-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 22

קפאתי במקומי.
העפתי מבט אל זאיין שישב על הספה פעור פה, הוא היה בשוק… בדיוק כמוני.
לאחר שניות ספורות נשמע שוב אותו קול שבקע מהאינטרקום, ״יש מישהו?״ קפצתי ממקומי ופתחתי את השער, לאחר שניות ספורות נשמעו דפיקות על הדלת, פתחתי גם אותה, ניצבו שם שני שוטרים, אישה וגבר, ״שלום חמודה!״ פתחה השוטרת את פיה שכיסתה באודם אדום, הסתכלתי עליה, לא עניתי, ״אממ יש מבוגר בבית במקרה?״ שאל השוטר, ״מה?״ שאלתי, ״אבא או אמא כאן?״ הוא שוב שאל הפעם בצורה שונה, ״לא, לא למה?״ הצלחתי סוף סוף להשחיל כמה מילים מפי, ״השכן הזמין אותנו כי יש כאן מכונית אדומה שחונה בחוץ וחוסמת את הכניסה לבית שלו, היא שלכם?״ אבן גדולה של כאב ופחד ירדה מליבי, ״לא, היא לא שלנו״ מיהרתי להשיב, ״אם כך, תודה וסליחה על ההפרעה״ השוטר הנחמד נפרד מממני בחיוך רחב, ״סליחה?״ שאלתי את השוטר, ״כן?״ הוא אמר כשפנה אליי בחזרה, ״שמעתם על פיגוע או משהו?״ שאלתי מקווה לתשובה שלילית, ״חחח חמודה, היום היה יום שקט, מה שבאמת מעורר קצת חשד, למה את יודעת על משהו?״ השוטר הסתקרן, ״לא, אני לא שמעתי״ עניתי בהפגנתיות וסגרתי את הדלת, נשענתי על דלת הבית והסתכלתי על זאיין, ״הם יודעים להגיע ברגעים הכי מלחיצים, בזמן שהכי לא מצפים להם״ הוא פנה אליי וחייך, ״חח כן, אני אנסה להתקשר שוב״ הפעם חייגתי את המספר עם תקווה שמשהו יואיל בטובו הרב לענות לי, השעה הייתה כמעט שש ורבע, המשפחה מרובת הילדים שלי לא נראתה באופק, וגם לא אחרי צלצול הטלפון, סגרתי את השיחה והתקשרתי לאבא שלי. סיפרתי לו את מה שקרה, הוא אמר שהוא יברר ושאני לא אדאג.
לאחר חמש דקות שנראו כמו נצח על ספה שבה ישבנו אני וזאיין, לא עושים דבר, כל אחד נודד במחשבותיו, נשמע רשרוש מפתחות מעבר לדלת.