-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 18

ליאן נשכבה לידי.
אני:ליאן?
ליאן:מה?
אני:את חושבת שאנחנו….. אולי….-לא הספקתי לגמור את המשפט וליאן קטעה אותי-
ליאן:שאנחנו אולי קצת טיפשים….. כן אני חושבת!
אני:אני מצטער.
*נקודת מבט ליאן-
זאיין:אני מצטער. הזוג מילים האלה… זה כל מה שרציתי לשמוע…
אני:גם אני מצטערת!
זאיין:על מה יש לך להצטער!
אני:על זה שהפקדתי אותך בידיי כריס.
זאיין התחיל לצחוק- אבל לא סתם צחוק-
אני:מה מצחיק… זה האמת!
זאיין:אני אוהב אותך את יודעת!? הוא אמר מלטף לי את השיער ומקרב את הראש שלי לשלו!
אני:אם תגיד לי את זה אני אדע!
זאיין:אני אוהב אותך… הוא אמר ונישק אותי… הרגשתי שכל מה שקרס, נבנה מחדש!
זה גרם לי להאמין שלא כל דבר רע נשאר רע, אלא הוא יכול לחזור ולהיות טוב…
התנתקנו מהנשיקה וזאיין הסתכל לי בעיניים ״גיא יהרוג אותך״ ״חחחחחחחחחח״ שנינו התפקענו מצחוק עד שהאח (הדביל כמו שהזכרתי) התחיל לדפוק תנו עם מטאטא בתקרה.
(״-שלא תבינו לא נכון:
החדר שלי נמצא בדיוק מתחת לחדר ל דויד אח שלי, הוא לקח מטאטא ודפק אותו על הרצפה שלו, מה שבעצם התקרה שלי-״)
זאיין:בואי הנה! הוא אמר וקרא לי לחיבוק… התחבקנו ככה וגם נרדמנו כי בבוקר קרה דבר שלא ציפינו לו… וגם המשפחה שלי לא…
התעוררתי בבוקר… זאיין היה ער, הוא שיחק לי בשיער, התגעגעתי למגע העדין שלו!
זאיין:תלבשי ונצא לבית ספר!
אני:טוב.
זאיין נישק אותי בזהירות על שפתיי, קם ויצא מהדלת… באותו רגע שהדלת נסגרה התחלתי לצרוח מבפנים!
״אני לא מאמינה שהוא באמת נישק אותי!!!!, עאעאעאעאעאעאע״ צרחתי את זה, אבל רק המוח שלי שמע את זה.
נכנסתי לאמבטיה, הסתכלתי על עצמי במראה, וכמו כל בוקר גם הבוקר ראיתי דמות במראה- דמות יפה, אני יודעת שאני יפה, אני הגאווה של ההורים שלי.
החיוך לא ירד לי מהפנים הוא הוא מרוח לי על הפרצוף וזה היה נראה דבילי. זאת לא פעם ראשונה שאני וזאיין מתנשקים, אבל אכשהו זה הצליח לרגש אותי………. בדיוק כמו בפעם הראשונה.