-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 23

מבטנו ננעצו במנעול הדלת שלאט לאט הסתובב, הידית ירדה למטה וחזרה למקומה, הדלת נפתחה לרווחה, אל הבית נכנס אבא שלי, סבא מבולבל, וסבתא אחת דואגת, זינקתי ממקומי ונעמדתי מולם זאיין קפץ אחריי והחזיק לי את היד, ״הם לא עונים?״ שאל אבי בדאגה ״לא, התקשרתי כמה פעמים והטלפון לא מצלצל״ סבתי התיישבה על השרפרף הקטן של אנג׳ל, דמעות זלגו מעיניה, ככה קפאנו כולנו מספר דקות, עד שדלת הבית שוב נפתחה, טרישה, אמא של זאיין ושלושת בנותיה האחיות שלו נכנסו הביתה, (הם גרים איתנו בבית, אז… סיפור ארוך), ״היי, מה קרה איפה כולם?״ שאלה טרישה, ״לא יודעים״ התנדב זאיין לענות, לפתע צלצל הטלפון, -אמא- היה רשום על הצג, ״היי אמא״ עניתי וקול לא מוכר ענה, ״של מי הטלפון הזה?״ זה היה קול של גבר ״של אמא שלי למה?״ מיהרתי להשיב, ״אה אוקיי כי הוא נשכח כאן, מתחת לבית של מישהו״, ניתקתי במהירות, ״מה היא אמרה?״ פצחו כולם במקהלה, ״היא לא ענתה כי היא שכחה את הטלפון מתחת לבית של סבתא, ״אדיוט, אמרתי לך שצריך לקחת את הטלפון״, צרחה סבתא על סבא בעודנו מנסים לפתור את התעלומה של:׳ לאן לעזאזל הן נעלמו?׳ ״תתקשרי לדוד או ג׳סטין״ ביקש אבא ״טוב״ עניתי וחייגתי לג׳סטין:
ג'סטין:הלו? הוא צרח לי בטלפון, ולפי החישובים שלי נקרע לי עור הטוף.
אני:כן מפגר, איפה אתה?
ג׳סטין:תקועים במעלית.
אני:איפה?
ג'סטין:בבית של סבתא!
אני:ביי
ג'סטין:אל תדאגי, אנחנו לא נחנקים פה למוות, תודה ששאלת!
אני:אתם בסדר? שאלתי בצחקוק
ג'סטין:כן ןתודה! הוא ענה וצחקק גם הוא.
אני:ביי חיים שלי!
״מה קרה?״ שאל אבא, ״הם תקועים במעלית בבית של סבא וסבתא״ עניתי תוקעת מבט מאיים בסבתא המייבבת שלי.
כולנו נשמנו לרווחה, לאחר שעתיים שאבא שלי יצא מהבית כדי לחלץ את הבני ערובה, הם חזרו בריאים ושלמים.
״הווו שלום, אני רואה שנזכרתם לחזור״, קראתי לעברם והבחנתי באח שלי הגדול שרץ לעברי, הוא קפץ עליי והתחיל לחנוק אותי, (זה לא היה נראה טוב), ישבתי על הספה כשהוא חונק אותי, ואז הוא עזב, ״נראה אותם שורדת 5 שעות במעלית עם המשוגעים האלה״ הוא צרח עליי כאילו זו אשמתי, ״סליחה באמת, לא התכוונתי שתתקעו, בטעות יצא לי!״ אמרתי לו בציניות, הוא חייך אליי וחייכתי חזרה, ״דאגתם?״ שאלה אותי בחיוך מלבב אמא שלי, ״ממש לא גברת ששכחה את הטלפון שלה״, עניתי בציניות גם לה, ״הוא שוב אצלי, הלכתי לאסוף אותו״.

כך נגמר לו עוד יום מלא ריגושים בבית משפחת סטיילס/מאליק… טוב….. כמעט.

עליתי עם זאיין לחדר שלי, המבטים של כולם ננעצו בידינו השלובות ״מה הבעיה שלכם?, היא לא יכלה בלעדיי אז היא הכריחה אותי להיות שוב החבר שלה״ שמעתי את קולו של זאיין שניפץ הכל, כולם שאגו צעקו וצחקו מאושר, ״סוף סוף״ ״ידעתי״ ״אתם מושלמים״ המילים האלה נזרקו לעברנו עם כמה נשיקות, ״הוא שקרן״ עניתי בסוף ושוב כולם התפוצצו מצחוק.
התיישבתי על המיטה וזאיין הוריד את המכנסיים, ״היי היי, שים על עצמך משהו״ צעקתי לעברו כשניסיתי את עיניי, ״נו באמת אפשר לחשוב שזה חדש לך״ הוא ענה ואני התעלפתי, ״חחח יא דוחה״ אמרתי כשהוא נכנס מתחת לשמיכה, ״אני דוחה?״ הוא שאל והנהנתי, ״תודה״ הוא ענה עושה את עצמו נעלב ונכנס מתחת לשמיכה ככה שלא ראו אותו יותר, ״תינוק״ אמרתי והוצאתי לשון לראשו המכוסה של זאיין, נכנסתי למקלחת, התקלחתי התלבשתי, כשיצאתי זאיין היה על המיטה, (לא מתחת לשמיכה), ״בוא נעשה משהו״ אמרתי, ״מה????״ הוא שאל המום, ״איכססס לא כזה דבר״ אמרתי, ״מה יש לך מפגרת אפשר לחשוב מה אמרתי, סך הכל״ הוא אמר ונשאר עם פוקר פייס, ״אתה נודניק אתה יודע?״, אמרתי ולא חיכיתי לשום תשובה, נעלתי את דלת החדר ונכנסתי למיטה, ״מה שלום גיא?״ שאל זאיין בנסיון לעצבן אותי, ״מה אכפת לך?״ החזרתי בשאלה, ״סתאם ראיתי אותו היום עם כריס בחצר, הם עוד רגע התנשקו, עכשיו ליאן מקנאהההה״ הוא אמר והתחיל לצחוק, ״ילדים, עזרו לזאיין למצוא את השכל שלו״ הפצרתי בו ושיחקתי את הילדה הנעלבת, ״מה קרה התחלת לראות דורה?״ הוא שאל וצחקק, ״איך ידעת? זה כל מה שנשאר לי לעשות״ עניתי ״אז באמת לא אכפת לך מגיא יותר?״ זאיין החזיר אותנו אל הנושא הקודם, ״אכפת לי ממנו, כי לא באמת נפרדתי ממנו״ עניתי נועצת מבטים בסדין של המיטה, רק לא לפגוש את עיניו של זאיין, ״לא נפרדתם? אז מה אנחנו״ הוא שאל בעצב, ״זאיין אנחנו לא יכולים להיות זוג״ אמרתי ויכלתי לראות מזווית העין שזאיין מסתכל עליי אבל המשכתי להתעניין בסדין, ״למה?״ הוא שאל כמעט בוכה, ״כי אתה אח שלי, ואסור לאחים להיות זוג״ עכשיו כבר הרמטי את ראשי ונעמדתי לזאיין, חיוך עלה על פניו, ״אז מה? אולי נעבור על החוק?״ זאיין שאל בקול של באד בוי, ״חחח רק כי זה איתך״ עניתי והוא הטביע אותי בנשיקה, השפתיים שלנו התנתקו, ״אני אוהב אותך ולא אכפת לי שאת אחותי״ זאיין אמר לי וגרם לי להזיל דמעה ״גם אני״.