מקצה לקצה *__* פרק 42

' אני אוהבת אותך ' אמרתי וקמתי והלכתי ..
~נקודת המבט של נייל~
' אני אוהבת אותך ' היא אמרה והלכה ..
' למה זה קורה לי ?!?!??!??!???!!!!! ' כמעט צרחתי, ותלשתי את הדשא עם הידיים בכוח
' למה … ' מלמלתי אחרי שנרגעתי ונשכבתי על הדשא
**סוף היום**
' רוצה להפגש היום ? ההורים שלי לא בבית ומשעמם לי ..' עידו ( חבר שלי ) שאל אותי
' מה ? הא, לא .. אני לא יכול … אני צריך ללכת לדודים שלי, הם גרים רחוק מפה ואין לי זמן ' המצאתי ויצאתי מהכיתה, יצאתי מהמבנה וראיתי את ג'ייד הולכת לבד הביתה, רציתי לבוא להיות איתה אבל לא יכולתי .. רציתי לבוא אליה ולהגיד לה שנאי אוהב אותה, מאוד מאוד מאוד מאוד, שאני לא יכול לחיות בלעדיה, שרן המפגר ( שימות אמן ) הכריח אותי לשקר לה ולהיפרד ממנה, שהיא אהבת חיי ..
בסוף הלכתי הביתה ואבא שלי היה בסלון מול הטלוויזיה
' היי ' זרקתי לו
' היי חמוד, תקשיב, יש מצב שאתה הולך בשבילי לספרייה ? יש ספר שאני צריך לקחת .. ' הוא שאל
' כן, בטח, אני גם צריך לקחת ספר לעבודה שנתנו לנו .. ' אמרתי, הוא אמר לי מה השם של הספר, לקחתי את הטלפון שלי ויצאתי
~נקודת המבט של ג'ייד~
מה עשיתי, מה ? למה זה מגיע לי ? עשיתי משהו לא בסדר ? פגעתי בו ? שאני יבין …
הלכתי לבד הביתה, בין כל הכמעט אלף תלמידים שיש לנו בבית ספר הרגשתי בודדה .., לא היה לי חשק לכלום, לא ללכת, לא להגיע הביתה, לא לחיות ..
"אימא, אני צריכה ללכת לספרייה, יש לי עבודה לבית ספר ואני צריכה מידע …" כתבתי לאימא שלי והתחלתי ללכת לספרייה
" טוב, אבא בבית הוא יהיה עם אלכס, מתי תגיעי ? "
" עוד שעה בערך .. אולי פחות.. " עניתי לה ונכנסתי פנימה
' ג'ייד, מאמי, כמה זמן לא ראיתי אותך ' הספרנית ישר אמרה לי כשהיא ראתה אותי ובאה לחבק אותי
' האמת הרבה זמן לא הייתי בארץ אז לא כ"כ יכולתי לבוא .. ' אמרתי בגיחוך
' יש לי עבודה במדעים, למצוא מידע על "צ'ארלס דארווין" ולסכם, מי בכלל רוצה לדעת עליו ? ' המשכתי
' איך התגעגעתי לחוש הומור שלך …, חח, בואי, אני מכירה כמה ספרים עליו ' היא אמרה והביאה אותי לאחד המדפים
' לדארווין הזה יש מדף שלם בספרייה ? הוא ממש סלב .. ' אמרתי
' חחחח, סלב בקרב בעלי החיים, יש כאן על התיאוריות שלו ויש כאן עוד ספר על החיים שלו .. ' היא אמרה והצביעה על כמה ספרים
' כן, טוב, תודה ' אמרתי והיא חזרה לשולחן הגדול שלה, היו עוד איזה עשרה אנשים בתור, פתאום, משום מקום אני רואה את נייל נכנס לספרייה, ישר סובבתי את הראש כשהוא בא להסתכל עליי והתעלמתי ממנו .. כ"כ רציתי להיות איתו ..
' היי .. מה את עושה פה ? ' הוא שאל
' מה אני עושה פה ? אתה זה מבנינו שלא קורא ספרים, אני צריכה לשאול אותך את זה ' אמרתי והוא צחקק, התגעגעתי לצחוק שלו .. התגעגעתי אליו … קשה לי לדעת שאנחנו מדברים כשהוא בכלל לא אוהב אותי ..
' זה שם ' אמרתי לו והצבעתי אל המדף של הספרי ביולוגיה בלי להרים את הראש מהספר
' מה ? איך את יודעת ? ' הוא שאל לא מבין והלך לשם
' התיק שלך פתוח ויש שם ספר שרשום עליו ' ביולוגיה ', סתם ניחוש … ' אמרתי
' אויי … ' הוא אמר וסגר את התיק אחרי שנפל לו ספר אחד
' טוב, תודה בכל מקרה ' הוא המשיך בחיוך, עדיין לא הבנתי איך נפרדנו היום וכבר אנחנו מדברים כאילו כלום לא קרה ..
' ג'ייד, יש מצב שאת שנייה עוזרת לי ? ' חן ( הספרנית ) שאלה
' כן, בטח ' עניתי לה ובאתי, היא ביקשה שאני יקריא לה את מספרי הטלפון של אנשים שלא החזירו את הספרים בזמן
' בבקשה ' אמרתי לה כשסיימתי וחזרתי לספר
' הבנאדם הזה אשכרה חושב שאנחנו בבונים ' אמרתי לה והמשכתי לקרוא
' חחחחחחחחחחחחח, יש מצב שהוא הסתכל על החזאי מחדשות 2 וחשב ככה … ' היא אמרה וצחקה
' תראי שנייה, תגידי לי עם זה מספיק .. ' אמרתי לה והיא קראה את מה שכתבתי
' " דארווין הנל טוען שאנחנו בבונים, שברחנו מגן חיות, שהאדם הוא בעצם קוף .
לדארווין ישנו זקן לבן, עיניים בגודל של פיל ואף בגודל של חציל, אפשר להגיד שהוא לא יזכה להשתתף בתחרויות יופי " ' היא התחילה להקריא חלק ממה שכתבתי
' באמת ג'ייד ? ' היא שאלה והסתכלה עלי והרימה גבה
' חחחחח, ממהה ? אני אומרת את האמת .. אני לא אוהבת לשקר .. חח, וחוץ מזה, אני אומרת מה שאני מבינה .. ' אמרתי
' ומאיפה את יודעת איך הוא נראה ? '
' באחד הספרים הייתה תמונה שלו, רשמתי מה שראיתי .. '
' טוב, עם את לא רוצה שהמורה תעניש אותך תכתבי משהו שהיא כן תהיה מוכנה לשמוע , אני לא חושבת שהיא תרצה לדעת על בבונים .. ' היא אמרה בגיחוך
' חח, טווב, אז אני יעשה חדש, אבל זאת האמת !! הוא חושב שאנחנו בבונים ' אמרתי וחזרתי לשולחן, התחלתי לכתוב אחד חדש והראתי לה
' זה יותר טוב '
' כי שמה לא רשמתי את האמת, שהוא חושב שאני בבון '
' חח, טוב, לדעתי זה מספיק, את תקבלי לפחות 95 '
' לי גם 50 זה מספיק '
' אל תגידי ככה ! בסופו של דבר את תהיי מוכרת בסופר עם תמשיכי ככה '
' למה ? זה דווקא די מגניב להעביר מוצרים מתחת ללייזר ' גיחכתי
' את לא חייה בעולם הזה … '
' נכוון, איך ידעת ?? '
' ניחוש .. '
' ניחוש מוצלח, טוב, אני חייבת לעווף, נשאר לי רק לקחת את הספר השלישי של הסדרה שאני קוראת .. '
' לא היית בראשון ? '
' הייתי, כשהייתי בלונדון השאלתי את השני .. ' אמרתי והרגשתי שנייל הסתכל עלי באותה שנייה
' הא, טוב, אז הינה, בדיוק החזירו אותו ' היא אמרה ולקחה את הספר מעגלה שהייתה מאחוריה
' תודה, טוב, אני חייבת לזוווז, ביי ' אמרתי ולקחתי את הספר ויצאתי, שנייה לפני שיצאתי מהדלת העברתי מבט חטוף בנייל, לשנייה כל מה שעבר עלינו ביחד עבר לי בראש ..