם ואמרנו״ עניתי מיד.
לאחר כמה דקות ארוכות, כבר ישבתי עם הבנות על הדשא בפארק.
הנוכחות:ליאן טדי פרי ג׳ייד ג׳סי.
הנידון:ההחלטה של הבנים ללכת לאקס פקטור/ להרוס לנו את החלום.
סיפרתי לבנות את כל מה שאני יודעת, וכמו שחשבתי הן היו המומות, לאחר כמה זמן החלטנו החלטה.
״זרקו מספר!״ ציוותה עלינו טדי, ״14״ עניתי, ״אנחנו לא מדברות איתם ב14 שנים הקרובות״ היא ענתה והתפוצצו מצחוק, ״חחח טדי, את תמיד יודעת איך להצחיק״ אמרה ג׳סי, ״כן, אבל צריך משהו אחר, לא חרם עליהם, אסור להראות להם שאכפת לנו, צריך להתמודד גם על האקס פקטור ולנצח אותם!״ עניתי מוציאה מעצמי את הצד הנוקם שבי, ״טובבבב״ הבנות ענו במקהלה מתרגשות מהרעיון!

לאחר שיחת טלפון קצרצרה, החלטנו שהבנים ייפגשו אותנו בפארק, וכך היה רבע שעה מאוחר יותר רעינו את הבנים מתקרבים אלינו.
״מה העניין?״ שאל נייל מתיישב לידי, ״ נתתם לנו כוח״ אמרה ג'ייד, ״מה?״ שאל זאיין, ״אני מתכוונת שזה שאתם הולכים לאקס פקטור נתן לנו את האומץ שעד היום לנו היה לנו, ועכשיו גם אנחנו משתתפות״ ענתה בביטחון ג'ייד הסכמנו איתה, ״אתן כאילו נגדנו?״ שאל זאיין, ״למה נגדכם?״ שאלתי, ״ליאן זאת תחרות, רק אחד מנצח״ הוא ענה, ״אנחנו מתאמנות על זה כבר שנים, אין לנו בעיה לנצח״ התערבה ג'סי ״אוקיי, אז שהטוב בינינו ינצח״ בירך אותנו נייל.

שבועיים עברו, שלחנו טפסים, התאמנו התעייפנו רבנו, הכל.
יום האודישן הגיע, אני והבנות עלינו על הבמה, שרנו שיר שאנחנו כתבנו, wings שזה אומר כנפיים.
השופטים התלהבו, ״אנחנו מעבירים אתכן לשלב הבא, בחיים לא ראיתי כזה דיוק בשירה״ אמר סיימון קוואל, (במציאות הוא המנהל של וואן דיירקשן הוא זה שהרכיב אותם).
ירדנו מהבמה, הבנים והמשפחה באו לחבק אותנו, ״היה מדהים, אמרתי לך שאת כשרון יפה שלי״ זאיין לקח אותי הצידה ואמר לי את הדבר המתוק הזה, ״תודה, אני בטוחה שתצליחו יותר, אני אוהבת אותך״ אמרתי והתחבקנו ״גם אני״.
הבנים עלו לבמה, הם שרו שיר של להקה אחרת, נקהל השתגע, ילדות קטנות התחילו להתחרפן ולבכות.
השופטים העבירו אותם לשלב הבא, ״אתם תהיו ה-להקה, אני צופה לכם עתיד״ סיימון אמר והבנים ירדו.

זה היה יום מפרך, מלא התרגשות ואדרנלין.
חזרנו כולנו לבית שלי, כשפתחנו את הדלת…