מציאות מדומה 1D – פרק 25

נקודת המבט של אלה:

חזרתי הביתה וחיכיתי לאביה שתחזור עם קרולין, ביקשתי ממנה ללכת לקחת אותה כי לא אני ולא דניאל יכולנו, ואז קיבלתי ממנה שיחה "הלו?" עניתי. "אלה? תקשיבי, באתי לקחת אותה אבל אין פה הרבה ילדים, גם חברות שלה כבר לא כאן, אבל אמרו לי שכבר לקחו אותה" היא אמרה לי מבלובלת. לקחו אותה? מי כבר יכול לקחת אותה אם לא אני?? הייתי ממש מבוהלת ודאגתי לה כל כך, חשבתי לעצמי אבל אז דפיקות בדלת עצרו אותי. "מוזר, טוב יש מישהו בדלת אולי זאת היא" אמרתי , ניפרדתי ממנה בפלאפון וניתקתי. הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה בסקרנות לראות מי זה כבר יכול להיות. לא הצלחתי לראות כלום וכבר הרגשתי מישהו מחבק לי את המותניים, התסכלתי למטה וראיתי את קרוליין מחבקת אותי. "קרוליין איפה היית? אביה חיפשה אותך בכל הבצפר" אמרתי לה והחזרתי לה חיבוק, הרמתי את הראש וראיתי את הארי עמוד מולי, מאחורי קרוליין ומחייך אלי. הארי?! הארי החזיר את קרוליין! יום אחד אני אהרוג את הילד הזה. "הארי? מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו מבולבלת וקרוליין דיברה במקומו. "הארי החזיר אותי הביתה, למה לא אמרת לי שה-הוא- זה הארי!? הארי סטיילס?! איזה מין אחות את???" היא אמרה לי בעצבים ואני נדהמתי לשמוע שהארי באמת החזיר אותה, ואחותי עכשיו יודעת עלי ועל הארי, פשוט נפלא!
"אין לך שיעורים לעשות?!" התעצבנתי על זה שהיא דוחפת את האף שלה לעניינים שלי, היא גילגלה לי עיניים ומילמלה משהו בדרך ללמעלה לחדר שלה שנשמע כמו "הארי סטיילס בבית שלי ואני צריכה להכין שיעורים, נפלא".
נכנסתי חזרה הביתה בלי להתייחס להארי ואפילו בלי לתרוק לו את הדלת בפנים. "את לא מתכוונת להכניס אותי?" הוא שאל מבולבל. "לא" אמרתי בלי להסתכל עליו תוך כדי שהלכתי לכיוון המטבח, אבל שמעתי אותו נכנס הביתה בכל זאת וסוגר את הדלת מאחוריו ושמעתי אותו הולך אחרי למטבח.
"את באמת חייבת להפסיק לשנוא אותי" הוא אמר לי ואני הסתובבתי אליו עם פרצוף מעוצבן.
"אתה מודע לזה שמה שעשית עכשיו נקרא חטיפה?? חטפת את אחותי!" אמרתי לו מעוצבנת אבל הוא נשאר מחיוך לא משנה מה. "היא לא נראתה סובלת ממש לפי מה שאני ראיתי" הוא אמר כמו חכמולוג…. אעאע אני רוצה פשוט לקחת את הסכין שנמצא על השיש ולהכניס בתוכו.
"שיהיה. נהנת להתחיל עם אחותי? מדהים, עכשיו צא" אמרתי לו והצבעתי על כיוון דלת היציאה.
הוא התקרב אלי והוריד לי את היד שהצביע לאט לאט, הוא הצמיד אותה לשאר הגוף שלי ותפס אותה בעדינות, ולא עזב. "אני יודע שאת מרגישה אלי משהו" הוא אמר בשקט עם חיוך כשהתקרב אלי לאט, ניסיתי להתרחק אבל הרגשתי את השיש עוצר אותי מאחורי. "הוו כן? ולמה אתה כל כך בטוח בעצמך בקשר לזה?" שאלתי אותו בטוחה בעצמי למרות שמבפנים רציתי למות.
הוא התקרב עם הפנים שלו לצוואר שלי והרגשתי את הנשיפות שלו עלי, הריח שלו הרג אותי מבפנים, לא אלה! את צריכה להישאר חזקה! אל תגררי לזה! אל תמשכי אליו!
"בגלל שאת לא מפסיקה להסמיק בסביבתי" הוא לחש לי בשקט באוזן וזה עשה לי צמרמורת. שיט, אני באמת מסמיקה, למה אני תמיד מסמיקה בסביבתו??? השפתיים שלו היו כל כך קרובות לשלי והסמקתי כמו חיה. ידעתי שאם אני לא אעצור אותו בקרוב, השפתיים שלו כבר יהיו בתוך שלי.
הוא נשען קדימה אלי, אבל אז במהרה דחפתי אותו אחורה ממני ונשפתי לרווחה. איזה מזל אלה, עוד יש לך את זה. "תפסיקי לעשות את זה אלה! תפסיקי להילחם עם הרגשות שלך כבר!" הוא צעק עלי.
"אני לא הארי! אתה פשוט חייב להבין שאני לא מרגישה אליך שום דבר יותר!" התעצבנתי עליו, ידעתי שאני משקרת אבל הייתי חייב לגרום לו לרצות להתרחק ממני. הוא צחק צחוק לעג אלי. "בבקשה אלה, תעשי לי טוב… שנינו יודעים שזה לא נכון" הוא חייך חיוך לועג.
"אה נכון, שכחתי שאתה הארי סטיילס, ואין בת שלא עמדה בקסם הזה שלך. לא רגע, בעצם יש!" התגרתי בו והוא העביר את היידים בשיער המכורזל שלו. "אלה אני אוהב אותך! ואני רוצה אותך בחזרה!! למה את חושבת שאני ממשיך לרדוף אחרייך ככה? איזה עוד סיבה כבר יכולה להיות!?" הוא שאל מעוצבן אבל אני ידעתי את התשובה שיש לי לתת לו.
"בגלל שאתה לא מוכן להתמודד עם העובדה שמישהי זרקה אותך, נכון הארי?" אמרתי לו והוא היה מופתע ממני. הוא צחק ואני הייתי מבלובלת. "אני לא מאמין שאת באמת חושבת שאכפת לי מזה" הוא צחק ואני הייתי רצינית לגמרי, ועצבנית. "אוקיי אוקיי… אני אגיד לך מה. תני לי לנשק אותך,רק פעם אחת, ואם בכינות את תגידי לי שאת לא מרגישה כלום, אפילו שום התרגשות או הסמקה אחת, אני אעזוב אותך לתמיד, אני מבטיח" הוא אמר בטוח בעצמו ואני אמרתי לעצמי שאין סיכוי, אני בטוח אסמיק. ואז הוא בחיים לא יעזוב אותי! אבל.. מצד שני, אולי אני אצליח לשלוט בעצמי, תוך כדי שחשבתי לעצמי ולא אמרתי כלום הוא התקרב אלי. הוא הצמיד אותי לקיר והיידים שלו החזיקו לי במותניים, והיד השנייה שלו בלחי שלי, הרגשתי את היד שלו על העור שלי מלטף אותי, רציתי את הנשיקה כל כך, וזה כבר היה בלתי אפשרי לעצור אותו, כבר עצרתי אותו יותר מדי פעמים קודם, זה כבר מאוחר מדי.
הוא הסתכל לי עמוק בעיניים עם העיניים הירוקות המדהימות האלה, הארי נשען קדימה אלי והניח את השפתיים שלו על שלי, השפתיים שלו היו נעימות ורכות ואני בירכתי את הלשון שלו לתוך הפה שלי, זה היה מדהים ולא רציתי שהוא יעזוב לעולם, מרוב שהנשיקה הייתה טובה הוצאתי הנחה נעימה מהפה שלי. פאק אני מקווה שהוא לא ישמע את זה. היידים שלו החזיקו בי חזק במותניים ולחצו עלי, בדיוק כשהנשיקה הגיעה לשיא הוא עצר אותה ואני הייתי מבולבלת, אני לא מאמינה שנגררתי לנשיקה הזאת.
"אני רואה הסמקה שם?" הוא שאל מחיוך והרים גבה. לא לא לא! זה לא יכול להיות! אני לא יכולה לעשות את זה! הוא חייב לעזוב אותי במנוחה! "טוב… אבל זה לא משנה, לא הרגשתי שום דבר" אמרתי והסתכלתי על הריצפה, ניסיתי להסתיר את ההסמקה.
הוא הסתכל עלי מבולבל ומופתע. "באמת?" הוא שאל קצת מבואס ומבולבל. לקחתי כמה נשימות ועדיין הסתכלתי על הריצפה. "כן" אמרתי ולא הצלחתי להסתכל עליו בחזרה.
הוא התרחק ממני ויצא לאט מהדלת. "כמו שהבטחתי לך" הוא אמר ויצא מהדלת. מה לעזאזל עשיתי ?! הרחקתי ממני עכשיו את הגבר שבאמת גרם לי לאהוב אותו