-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 1

״אולי הבאד בוי של בית ספר הוא לא תמיד האהבה ממבט ראשון… ואולי כן…״

טררררר…. הצלצול להפסקה קטע את דברי המורה, ושחרר את כולם להפסקה… אבל למה?,… למה הוא לא שחרר גם את המחשבות שלי?, גם למוח שלי לא תזיק הפסקה!

החלטתי להמשיך להיות שקועה בדיכאון שלי, מגיע לי להיות עצובה… זאת לא אשמתו….. אני המפגרת שנתתי לה לקחת לי אותו….. רגע….. מה אני מגנה עליו בכלל!, הוא הרס את כל מה שהיה בינינו… את השנה הזאת, שמילאה את שנינו באהבה, זאת שגרמה לי להרגיש שלמה עם עצמי, הדמעות שוב זלגו על הלחיים שלי, שום מייק-אפ שבעולם לא יצליח להסתיר את הפנים העצובות שלי!

הרגשתי יד נוחתת על הכתף שלי….. התעלמתי, את בסדר?, שמעתי את הקול של הארי, (בן דוד שלי), כן, שמעתי את עצמי אומרת!, איך אני אהיה לא בסדר?! המשכתי, חבר שלי בגד בי, האויבת הכי גדולה שלי לקחה אותו, אני ממש בגן עדן!, אמרתי בציניות!, ליאן!… הוא אמר, הסתכלתי לו בעיניים!
הארי:אמממ….. לא משנה!, הוא ענה בחפיזות, קם והלך!
״לפעמים נראה לי שאני הבן אדם הנורמלי היחיד בעולם הזה״
זאת הייתה הפעם האני לא יודעת כמה, שאמרתי את המשפט הזה, אבל אמרתי אותו בלב, כדי שאף אחד חוץ ממני לא ישמע!

נכנסתי לכיתה לאחר הצלצול, רק חבל ששכחתי שאנחנו נמצאים עכשיו בשיעור דרמה, וזה נמצא משום מה גם בחדר דרמה!
לכן נכנסתי לכיתה, וראיתי את זאיין וכריס בעיצומה של נשיקה!, זאיין מיהר להתנתק ממנה, ושניהם הסתכלו עליי….״תמשיכו, אני לא כאן!״ אמרתי והתקדמתי אל עבר המקום שלי, הוצאתי את הטלפון שלי, התקדמתי בחזרה אל עבר הדלת ו… ופשוט לא יכלתי להתאפק…״תהנו״, זרקתי לעברם משהו שלא הייתי צריכה להגיד!, לאחר מכן טרקתי מיד את הדלת! וברחתי כל עוד נפשי בי…

הגעתי לשיעור דרמה, נכנסתי אל תוך החדר בתקווה שהמורה לא תשים לב……״ליאן?, אפשר לעזור לך״?
״אני בכיתה הזאת!״… אמרתי לה כמובן מאליו…..היא הנהנה, וסימנה לי לשבת!
״אז היום… אני רוצה לפזר חפצים בריצפה, וכל אחד יבחר חפץ ויספר משהו שהחפץ הזה מזכיר לו!״ אמרה המורה ברגע שהתיישבתי…
מיד התחילו צעקות ברחבי החדר!, כמובן מהתרגשות….. לא הבנתי מה מרגש, בכל מקרה ברגע שהמורה תוציא את החפצים מהשקית שלה, כולם יבינו שבובה שהכלב של המורה נשך לא מעלה שום זכרונות חוץ מעקירת שן אצל רופא השיניים!
״לוסי, את ראשונה!״, המורה אמרה לה והיא קמה!
לוסי נגשה אל אחד החפצים, זה היה סוג של קופסא מעץ.
לוסי:״אז בחרתי בקופסא הזאת… כי זה מזכיר לי את סבא שלי, לפני 3 שנים הוא נפטר, ויומיים לפני זה הוא קרא לי לבוא אל החדר שלו בבית החולים, והוא נתן לי קופסא נורא דומה לזאת שכאן, והוא אמר לי שברגע שאני ארגיש שאני יודעת מי זה אהבת חיי……….אני אפתח אותה!״…
המחיאות כפיים לא איחרו לבוא, ואיתן כמה דמעות של כמה נשמות טובות…
המורה:״לוסי!… ריגשת אותנו, אנחנו כבר רוצים שתיפתחי את הקופסא הזאת!, ותגלי מה סבא הוריש לך!״ המורה חייכה, ולוסי חייכה כפליים!
רוב הכיתה בחרה דברים שנראים לנו רגילים, אבל מאחוריהם נמצא סוד!, חלק מהסודות גרמו לנו לבכות, חלק לצחוק, חלק גרמו לנו להבין שגם בן, הבריון של הכיתה, הוא נשמה בפני עצמה, והיה רק צריך למצוא אותה!
חוץ מזה, נראה לי שהשיעור הזה העביר את כל מה שהיה לפי כן, משתי סיבות:
1) זה היה השיעור האחרון וכבר רציתי לחזור הביתה!
2)זה העביר לי את הכעס הגדול שהיה לי על זאיין!, לא שסלחתי לו או משהו, אבל ההרגשה הקשה שהיתה לי על הלב כאילו לא היתה ולא נבראה!

בדרך לבית ספר חשבתי על הקופסא של סבא שלי לוסי, מעניין מה הוא הוריש לה! שאלתי את עצמי…
ליאן חכי רגע!!!… שמעתי קול מוכר מאחוריי!, הסתובבתי וזה היה המפגר הזה ש…..