מציאות מדומה 1D – פרק 7

הסיפור הוא ממבט הראייה של אלה (אלה שנמצאת בתוך מיילי עכשיו חח כן קצת מבלבל ^_^) :

נסעתי עם אביה לקניון והחננו את המכונית ונכנסנו לקניון, התחלנו להסתובב בין החנויות.
"אז.. ליאם כבר סיפר לך על החתונה?" היא שאלה אותי תוך כדי שעברנו בין החנויות. הנהנתי בחיוך. "מעולה! נוכל לחפש שמלות ונעליים לחתונה" היא הציעה וזה בדיוק מה שחשבתי עליו. "ממילא זה לא משנה, אני ארגיש יפה גם אם אני אלבש פיג'מה, אני בגוף של מיילי ג'קסון" צחקתי והיא צחקה יחד איתי.
"אם אנחנו כבר מדברות על זה… איך הולך עם הבנים?" היא שאלה. הבנתי שהיא מתכוונת לליאם והארי. בהתחלה השאלה קצת הבהילה אותי.. אבל אז הבנתי שאין לי כל כך ממה להיבהל.
"אמרתי להארי שיש לי עוד רגשות לליאם. אני לא יודעת אם זאת טעות אבל עכשיו הוא מתעלם ממני… מוזר לי להגיד שהכל עלי כי זה לא באמת עלי… זה הכל מיילי. זה כל כך מוזר לי! …. בכל מקרה, ליאם ממש מדהים, הוא שם לב שהשתנתי, והוא אמר לי שהוא אוהב את מיילי החדשה יותר, זה אומר שהוא אוהב אותי יותר מאשר אותה" צחקקתי. היא צחקה ואמרה. "כן, כולם שמו לב שהשתנת, זתומרת מיילי… הבנת למה אני מתכוונת… גם זאיין אמר לי שהוא מעדיף אותך ככה יותר… אני ממש מקווה שתחזרי לגוף שלך כדי שתוכלי לבלות איתנו בתור את האמיתית, בתור אליסון" היא חייכה אלי וחייכתי בחזרה.
"ואם אנחנו כבר מדברות על זאיין… אתם ממש מדהימים ביחד, לא ראיתי זוג כמוכם אף פעם, הלוואי וגם לי הייתה זוגיות כזאת.." אמרתי, היא חייכה חיוך קטן אל הריצפה, נראה כאילו היא הכריחה את עצמה לחייך. "כן… בנוגע לזה.. אני וזאיין…. אנחנו לא באמת זוג" היא אמרה והסתכלה על הריצפה ואני הייתי בהלם ומבלובלת כל כך. "מה.?? מה זאת אומרת לא באמת זוג??" שאלתי בלחץ.
"לא, לא… זה לא ככה, זה מסובך. אנחנו כן זוג, אבל… לא. איך אני יסביר לך את זה…" היא ניסתה למצוא את המילים. "פשוט תגידי" הרגעתי אותה. "אני וזאיין מכירים שנים, היינו חברים ממש טובים, עוד לפני שהפכנו לזוג… לפני חצי שנה לזאיין הייתה חברה, הוא היה מאוהב בה כל כך, היא הייתה יפייפיה, באמת מדהימה. הם היו זוג ממש חמוד, אבל היא בגדה בו, כשהוא גילה הלב שלו התרסק, הוא היה שבור. וזה נהיה גרוע יותר, כשהיא גילתה שהוא גילה, היא לא ביקשה סליחה, או הסבירה, או רצתה לדבר איתו על זה. היא נפרדה ממנו, פשוט ככה, זרקה אותו… אחרי זה הלב שלו בכלל היה שבור, יותר משהיה יכול להיות שבור לכל אחד בעולם. הוא לא הסכים לאכול, לשתות, לצאת מהבית… היינו חברים הכי טובים, הייתי חייבת לעודד אותו איכשהו… ניסיתי הכל, הייתי אצלו בבית כל יום, הזמנתי לנו סרטים ואוכל, ניסיתי לעשות הכל כדי לעודד אותו. אחרי שבועיים שהיינו ככה, קרה שהייתי אצלו ערב אחד וראינו סרט ביחד, בחושך, וקרה שהתנשקנו. מאז אותו ערב הוא השתנה, סוף סוף ראיתי את החיוך שלו. לא יכולתי לשבור לו גם את הלב אחרי שהוא סוף סוף תוקן… אני רק ההסחת דעת שלו, זה הכל… בתוך תוכו אני כמעט בתוכו שאין לו באמת רגשות אלי, שהוא יודע שאני רק הסחת דעת… אבל, הוא החבר הכי טוב שלי, אם זה עוזר לו אני ימשיך ככה שיותר אם צריך, אני אעשה הכל בשבילו, רק כדי לראות את החיוך על הפנים שלו כל יום…".
אני נשארתי בהלם. לעולם לא הייתי מנחשת את זה! אני בטוחה שזה לא נכון! אני בטוחה שהוא מאוהב בה כל כך. רואים את זה!
"על מה את מדברת?! הוא מאוהב בך בטירוף אביה! רואים לו את זה בעיינים! אני אומרת לך!" ניערתי אותה.
"אני מכירה את זאיין, תאמיני לי אני מכירה אותו יותר טוב מאת כף היד שלי… אני בסך הכל הסחת דעת" היא אמרה. איך זה שהיא כל כך בסדר ורגועה עם זה?? למרות שלא הצלחתי להאמין הייתי חייבת… היא מכירה אותו מאז שהיא זוכרת את עצמה, אז מי אני שתתווכח איתה על זה.?
"וואו…מתי את מתכוונת לספר לו את זה..?" שאלתי וראיתי הכל בצורה שונה עכשיו.
"בקרוב אני מקווה…. מקווה שיהיה לי את האומץ.. אני באמת ממש מפחדת לשבור לו את הלב, אבל אני יודעת שהוא לא יכול להיות ככה לנצח. הוא צריך להתאהב באמת, להרגיש שוב אהבה אמיתית, להתחתן עם האחת שהוא באמת אוהב. הוא צריך שאני אצא לו מהחיים. הוא יתגבר על זה בסוף" היא אמרה ויכולתי לראות שאפילו קצת כאב לה להגיד את זה.
"אבל את לא יכולה להגיד את זה לאף אחד. את היחידה שסיפרתי לה אליסון. בבקשה תבטיחי לי" היא ביקשה ממני. "הסוד שלך איתי" חייכתי אליה, והיא חייכה בחזרה. "בואי נשכח מכל עניין הבנים ונעשה קצת קניות, אני בטוחה שנעליים יסיחו את דעתך" צחקתי והיא צחקה יחד איתי והנהנה.