מציאות מדומה 1D – פרק 10

התקרבתי לדלת ופתחתי אותה לאט, הכל היה חשוך בפנים, הדלקתי את האור והמון אנשים יצאו מכל מני מקומות "הפתעה!!!" הם צעקו לי. התזמון הכי גרוע בעולם. יופי מיילי, דווקא עכשיו חייב להיות לך יום הולדת?? חייכתי לכולם וניסיתי להסתיר את הכאב שלי. ראיתי את ליאם מתקרב אלי. "מזל טוב בייבי" הוא אמר לי בשקט ונתן לי נשיקה על השפתיים, אמרתי לכולם שלום אפילו לאנשים שאני לא מכירה. הבנים היו שם גם וגם אביה, רק שהארי לא, למרות שעדיף שלא, לא יכולתי להתמודד איתו עכשיו…
היה מוזיקה ורקודים ואוכל ושתייה, אבל לא היה לי מצב רוח לכלום, אבל הייתי חייבת לעשות את עצמי, לא רציתי להרוס לליאם, הוא נראה מאושר כשאני מאושרת.
עמדתי ליד זאיין ליאם נייל לואי ואביה שדיברו בינהם, ניסיתי לחייך כל הזמן למרות שהיה לי קשה.
"היי מיילי איפה הארי?" נייל שאל אותי והלב שלי קפץ. "אמ… הארי..? הוא.. הוא לא נכנס איתי הוא היה צריך ללכת לאנשיהו" אמרתי בשקט ואביה לקחה אותי במהירות הצידה. "אנחנו כבר חוזרות" היא אמרה לבנים ולקחה אותי לחדר. "מה זאת אומרת הוא לא נכנס איתך…? אלה מה קרה בינכם" היא שאלה אותי.
"כלום אביה… זה סתם עזבי" לא רציתי לדבר איתה על זה עכשיו.
"היי, אלה… את יכולה לדבר איתי, את יודעת את זה" היא אמרה לי בעדינות וליטפה אותי ביד.
לקחתי כמה נשימות ושתקתי. "הוא יודע, כל הזמן הזה הוא ידע… ואני מניחה שאת כבר בטח ידעת מזה" אמרתי והייתי בטוחה שהיא יודעת שהוא יודע. היא נראתה דיי בהלם.
"אלה אני נשבעת לך שלא ידעתי, אני מופתעת כמוך. איך גילית??" היא שאלה אותי ועוד נראתה מופתעת. אני חושבת שהיא אומרת אמת, אני והיא מספיק התקרבנו בחודש ומשהו האחרונים כדי שאני אוכל לסמוך עליה. "הוא קרא לי בשם שלי, בחתונה… אני מרגישה כל כך טיפשה ששיחקתי כל הזמן הזה בדמות של מיילי ליידו.." אמרתי והסתכלתי על הריצפה.
"וואו, אני אברר איך הוא יודע… אבל… למה זה כל כך נורא שהוא יודע??" היא שאלה מבולבלת.
"אביה את לא מבינה? הוא ניצל אותי כל הזמן הזה, הוא רק רצה לראות עם עוד אחת מהבנות יכולה להתאהב בו, ואני שונאת להודות בזה, אבל כן. התאהבתי בו, והכל בגללו, והוא ידע שהוא יכול לעצור את זה, אבל אכפת לו רק מעצמו, לא אכפת לו בכלל שאני יחזור לגוף שלי ולא אראה אותו יותר לעולם, כי אני אחשב לעוד אחת מהמעריצות שמאוהבות בו, אבל אותו זה כבר לא יעניין… עעעאאח אני מרגישה כל כך מנוצלת!" התיישבתי על אחד הספסלים שהיו בחדר והדמעות שלי התחילו לרדת לאט לאט.
אביה התיישבה ליידי וחיבקה אותי "אלה… אני מבינה למה את מתכוונת, אבל את לא יכולה לדעת… אני מתכוונת, לא נתת לו הזדמנות להסביר, אולי יש לזה הסבר הגיוני, אולי זה לא מעשה אנוכי כמו שאת חושבת." היא ניסתה לעודד אותי.
"אולי… אוף אני לא יודעת אביה, אבל אני כל כך עייפה כבר מהכל, אני רוצה לחזור לחיים שלי…" אמרתי בשקט והדמעות המשיכו ליפול בשקט.
"אני יודעת אלה, אני מצטערת, אני פה בשבילך… רק תבטיחי לי שתדברי עם הארי על זה, ותתני לו הזדמנות להסביר. ותקשיבי לו, גם אם את לא ממש אוהבת את מה שיש לו להגיד, אני בטוחה שתרגישי יותר טוב אחרי זה" היא ביקשה ממני, הנהנתי לאט עם הראש והיא חייכה אלי.
"טוב בואי נאפר אותך קצת, הדמעות שלך מרחו הכל" היא צחקה ואני איתה. היא לקחה אותי לשירותים ואיפרה אותי מחדש, רק כדי שלא יראו שבכיתי ככה.
המסיבה נגמרה וכולם הלכו, ניפרדתי מכולם ואני וליאם הלכנו לישון, למחרת בבוקר אני וליאם קמנו ביחד וישבנו בסלון, פתאום נשמעו דפיקות בדלת. "אני אפתח" ליאם אמר וקם לפתוח.
"מיילי זה בשבילך, היא אומרת שהיא חברה טובה שלך מניו יורק, והיא גם נראת לא רע בכלל" ליאם צעק לי מהדלת. מניו יורק?! זאת דניאל??? הלכתי מהר אל הדלת, זאת לא הייתה דניאל, אבל כל כך שמחתי לראות את הדמות שעמדה מולי, זאת הייתי אני. יאו כמה שהתגעגעתי אלי!! המשפט הכי מוזר שאמרתי -שוב- .. שמחתי לראות שאני בסדר ושהיא לא עשתה לי כלום, ואז בדיוק הבנתי, שעכשיו מיילי ג'קסון עומדת מולי. הייתי בהלם ובדיוק היה צלצול של פלאפון וליאם הלך לענות.
הכנסתי אותה במהירות והעלתי אותה לחדר וסגרתי את הדלת מאחורי.
"מיילי! אני כל כך שמחה שהגעת! עם הגוף שלי!" אמרתי ושמחתי כל כך לראות את עצמי שוב.
"אלוהים!! הגוף היפה שלי! סוף סוף! התגעגעתי אלייך מיילי!" היא אמרה וחיבקה אותי מהר, אני מניחה שהיא רצתה לחבק את עצמה בעצם.
"תקשיבי, אני לא יודעת איך אבל אנחנו חייבות להתחלף ומהר, אני חייבת לחזור לחיים שלי" אמרתי והורדתי אותה ממני.
"כן וגם אני לשלי, יש לי כל כך הרבה בעיות שעוד לא פתרתי…" היא אמרה וגילגלה עיינים, את העיינים הכחולות והיפות שלי.
"כן בנוגע לזה, תודה רבה שעידכנת אותי על הסיפור שלך עם הארי! אהה שכחתי.. לא עדכנת אותי בכלל בעצם!!" התעצבנתי עליה.
"אלה! מה עשית!?" היא נלחצה. "תרגעי הוא כבר יודע שזאת אני אלה ולא את… אני לא מאמינה שעשית את זה להם, איזה מין לב יש לך, הערצתי אותך פעם…" הייתי מאוכזבת ממנה.
"תקשיבי, זה לא כמו שזה נראה… הסוכן שלהם שילם לי על זה, פוטרתי מהעבודה שלי והייתי חייבת את הכסף, אז הוא הכיר ביני לבין ליאם וביקש ממני לגרום להארי וליאם שינהם להתאהב בי… אל תשאלי אותי למה כי אין לי מושג. אבל אני חייבת כמה שיותר לחזור לגוף שלי והתרחק מהבנים האלה כמה שיותר, אני מבטיחה להתרחק מכולכם ברגע שתתני לי את הגוף שלי בחזרה." היא אמרה והייתי בהלם. למה שהסוכן שלהם ירצה לעשות להם את זה.. לגרום להם לריב??
"מה.?? אוקיי לא משנה עכשיו! אני אשמח להחזיר לך את הגוף שלך וגם לקבל את שלי בחזרה. הבעיה היחידה היא איך עושים את זה.. כי אין לי מושג" אמרתי מאוכזבת.
"כן אבל אני כן יודעת איך, החברה שלך דניאל, היא אמרה משהו על באר ועל מטבעות ומשאלות… חיפשנו באינטרנט כל מיני הסבים לתופעה המוזרה הזאת. בקיצור, מסתבר שהיא ביקשה שאחד מחברי וואן דיירקשן יתאהבו בך, וזאת הדרך שבה הבאר הזאת גורמת לזה לקרות, היא החליפה ביני לבינך, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני, והיא תחליף בחזרה רק כשתשמעי את אחד מהבנים אומר לך את זה, עחח.. כמה קיטשי, אני לא מאמינה שנכנסתי לתוך זה!" היא התעצבנה.
"אני לא מאמינה! כל זה רק כדי שאני אתחיל לאהוב את וואן דיירקשן ואבוא איתה להופעה! אני רוצה להרוג את הילדה הזאת!" התעצבנתי על דניאל למרות שהיא לא הייתה איתנו, בעצם דיי דיברתי לעצמי.
"תקשיבי, לא אכפת לי מי או איך, פשוט תגרמי לאחד הבנים להתאהב בך" מיילי אמרה לי.
"מה?? אבל… אני לא יכולה לעשות את זה, זה מגעיל וזה נקרא לנצל" נילחצתי בגללה.
"זה לא נקרא לנצל אם את אוהבת אותו בחזרה… ואני בטוחה שכבר התאהבת באחד מהם, אין אחת שלא…" היא ניסתה לשכנע אותי, והאמת.. שהיא דיי צודקת.
"אוףף… אוקיי, אבל תבטיחי לי שאת מתרחקת מכולם! אל תדברי עם אף אחד ואל תראי את הפרצוף שלך לאף אחד, לפחות לא עד שניתחלף בחזרה!" השבעתי אותה.
"אוקיי, אבל תעשי את זה כמה שיותר מהר, אני בינתיים יגור בדירה שלי, שלך, שלי… בקיצור זה כמה רחובות מפה, אם את צריכה אותי פשוט תחייגי למספר שלך ואני אענה" היא אמרה ואני הנהנתי.
ליוויתי אותה החוצה לדלת והיא הלכה משם, עם הגוף שלי… אוף אני כבר מתה לחזור לחיים שלי! אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט, אני פשוט לא יכולה יותר.