מציאות מדומה 1D – פרק 27 – פרק אחרון לעונה

נקודת המבט של הארי:

חזרתי למלון לשאר הבנים, הם כולם כבר היו עייפים והתארגנו למופע שיהיה היום בערב. נשכבתי על אחת המיטות שהיה בחדר הענק וחשבתי לעצמי, זאת הייתה כל כך הנחה של הנאה מה שיצא מהפה של אלה, היא כל כך רוצה אותי… חייכתי לעצמי עד שלואי העיר אותי מהמחשבות של עצמי.
"הארי!" הוא קרה לי ומתברר שזאת לא הייתה הבפעם הראשונה, פשוט הייתי שקוע במחשבות של עצמי שלא שממתי לב למה שמסביבי. "מה..? מה?" שאלתי מבלובל ורק אז יצאתי מהבועה שהייתי בה.
"ידעתי! וויתרת עליה! איך יכולת!?" הוא שאל עצבני וכל הבנים הסתכלו עלי ורק אני לא הבנתי על מה כולם מדברים.
"מה? על מה אנחנו מדברים? ולמה כולם מסתכלים עלי?" שאלתי מבולבל.
"וויתרת על אלה? זהו? …. מה עם כל הנחישות שהייתה לך להחזיר אותה אלייך?" לואי שאל אותי מבולבל.
"היא אמרה שהיא לא הרגישה כלום, מה עוד אני יכול לעשות?" שאלתי ולא יכולתי לעצור את החיוך הקטן שנבע מזה שאני יודע שזה לא נכון.
"ואתה באמת מאמין לזה… בולשיט הארי אני מכיר אותך, וכשאתה רוצה משהו העולם ימות עד שתקבל אותו" לואי המשיך להטיף לי… אבל לי לא היה אכפת בכלל. היא רוצה אותי….
"אז, היא רוצה אותך, מה עוצר אותך עכשיו?" נייל שאל מבולבל.
"אתם לא מבינים פשוט נכון?" שאלתי אותם אבל לא היה להם מושג מה אני רוצה אז המשכתי להסביר. "היא אמרה שהיא לא הרגישה כלום, אז אני הבטחתי שאני אעזוב אותה במנוחה. אבל ידעתי! ידעתי שזה לא הגיוני! היא כן מרגישה אלי משהו… ידעתי שהקסם שלי עוד נשאר בי!…. אז עכשיו כשאני יודע שאני באמת עושה לה משהו כמו שחשבתי, אני יכול לעזוב אותה במנוחה" הסברתי להם ונשכבתי על המיטה מחוייך מעצמי.
"אהה… עכשיו הבנתי את כל העניין, היינו צריכים לדעת הארי, וכבר היינו מאושרים שסוף סוף השתנת" ליאם הבין הכל, הוא קם והלך לחדר האמבטיה. כל הבנים עשו לי פרצופים מאוכזבים ועצובים. סוף סוף השתנתי! מה זה אמור להביע! תמיד הייתי אני ובחורה אחת לא תשנה את זה! אני הארי סטיילס, אני לא צריך שבנות יבלבלו אותי.
התארגנו כולנו והלכנו למופע, בהתחלה קצת התרגשתי אבל אחרי שכל המעריצות צרחו והעריצו אותי לא משנה מה אני יעשה נרגעתי… המופע הלך דווקא דיי טוב ונגמר מהר יותר ממה שחשבתי. יצאנו כולנו למאחורי הקלאים והצתלמנו עם כמה בנות שאלוהים יודע איך הן הגיעו לכאן. ברגע שהכל נגמר כבר הייתי מותש והלכתי לשבת באחת הספות שהיו בחדר של מאחורי הקלאים שלנו.
"אני לא מאמין לבולשיט שלך הארי" לואי התיישב ליידי ושתה בקבוק מים. הא? חשבתי לעצמי ולא הבנתי מה הוא רוצה.
"מה?" שאלתי מבלובל והוא המשיך לשתות את המים שלו. "שאמרת שכל מה שהיה אכפת לך רק זה שאין בנות שלא נופלות בקסם שלך. אני יודע שזה לא מה שרצית מאלה. אתה באמת מחבב אותה" לואי אמר לי באדישות והמשיך לשתות את המים כאילו כלום.
"לא אני לא… אתה יכול להגיד שטויות כמה שאתה רוצה אבל אני מרגיש עכשיו נפלא וכבר לא יכול לחכות שנטוס מכאן ונעבור לארץ הבא שלנו" אמרתי והעברתי את היידים שלי בשיער. למה אני לחוץ? אני לא מחבב את אלה, אני לא אמור להלחץ ממה שלואי אומר!
"פפפףףטט.. תעשה לי טובה הארי, רגע אחד אתה מאוהב בה בטירוף ורגע אחר לא אכפת לך ממנה בכלל. אני יודע שאתה מנסה לשכנע את עצמך שזה נכון כדי לא להתאהב בה שוב. זתומרת לא שוב, כי לא הפסקת בכלל לאהוב אותה". אני שונא את לואי! למה הוא היה חייב לאמר את זה!? כדי לשגע אותי עם הרגשות שאני מנסה להחביא ממני?? אני לא רוצה להיות מאוהב בה! אבל אני כן.. שיט הארי אתה כן…. הייתי צריך לדעת שתוכנית ה-'תכחיש את הרגשות שלך וזה יעבר' לא באמת תעבוד.
עוד לפני שהספקתי להגיד משהו (לא שהיה לי משהו להגיד) לואי המשיך לדבר.
"ובגלל זה אנחנו הולכים אליה עכשיו" הוא אמר באדישות וקם. מה!? לא.! אנחנו לא הולכים אליה עכשיו! אני צריך להתגבר עליה!
"לא לואי! אנחנו לא הולכים אליה, אני צריך להוציא אותה מהראש שלי! וחוץ מזה, הבטחתי לה שאני אעזוב אותה במנוחה" אמרתי וההבטחה הייתה רק התירוץ שלי לא ללכת.
"כן הארי וממתי אתה מקיים הבטחות?" הוא הסתכל עלי מלמעלה והאמת שאני דיי הסכמתי איתו. שיט, אני באמת לא הטיפוס שמקיים הבטחות!
"קדימה" הוא תפס לי ביד והכריח אותי לבוא איתו. כל הדרך חשבתי לעצמי אם זה באמת הדבר הנכון לעשות… בהתחלה הייתי בטוח בעצמי שכל מה שאכפת לי זה שאני יודע עכשיו שאין בחורה שתעמוד בפניי… ועכשיו לואי החזיר לי את הרגשות שלי אליה!
עמדנו שנינו מול הדלת, לואי חיכה שאני אהיה מוכן לדפוק. חשבתי לעצמי כל מיני מחשבות, נשמתי עמוק וסוף סוף דפקתי בדלת. הייתי בלחץ מטורף והלב שלי דפק מהר ואז הוא בכלל הפסיק לדפוק ברגע שהדלת נפתחה.
"כן– הו… הארי, לואי… מה אתם עושים פה?" אביה עמדה מאחורי הדלת מבלובלת. אבל אני לא הצלחתי להוציא מילה מהפה שלי.
"יש משהו שהארי צריך להגיד לאלה" לואי דיבר במקומי. היא הנהנה לאט והכניסה אותנו. הכלתי לאט כי הייתי כל כך לחוץ. ראיתי את אלה ואחותה יושבות ביחד בסלון ורואות טלוויזיה ומאביה מיד חזרה להתיישב ליידן ולהכנס לתוך השמיכה המשותפת שהן שלושתן חלקו. זה היה כל כך מתוק.
ברגע שאלה ראתה אותי היא נבהלה וכמה מהמקום שלה.
"אומיגאד! אני יכולה להתרגל לרעיון הזה שאת והארי מאוהבים!" קרוליין התרגשה לראות אותי ואת לואי, אני עוד הייתי בלחץ מטורף אז לא אמרתי כלום ולואי חייך אליה בנחמדות.
"אנחנו לא מאוהבים קרוליין ותפסיקי להתנהג כאילו ראית חד קרן או משהו" אלה אמרה לה וקרוליין פשוט גילגלה לה עיניים.
"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה אותי מבולבלת ואני עוד הייתי קפואה במקום. "אנחנו צריכים לדבר" זה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה, אבל עדיין לא הצלחתי לזוז מהמקום.
אלה עבירה את המבט שלה לקרוליין, אביה ולואי שהסתכלו עליה וחשבה לעצמה, מיד אחר כך העבירה את המבט אלי, ואני עוד לא זזתי מהמקום כמו טיפש.
"אוקיי, אבל לא כאן" היא תפסה לי ביד והלב שלי קפת כשהיא עשתה את זה. היא גררה אותי למעלה לחדר שלה ולואי נישאר לדבר עם אביה וקרוליין למטה וראיתי שהוא קרץ לי רגע לפני שהוא כבר נעלם לי מהעיניים בדרך ללמעלה.
נכנסנו לחדר שלה, הוא היה מוצף בריח הנעים שלה אבל מרוב שהייתי בלחץ לא שמתי לב לשום דבר.
היא סגרה את הדלת שהייתה מאחוריה ואני עמדתי מולה.
"אמרת שתעזוב אותי במנוחה, מה אתה רוצה?" היא שאלה ואני הייתי עוד בלחץ. הארי! תפסיק להיות בלחץ! למה אני כל כך לחוץ?? זאת בסך הכל אלה…. מספיק, אני צריך להרגע, להתנהג כמו הארי, לא כמו איזה נקבה!
"רק אם לא היית מרגישה שום דבר בנשיקה" אמרתי והוספתי חיוך קטן והרמתי גבה. בדיוק ככה הארי, תרגע…
"אבל אמרתי לך, לא הרגשתי כלום, ואז אתה יצאת מהדלת והייתי בטוחה שאני לא אראה אותך יותר" היא אמרה אבל הכל גרם לי לחייך כי ידעתי שהיא פשוט מכחישה.
"אז כנראה שזה יום המזל שלך" חייכתי והיא גילגלה עיניים, דאמט היא כזאת חמודה כשהיא עושה את זה!
"אני צוחק… אבל אני יודע שהרגשת משהו אלה, דבר ראשון, הסמקת, הסמקת כאילו היית בסאונה. ושנית, לא תחשבי לשנייה שלא שמעתי את הנחת ההנאה הזאת שיצאה לך מהפה" הרמתי גבה והתקרבתי אליה, היא נבהלה והסמיקה, וככה יכולתי לדעת שהי באמת חשבה שלא שמעתי את זה.
הצמדתי אותה לדלת ונראתה כל כך מתוקה כשהיא נלחצה. לרגע שמתי לב לחדר וראיתי שהוא מלא בפוסטרים שלי ושל הבנים, לא יכולתי להסתיר את החיוך שלי מזה למרות שידעתי שזאת בטח לא היא שתלטה אותם. "את יודעת משהו אלה" אמרתי לה כשהתקרבתי אליה בשקט, היא רק הסתכלה לי בעיניים ולא דיברה. "אני מאוד אוהב את הצורה בה עיצבת את החדר, הפוסטרים מוסיפים המון" לחשתי לה ולא הצלחתי להסתיר את החיוך הרחב והראתי את הגומות שלי. "או לא הארי, הם לא שלי, זה של אחותי, היא עושה את זה כל הזמן" היא הרגישה צורך להסביר ובאמת חשבה שחשבתי שהיא תלטה אותם, אבל אהבתי שהיא נלחצת מהדעה שלי, זה אומר שאכפת לה.
"ברור שלא…. רוצה לשתף אותי בחלומות שלך?" חייכתי אליה והתקרבתי אליה יורת ויותר, היא הייתה צמודה בין הדלת לבייני. היא לא יכלה להסתיר את החיוך היפה שלה, באמת הצחקתי אותה הפעם. "פשוט תשתוק הארי" היא אמרה עם ציחקוק וחיוך גדול. לא יכולתי לעצור את עצמי, כבר רציתי לתפוס אותה ולנשק אותה. וזה בדיוק מה שעשיתי, היידים שלי החליקו על הצוואר והלחי שלה, ויד שנייה שלי תפסה לה במותניים מקרבת אותה קרוב אלי, היידים שלה היו מונחות לי על החזה ומחליקות לאט לצוואר, נשענתי קדימה אליה ונישקתי אותה בעדינות, אף פעם לא ימאס לי מהנשיקות האלה, אני באמת יכול להתרגל לזה. השפתיים שלה נתנו ללשון שלי להחליק לתוכה והיא התחקחה בשלי, השפתיים שלה היו נעימות ורכות ולא יכולתי להפסיק, אפילו לא להשען אחורה כדי לתפוס את הנשימות שלי. תוך כדי השיקה הנעימה היידים שלי החליקו לאט למותניים שלה והרמתי אותה אליף הרגליים שלה הסתובבו לי סביב המותניים ונסגרו בגב והיידים מסביב לצוואר מחזיקות בי, ותוך כדי שסחבתי אותה למיטה, בהלחט שמעתי הנחת הנאה יוצאת ממנה. השכבתי אותה על המיטה ונשכבתי מעליה, המשכנו להתנשק בעדינות ולאט עברתי לה לצוואר, משאיר לה שביל של נשיקות נעימות, היא נשפה עמוק והנשיפות שלה היו לי על כל הצוואר, לעזאזל כמה שהייתי חם, הייתי כל כך דלוק וההורמונים שלי השתוללו, עד שניזכרתי. "שיט.." הפסקתי לנשק אותה ומלמלתי לעצמי. "מה קרה?" היא שאלה מבולבלת. "לואי יושב ומחכה לי למטה" אמרתי ולא יכולתי לעצור את המחשבה המצחיקה בראש שלי שלואי יושב למטה ומחכה לי בזמן שאני עוד שנייה שוכב עם הילדה שאני אוהב.
היא צחקה וצחקתי יחד איתה. היא קמה מהמיטה ותפסה לי ביד. "בואו נרד" היא חייכה אלי ושנינו ירדנו למטה יד ביד. "אני לא מאמינה, אחותי יוצאת עם הארי סטיילס, אני לא יודעת אם להיות מאושרת או לכעוס עלייך" קרוליין התרגשה
"קרוליין זה לא מצחיק, אסור לך לדבר על זה עם אף אחד" אלה אמרה לה ברצינות
"אלה, תרגעי, היא רק בת 11, היא לא צריכה לשאת סוד כזה" ניסיתי להרגיע אותה.
"אולי נישאר קצת, אני חושב שאני באמת מחבב את אחותך אלה" לואי חייך ואני התפלאתי שקוליין לא התעלפה או משהו. "אתם יכולים להישאר אם אתם רוצים" אלה חייכה אלינו ואני חשבתי זה רעיון מצויין.
ישבנו כולנו בסלון, דיברנו קצת ואפילו ראינו טלוויזיה ביחד, לי לא היה אכפת מה עשינו, כל עוד ישבתי עם אלה והיא הייתה בתוכי, היה לי כיף לדעת שהיא בזרועות שלי ואני יכול לחבק אותה חזק ולא לעזוב.