מציאות מדומה 1D – פרק 2

פתחתי לאט לאט עיינים בגלל השמש שסינברה אותי מהחלון.. וואו איך שכואב לי הראש!, אוו מי פאקינג גאד, למה מישהו מחבק אותי, למה אני רואה זרועות?? התחלתי להליחץ כל כך .. למה אני לא זוכרת כלום מאז שחזרתי מהלימודים אתמול!? או שיט… שכבתי איתו?? אם אמא שלי תכנס לחדר ותראה את זה היא תהרוג אותי… רגע… זה לא החדר שלי בכלל!! שיט שיט שיט… קמתי לאט ויצאתי מהזרועות בשקט, איפה לאזעזל אני?? …. קמתי מהמיטה ופחדתי להסתובב ולראות את הפנים של אותו אחד, אלוהים אני מרגישה כל כך מוזר והראש שלי מסתובב… הייתה אתמול מסיבה או משהו..? למה אני לא זוכרת כלום..? בטח שתיתי הרבה…
הסתובבתי לאט…. HOLLY SHIT!!! אין מצבבבב! אין מצב אין מצב… זה בטח סתם עוד אחד מהחלומות שלך עליהם אליסון.. זה לא קורה… שכבתי עם ליאם פאיין?!!?!!?! אני לא מאמינה, אבל .. אבל זה מרגיש כל כך אמיתי! אין מצב שזאת המציאות… אני חייבת לשתוף פנים שזה יאיר אותי מהסיוט הזה.. או הגן עדן הזה.. אני עוד לא בטוחה מה זה… הלכתי לחדר השירותים שהיה בתוך חדר השינה… כמובן שלא הכרתי כלום, הכל חדש לי ומוזר, אני לא מכירה שום דבר מהבית הזה או איפה שאני לא אהיה פה!! הסתכלתי במראה ודפקתי צרחה כל כך חזקה שאני בטוחה שכל השכונה יכלה לשמוע אותי ..
מה קורה פה?!!?!??!?!?! מי זאת במראה כי זאת בטח לא אני!!! אומיגאד אני יודעת מי זאת….. זאת מיילי ג'קסון! חברה של ליאם! פאק פאק פאק פאק…. מה לאזעזל!?!!?!?!
יצאתי בלחץ מחדר השינה מבולבלת כולי. "מיילי? מה קרה??" ליאם קם מהמיטה והתקרב אלי. שיט, שלא יתקרב, רק תתרחק… אלוהים זה לא קורה לי… "כלום כלום… רק.. רק….רק, תן לי כמה דקות אני לא מרגישה כל כך טוב.." גמגמתי בטירוף וכל הזמן התרחקתי ממנו כשהוא ניסה להתקרב אלי. וואו הוא כל כך יפה, אלוהים למה הם חייבים להיות כל כך חבורה של מדהימים?!
"מה יש לך..? תני לי לבדוק אם יש לך חום.." הוא הצליח לתפוס לי במותניים כדי שאני לא אתרחק יותר, עוד שנייה התעפלתי במקום, ליאם פאיין מחזיק לי עכשיו במותניים, זה כל כך לא קורה עכשיו.
הוא הניח את היד שלו על המצח שלי וחייך אלי, איזה חיוך מושלם… אמאא זה פשוט לא קורה לי.
"את נראת לי בריאה לגמרי" הוא חייך אלי בעדינות ואני חייכתי במיידי מרוב שכמעט נמסתי בין היידים שלו. הוא נשען קדימה אלי ונישק אותי. אוווומייגאד, הרגע התנשקתי עם ליאם… אוףף הייתי כל כך מבלובלת שאפילו לא הבחנתי איך זה …. אבל אני בטוחה שהוא נמשק מדהים…
"היי תקשיבי, הבנים למטה, אני אלך לבדוק מה איתם, תרדי שתרגישי טוב יותר" הוא חייך אלי. הבנים..? שיט, זה אומר שאר חברי וואן דיירקשן… אוי לא אני ממש לא מוכנה להתמודד עם זה עכשיו, ליאם הספיק…. אועווע אני רוצה לחזור הביתה! אני רוצה לחזור לגוף שלי! …
"כן.. כן.. כן…. אממ .. אוקי אוקי.." גימגמתי כל כך.. לא הצלחתי להגיד שום דבר בלי לשכוח מה רציתי להגיד. ראיתי שהוא בעצמו כבר היה קצת מבלובל… הוא יצא מהדלת ואני הוצאתי הנחנה ענקית מהפה ברגע שהדלת נסגרה, אני חייבת לצאת מפה!
"היייי" פתאום שמעתי מהדלת את הבנים מדברים בינהם והחלטתי לצוטט להם, וואו כל מה שקורה פה פשוט לא בסדר… וכל כך לא הגיוני….
"כן היא פה בחדר… אני לא יודע היא מתנהגת קצת מוזר הבוקר, ניסיתי לדבר איתה אבל היא לא ממש מצליחה בעצמה להוציא מילים מהפה…" שמעתי את הקול המודאג של ליאם.
"אני בטוח שהיא בסדר…" שמעתי את הקול של זאין… אומיגאד הקול של זאין מאליק! ההאההא הוא פשוט מדהים!!
"כן אולי אתה צודק.." ליאם אמר אחריו… אוקיי לפחות אפחד מהם לא חושד בשום דבר…
"לבדוק מה קורה איתה?" שמעתי את הקול של הארי . אלוהים!! הקול של האריי! לאלא! שלא יבוא לפה! לא ! רק לא הארי! רק לא הארי! רק לא הארי! רק לא הארי!
"אוקיי אני עולה אלייה" הוא אמר. פאקקקק אלוהים ! מה כבר ביקשתי!!
איך אני נראת ?? נילחצתי ורצתי למראה. אה נכון… כמו מיילי… אעאע אני מתגעגעת לגוף הישן שלי, רגע למה אני מתגעגעת לגוף הישן שלי, מיילי פשוט פצצה, היא מהממת! כל אחד היה רוצה להיות במקומה, ואני זאתי שזכתה… למרות שאני עדיין לא מאמינה שכל זה אמיתי והכל בעצם חלום שאני לא מצליחה להתעורר ממנו.
פתאום שמעתי את הדלת נפתחת וישר קפצתי ממקומי והסתובבתי לכיוון הדלת.
"מיילי" הוא חייך אלי. הוו ואו החיוך של הארי, הגומות המדהימות האלה, העיינים האלה… אני לא מאמינה שהוא באמת עומד מולי עכשיו… "התגעגעתי אלייך, לא ראיתי אותך המון זמן" הוא התקרב אלי, רציתי להתרחק אבל רעדו לי הרגליים כל כך שלא הצלחתי להזיז אותן, הן היו כאילו הן היו מודבקות לריצפה.
לא התחלתי לדבר ובלי ששמתי לב הוא כבר היה כל כך קרוב אלי, הצליח להריח את הריח של הבושם המדהים שלו. "דיברת איתו?" הוא שאל, הייתי כל כך מבלובלת ולא הבנתי מה הוא רוצה.
"מה..? עם מי?" שאלתי. "עם ליאם, דיברת עם ליאם על זה?… הוא נראה מבולבל אז הנחתי שדיברת איתו כבר…" הוא אמר . על מה הוא מדבר..? "אהה.. זה… כן בטח שדיברנו…" עשיתי את עצמי יודעת מה הוא רוצה, לא ציתי שהוא יחשוד למרות שלא הבנתי שום דבר ממה שהוא דיבר. "באמת?? הוו זה מעולה מיילי! מה הוא אמר??" הוא שאל ואני פתחתי עיינים, נלחצתי ולא ידעתי מה לאמר. "אהה.. על זה.. לא.. עוד לא דיברתי איתו על זה" שוב שיקרתי ועשיתי את עצמי יודעת מה הוא רוצה. הפנים שלא נהפכו פתאום למבואסות קצת… על מה הייתי אמורה לדבר עם ליאם, זתומרת על מה מיילי הייתה אמורה לדבר איתו. "מיילי.. דיברנו על זה… אני לא יכול להמשיך עם זה, לפחות לא עד שתדברי איתו…" הוא נראה קצת מודאג…. מה?? להמשיך עם מה. האמת שבכלל לא היה לי כוח להתעסק עם המחשבה על מה מדובר מרוב שהייתי בלחץ מכל מה שקורה עכשיו, רק הייתי חייבת לדעת מה קורה עם הגוף שלי עכשיו ואיך אני יוצאת מתוך הסיבוך הזה…..