מציאות מדומה 1D – פרק 18

קמתי בבוקר מהפלאפון שלי שצלצל מכיוון המטבח, כנראה שהשארתי אותו שם אתמול בלילה. הסתכלתי על השעון שהיה על השולחן בדיוק בזווית הפנים שלי והוא הראה את השעה 6:44- עוד מוקדם!. הסתכלתי למעלה וראיתי את הפרופיל של הארי מעלי, הוא היה כזה חמוד איך שהוא ישן, רגוע ושליו. לא רציתי להעיר אותו, הוא היה נראה כל כך שקוע בחלומות, לא רציתי להרוס את זה. ופחדתי שהפלאפון שלי יעיר אותו. היידים שלו היו סביבי עוד מחבקות אותי, לאט לאט בהליכה לאחור יצאתי מהזרועות שלו בשקט וירדתי מהמיטה. בצעדים שקטנים ומהירים יצאתי מהחדר ישר למבטח שהיה ממול, זה היה כמו חדרים מחוברים. לקחתי את הפלאפון שלי שהיה על השיש של המטבח וראיתי שזאת דניאל שמתקשרת ועניתי לה מהר בלחש.
"הלו?" לחשתי כדי לא להעיר את הארי. "אלה! מתי את חוזרת?? אני לא יכולה להחזיק מעמד יותר עם אמא שלך, אני אומרת לך היא עולה עלי" היא צעקה עלי ואני צעקתי עליה בלחישות שתשתוק כי לא יכולתי לצעוק עליה בקול רם. "שש!! … אני אהיה בבית בקרוב, רק תני לי כמה ימים…. אני… אני לא מסוגלת לעזוב כל כך מהר". המשכתי ללחוש בשקט והסתכלתי לכיוון של הארי לוודא שהוא עוד ישן, ולמזלי הוא עדיין ישן. "מתי זה בקרוב?? ולמה אנחנו לוחשות?!" היא הייתה מושפעת מזה שאני לוחשת אז היא לחשה גם עד שהבינה שהיא לוחשת וזה האמת קצת הצחיק אותי.
"אני מפחדת להעיר את הארי, אחרי שאת כמעט הערת אותו עם הצילצול שלך ברבע לשמונה בבוקר!" לחשתי לה בעצבים ואז הרבצתי לעצמי על המצח על הטעות המטומטמת שעשיתי עכשיו! יופי אלה, היה רעיון מאוד חכם לספר לה שהארי איתך עכשיו!!
"מצטערת אבל השעה פה היא לא כמו אצלך… רגע… הארי?? חכיי…. אל תגידי לי ש….. לא נכון! שכבת עם הארי!!!" יכולתי לשמוע אותה מתרגשת ומחייך חיוך ענק לעצמה.
"שששש!! דניאל תרגעי! לא שכבתי עם הארי…. כמעט…." חייכתי לעצמי מהעובדה שזה היה נכון, כמעט שכבתי עם הארי.. "אני לא מאמינה…. מי ידע שמילדה טובה כמוך תצאה השובבה הזאת.. אלה אלה אלה…. את פאקינג משכיבה את הארי סטיילס" היא חייכה לעצמה ועיצבנה אותי עם זה שהיא דוחקת אותי לפינה, למרות שלא יכולתי להפסיק לחייך חיוך ענק, אולי היא מעצבנת אותי אבל זה הכל נכון! כל זה היה פשוט נכון… "דניאל תסתמי כבררר" אמרתי לה אבל לא יכולתי להפסיק לצחקק ולחייך תוך כדי שהיא לא הקשיבה לי בכלל והמשיכה להגיד כל מיני דברים עלי ועל הארי.
"אה שכחתי בכלל למה התקשרתי מתחתחילה… זוכרת את ג'ייק נכון?" היא שאלה אותי.
"כן, איך אפשר לשכוח" המשכתי ללחוש. ג'ייק הוא החבר הקודם שלי, באמת אהבתי אותו… אבל הוא נהיה אובססי לגבי, וזה נהיה קצת מפחיד אז החלטתי לחתוך, זה היה בהתחלה קצת קשה אבל בסוף זה קרה.
"אז… הוא.. הוא דיי מתעניין לגבייך, הוא כל הזמן שואל אותי איפה את ומתי את חוזרת, הוא ממש רוצה לדבר איתך על משהו" היא אמרה לי… לא דיברנו כל כך הרבה זמן, למה הוא נזכר בי פתאום?
"אני לא יכולה להתמודד איתו עכשיו… טוב, זה לא חשוב עכשיו, אני כבר אדבר איתך דניאל, לפני שאני אעיר את הארי" לחשתי. "אני לא מאמינה שאת כל כך קרובה להארי עכשיו… כל כך מקנאה בך! אוהבת אותך! תהיי בקשר" היא אמרה לי באהבה וניתקה.
הנחתי את הפלאפון על השיש והסתובבתי. כל כך נבהלתי שראיתי שהארי עמד מולי ונתקעתי בו והוא צחק עלי. כמה זמן הוא כבר עומד מאחוריי ככה. "הארי הבהלת אותי" אמרתי בשקט ועוד הרגשתי את הלב שלי דופק מהבהלה של מיקדום. הוא המשיך לצחקק. "מצטער לא התכוונתי… למה קמת כל כך מוקדם?" הוא חייך אלי. "דניאל התקשרה אלי, פשוט ידעתי שאם אני לא אענה היא תמשיך להתקשר וזה יעיר אותך… מה… הערתי אותך?" אמרתי ועשיתי פרצוף של מצטערת ומפחדת לשמוע את התשובה. הוא חייך אלי וסידר את השיער מאחורי האוזן כשאני נשענתי על השיש עם שתי היידים שלי והגב והוא נשען צמוד עלי.
"מה היא רצתה?" הוא התעניין והמשיך לסדר לי את השיער מאחורי האזן, המגע של היד שלו באוזן שלי הייתה כל כך נעימה והוציאה אותי לגמרי מריכוז.
"היא.. היא שאלה מתי אני חוזרת הביתה ו… ו.. אמרה משהו על החבר הקודם שלי..?" אמרתי חסרת ריכוז לגמרי וכבר שאלתי אם זה מה שקרה מרוב שהייתי מבולבלת ובלי ריכוז בכלל בגלל הריח והמגה של הארי.
"כן..?" הוא שאל בשקט וגם הוא בכלל לא התעניין במה שאמרתי, הוא לא הקשיב לי וידעתי את זה בגלל שהוא לא הגיב בהגיון, תוך כדי שהוא אמר את זה היידים שלו נגעו לי במותניים הצמידו אותי לבטן השיש, הראש שלו התקרב לשלי והוא לאט נישק אותי, היידים שלי עברו לפנים שלו ונוגעות לו בעדינות בלחיים, השפתיים שלנו התחקחו ונכנסו אחת בשנייה, לרגע הרגשתי אותו מרים אותי דרך הטוסיק עם שתי היידים שלו ומושיב אותי על השיש, ישבתי על השיש עם הרגליים מלופפות סביבו. הנשיקה הייתה חמה והיידים שלו על הבטן שלי ועל הלחיים שלי גם היו חמות מלטפות אותי מכל הכיוון תוך כדי הנשיקה שלו אלי, פתאום שמעתי רעש מוזר של קירקורים, עצרתי את הנשיקה ועשיתי פרצוף מוזר ומבלובל ואז הרעש נשמע שוב מהבטן של הארי ואז הבנתי שזאת הבטן שלו שמקרקרת. שנינו צחקנו כל כך חזק, לא הצלחתי להפסיק לצחוק, התזמון הכי גרוע שיש!
"מצטער" הוא אמר תוך כדי שחייך אלי כשאני צוחקת. "הבטן שלך שונאת אותי" אמרתי והורדתי את השפתיים למטה והוא צחק. "היא לא שונאת אותך… היא פשוט רעבה, והנשיקות שלך הן כמו קינוח בשבילה" הוא חייך אלי וגרם לי להסמיק ולחייך.
הארי הוריד אותי בעדינות מהשיש, שנינו לקחנו קערות ומילאנו אותן בקורנפלקסים וחלב והתיישבנו לאכול. "אז… מה הקטע עם החבר הקודם שלך?" הוא שאל תו כדי שאכלנו ואני התפלאתי שהוא באמת הקשיב לי. "אני לא יודעת… דניאל אמרה לי שהוא רוצה לדבר איתי.." אמרתי והמשכתי לאכול.
"זה לא נראה לך קצת מוזר שפתאום הוא רוצה לדבר איתך?" הוא המשיך לשאול ולאכול.
"לא ממש… הוא תמיד היה אובססיבי לגבי, היה לו ממש קשה כשניפרדתי ממנו, האמת… שאני דיי מפחדת ממנו, הוא קצת מטריד אותי מאז" אמרתי וניסיתי לא לעשות מזה כל כך עניין גדול.
"באמת?? הוא מטריד אותך? זה משהו שאני אמור להיות מודאג ממנו?" הוא שאל ופתח עיניים אלי, וזה בדיוק שלא רציתי שיקרה. "לא לא הארי.. אני יודעת לטפל בעצמי. באמת… זה לא שהוא יכול לפגוע בי" אמרתי וניסיתי להרגיע אותו אבל זה לא ממש עזר. "בוודאי שהוא יכול אלה! אני חושב שלא תזיק לי פגישה איתו" הוא אמר וכל מה שאני חשבתי לעצמי זה.. שאין מצב, זה לא הולך לקרות!
"הארי! זה שום דבר! תרגע!" ניסיתי להרגיע אותו אבל הוא היה ההפך לגמרי מרגוע… אני לא מבינה למה הוא עצבני כל כך. זה באמת שום דבר בסך הכל!
"אני ארגע ברגע שאני אעשה שיחה איתו… אלה אני לא יכול להיות רגוע כשאני יודע שברגע שתחזרי לניו יורק יכול להיות שהחבר הקודם שלך יאנוס אותך!" הוא אמר בהגזמה.
"יאנוס אותי? אתה לא חושב שאתה קצת מגזים הארי…? טוב אוקי אוקי… אבל בינתיים אני פה, איתך, לא בניו יורק, ואני אשמח אם תהיה רגוע עכשיו איתי" חייכתי אליו ותפסתי לו ביד שהייתה על השולחן.
הוא חשב לשנייה וחייך אלי בחזרה חיוך קטן.
"אוקיי, בואי נתארגן, אנחנו כבר מאחרים ללואי" הוא חייך אלי ושנינו התארגנו ונסענו לבית של לואי. יצאנו מהמכונית והארי תפס לי ביד, נכנסנו לבית והיו שם מליון אנשים, הבית היה כמעט וצפוף והיה מלא רעש. הארי ואני ניסינו ללכת יד ביד למקום ששם לואי והחבר'ה היו.