-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 20

זה היה הקול של כריס, ״היי ליאן!, אממ זאיין נמצא?״ היא דיברה בקול שקט ומפוחד, ״שניה אני פותחת!״ עניתי בזריזות, ״לא לא, זה בסדר, רק אם תוכלי להגיד לו שאני מחכה לו למטה״ היא ביקשה ונענית לבקשה, תוך דקות ספורות גם זאיין יצא מהבית, נשארתי לבד, אספתי את כל הדברים שלי ויצאתי לכיוון בית ספר, יצאתי מהבית והתחלתי ללכת, ״ממהרת לאנשהו?״ שמעתי קול קורא ״לא זאיין, אני לא ממהרת!״ עניתי והסתובבתי אל עבר המקום ממנו הגיע הקול ״אז יהיה לי הכבוד ללוות אותך?״ הוא שאל מתקרב אליו מהעץ שעליו נשען עד אותו רגע, ״בכבוד״ עניתי והתחלנו לצעוד אל עבר בית הספר, ״אתם עוד זוג?״ שאלתי את זאיין ושברתי את השתיקה המביכה שנוצרה בנינו, ״לא, לא ממש״ הוא ענה בחפיזות ״לא, או לא ממש תחליט!״ שאלתי שוב ״לא, אנחנו לא זוג״ הוא ענה בביטחון, ״אז מה היא רצתה?״ מיהרתי לשאול ״סתאם, שום דבר מיוחד״ הוא ענה ושיחק עם אבן קטנה, ״טוב״ עניתי בהיסוס.

הגענו לכיתה מוקדם מהרגיל, רוב הכיסאות היו מורמים, זאיין ניגש אל מקומו ואני אל שלי.
לאחר דקות ארוכות התחילו להגיע חבריי לכיתה, כשהארי (בן דוד שלי למי ששכח) נכנס היה צלצול, כולם היו נרגשים או יותר נכון נסערים, היום המבחן הגדול בגאוגרפיה, מקצוע שלא מעניין אותי ואני גם לא מבינה, הוצאתי את הספר מהתיק ועיינתי בדפים, המילים התחילו לקפץ לי וזה בלבל אותי, סגרתי את הספר וראשו של זאיין צץ משום מקום. ״למדת?״ שאלתי, ״לא, אני סתאם מתרגש כי זה לא שישבתי כל הלילה מול מפת העולם״ הוא אמר בציניות וחזר למקומו.
המבחן היה בסדר, הגשתי אותו אחרונה אבל עם הרגשה טובה, גם ההפסקה עברה בסדר, רק לא עליי, התלמידים התחילו להשוות תשובות ולפי מה שאני כתבתי למה שהם אמרו, יכלתי להישבע שקיבלתי אפס.
פרי (חברה הכי טובה שלי) נעמדה בפתח הדלת וסימנה לי לבוא איתה, עקבתי אחריה מספר דקות ואז היא עצרה, הסתובבה וסימנה לי להיות בשקט, חוץ מזה שהיינו במסדרון הומה ילדים ורעש לא הבנתי בדיוק למי צריך לעשות שקט, היא הובילה אותי אל עבר חדר המנקה, נכנסנו וסגרנו את הדלת, הסירחון גרם לארוחת בוקר ששכחתי לאכול לעלות לי לגרון. ״מה כל כך דחוף?״ שאלתי מזרזת אותה לדבר כי האף שלי כבר נשר מהמקום. ״את זוכרת את דן מכיתה ט׳3?״ היא שאלה, ״כן נוו מה איתו?״ (דמיינו שכל השיחה הזאת היא עם יד על האף ויוצא לך את הקול הצפצפני הזה), ״אז הוא ניגש אליי אחרי המבחן ושאל אותי אם את וזאיין כבר נפרדתם!?״ היא מיהרה להמשיך ״אמרתי לו שאת וגיא זוג עכשיו ושאני לא חושבת שיש לכם סכוי״, היא המשיכה, פרי לא ידעה מה שקרה ביני ובן זאיין אתמול בלילה- הנשיקה החטופה, המילים, ההרגשה, היא לא ידעה שאני וזאיין סוג של ׳זוג׳.
הצלצול לשיעור היסטוריה גרם לנו להפסיק את השיחה ולחזור לכיתה, התיישבנו במקומות והמורה נכנסה לכיתה עם ערמת דפים, ״אני מחזירה לכם את המבחנים!״ היא הודיעה בגאווה, היא גרמה להמולה והתרגשות, ולי לכאב בטן כי הריח של חומרי הנקיון לא עזב אותי.
המורה קראה את שמי וניגשתי אליה, היא הושיטה לי את המבחן ׳100 מעולה׳ או מיי גאד, התרגשתי, אני זוכרת שלמדתי כל הלילה למבחן הזה, לאחר שהמורה (שהיא גם המחנכת) גמרה לחלק לכולם היא הודיעה הודעה: תלמידים, אני רוצה להכיר בפניכם שלושה תלמידים חדשים, נייל ליאם ולואי, שלושה בנים חתיכים נכנסו לכיתה, האחד בלונדיני עם עיניים כחולות, השני היה גבוה עם שיער חלק וחום, והשלישי היה לי מאוד מוכר, גבוה עיניים ירוקות ושיער חום.
המורה הושיבה את הבלונדיני לידי, ״היי אני נייל״ הוא הציג את עצמו, ״ליאן״ מיהרתי להשיב.
בסוף השיעור זאיין ניגש אליי, ״כמה קיבלת?״ הוא שאל, ״100״ עניתי בגאווה, ״למדת?״ הוא מיהר לשאול, ״לא, לא למדתי, סתאם ישבתי כל הלילה מול ספר היסטוריה״.