מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 54

~~~נקודת המבט של דניאל~~~

סוף סוף הגענו למלון, זה כל מה שחיכיתי לו, להגיע כבר למלון ולראות את הפרצוף של לואי. אוליב ואני עלינו עם השקיות שאיתן הגענו מהקניון לתוך המעלית והגענו לקומה שלנו. הנחנו שליאם ונייל כבר חזרו ממפגש המעריצים הקטן שהיה להם ישר לתוך החדר של הארי ואלה, ששם לואי היה לפני שעזבתי. משום מה החדר של אלה והארי זה החדר שבו אנחנו נפגשים כל הזמן. פתחנו את הדלת עם הכרטיס שהיה לנו וכבר מצאנו שכולם היו בפנים. אלה, הארי, נייל, ליאם, זאיין, אביה ולואי. כולם הסתכלנו אלינו וראיתי שלואי חייך לכיוונינו, הנחתי שהחיוך היה אלי אבל אני לא רופצת למסקנות מהר מדי… הוא התקרב לכיוונינו וכבר הכנתי את עצמי לחיבוק שהוא הולך להביא לי. כבר יכולתי להרגיש את הזרועות שלו סביב רק בדמיון. נשמתי עמוק לפני וקיוויתי שאף אחד לא יעשה מזה עניין גדול. אבל כל זה לא היה משנה, כי הוא אפילו ולא הבחין בי. הוא ישר הלך לאוליב וחיבק אותה, ולא, זה לא הכל, גם הייתי צריכה לראות אותם מתנשקים ממש שתי סנטימטר מהפרופיל שלי. אולי אני לא טיפוס כזה רגיש ורוב הסיכויים שלא תראו אותי בוכה, אבל זה עשה לי סריטה ענקית בלב. הרגשתי שהוא משחק בי ואין לי מילה אחרת לזה. לפני שעה לפחות הוא רושם לי שהוא מחכה לי במלון ואיך שהגעתי למלון נהייתי אוויר בשבילו! אני באמת כבר לא מבינה מה אני עושה לא בסדר או מה אני עושה בכלל! כולם הסתכלו עלי פשוט עומדת שם אבל התנהגתי בטבעיות, לא רציתי לעשות מזה עניין כזה גדול.

"מה כל האהבה הזאת פתאום?" אוליב שאלה צוחקת כשהם משכו אחרוה אחד מהשני ואני כבר הלכתי לשבת ליד אלה, כמה שיותר רחוק משניהם. "הבראתי, ואחרי כל הזמן הזה שחליתי ולא יכולתי לנשק אותך כדי להדביק אותך, רציתי להרגיש קצת את החברה שלי." בולשיט.
אני פשוט ישבתי שם מדוכאת. אלוהים דניאל למה את בכלל מדוכאת!? למה אכפת לי כל כך מלואי! בבקשה תעשה שזה יפסיק! אני לא יכולה יותר להרגיש מקופחת כל הזמן, הגיע הזמן להמשיך הלאה ולעשות משהו עם עצמי במקום לפנטז על משהו שבחיים לא יקרה! אני ולואי זה הסטוריה, הסטוריה שלא תחזור על עצמה נקודה וצריך להשלים עם זה כבר. תפסיקי להיות ילדה קטנה שקונה את הפיתויים שלו.

ישבנו שוב כולנו בסלון, פשוט מדברים. כל אחד הסביר איך הוא העביר את היום שלו. וואו שחושבים על זה הייתי יום שלם עם אוליב. יצאנו מכאן בבוקר ועכשיו סביבות עשר בלילה…
"אז איך הולך עם התינוק אלה?" ליאם שאל אותה והארי מיהר לדבר. הוא כזה נסיך שזה נוגע לתינוק הזה, תמיד בעניינים כל הזמן ויודע הכל. "למזלנו בינתיים הכל תקין.. אבל עוד אי אפשר לדעת אם זה בן או בת, אנחנו עוד בשלב מוקדם מדי". "אנחנו?" אלה אמרה עם גבות מתחברות. "פשוט תזרמי בייב" הארי אמר מקרב את אלה אליו, גורם להם לשבת מחובקים והאמת שזה גרם לי לצחוק. מזל שיש את הארי שיידע לשפר לי את המצב רוח, אפילו אם זה לא מכוון אלי. פתאום זאיין נזכר להגיד משהו שנראה שהוא מחכה להגיד אותו כבר הרבה זמן. "תקשיבו, בחיים לא תאמינו לזה… לאביה יש שתי אחיות קטנות תאומות חורגות" הוא אמר והתחיל לצחוק וגם אנחנו צחקנו יחד איתו רק בלדמיין את זה. לאביה כל כך לא מתאים אחיות קטנות… לא היה נראה שזה כל כך הצחיק אותה כי היא פשוט ישבה שם גילגלה עיניים. "במקומך לא הייתי צוחקת כל כך, אתה חבר הלהקה האהוב עליהם ועכשיו שחושבים על זה… אנחנו צריכים לבוא לבקר אותם לעיתים קרובות יותר" אביה אמרה גורמת לנו לצחוק עכשיו על זאיין בזמן שהוא דיי הסמיק. "אז אני מבינה שהחלטתם לספר לאמא שלך עליכם" אלה אמרה מבלבלת קצת את זאיין והבנים. לא נראלי שהם ידעו שאנחנו יודעות מכל העניין. "אהה… כן… זאיין הכריח אותי לזה פחות או יותר.." היא הסבירה וכבר צחקתי לעצמי כשדמייתי מה בטח זאיין עשה לה שם.
"התייעצת איתן אם לספר לאמא שלך או לא?? איפה אני בכל הסיפור הזה??" זאיין אמר עצבני ומבולבל. "אתה אשם בכל הסיפור אז שב בצד ותסתום!" אביה האיצה בו וזה ישר גרם לזאיין לשתוק עם פרצוף של ילד בן חמש שלא קיבל את הגלידה האהובה עליו. מזל שיש לי חברים שיודעים להצחיק אותי לפחות.

"מה איתכם נייל?" הארי שאל אותו ואת ליאם לגבי מפגש המעריצים הקטן הזה שהיה להם. "היה דיי מוזר למעריצים בהתחלה שזה רק שנינו אבל הם יצרחו ויודו לאלוהים גם אם הם יקבלו רק צמר מהגרביים שלך" נייל אמר גורם לנו לצחוק ולהסכים עם זה… "וחוץ מזה היו שם בסך הכל 12-20 בנות… לא יותר מדי בלאגן. סתם דרך להעביר את היום… אהה וזאיין, ילדה אחת ביקשה שאני אעביר לך את זה" ליאם אמר מוציא מהכיס שלו איזה קופסא קטנה ונתן אותה לזאיין. הוא נראה טיפה מבולבל אבל אני חושבת שיכולתי להבין מה יש בפנים וככה גם השאר כשהתחלנו בצחוק קל. הוא פתח את הקופסא והייתה בפנים טבעת אירוסים מפלסטיק. אחרי שאביה התחילה להתפוצץ מצחוק ככה גם כולנו. אני חושבת שהיו לי דמעות בעיניים. זאיין החזיק את הטבעת מבולבל וראיתי כמה ליאם צחק… "תצחקו תצחקוף, אבל ביננו הייתם מתים שילדה בת 7 תציעה לכם נישואים" לפחות זאיין יודע לקחת דברים בהומור מה שגרם לנו לצחוק אפילו יותר.

"מה אתן באמת עשיתן היום דניאל ואוליב?" אביה שאלה אותנו אבל לא הייתי בהכי מצב רוח לדבר, במיוחד לא כשלואי ואוליב יושבים מחובקים מול הפנים שלי וכל חמש דקות (לא שספרתי) לואי נתן לה נשיקה על הלחי או המצח או שסתם הכניס אותה לנשיקה וגורם לי לרצות להשכיר לשניהם איזה חדר רק כדי שאני לא אטצרך לראות אותם. בקיצור מה שאני רוצה להגיד זה שאוליב דיברה במקומי.
"אתם חייבים לראות את הקניון המפורסם שמעבר לרחוב. הוא ענקי ויש לו חנויות מדהימות!… קנינו מלא ואכלנו באחת המסעדות הכי טעימות…. אהה ולא תאמינו! נוו דניאל ספרי להם" היא אמרה לי ופתאום כולם הסתכלו עלי. הרמתי את הראש שלי מהאצבעות ששיחקו אחת בשנייה מבולבלת… למה היא מתכוונת…? "לספר מה?" שאלתי בשקט מבולבלת כשכולם עוד הסתכלו עלי. "לספר איך המוכר החתיך התחיל איתך היום!" אוליב אמרה מאושרת עם חיוך מאוזן לאוזן… כולם הסתכלו עלי, יכולתי לראות שהם דיי שמחו בשבילי אבל היחיד שלא העזתי להסכל על הדעה שלו היה לואי. פחדתי ממה שהוא יחשוב כי לא משנה מה הפרצוף שלא יגיד זה יהיה רע. "הוא לא התחיל איתי…. זה… זה היה סתם" גימגמתי והתחלתי להרגיש את הלחיים שלי אדומות. "ברור שהוא התחיל איתך!" אוליב צעקה.
"אומיגאד היא מסמיקה!" אלה הוסיפה. "מה אמרת לו?? את תראי אותו שוב?"אביה שאלה.
"יש מצב לפגוש אותו?" ליאם אמר צוחק וכל אחד העיר הערה שונה אחד נכנס למילים של השני, גורמים לי לשבת שם במבוכה. "אוקיי נראה לי שאני צריך לישון!" לואי צעק ונרתע פתאום גורם לכולם להיות בשקט סוף סוף. החלטנו כולנו ללכת לישון וכל אחד הלך לחדר שלו, משאירים את אלה והארי לבד בחזרה בחדר שלהם. נייל ליאם ואני הלכנו לחדר שלנו עד שליאם קיבל הודעה בפלאפון. נייל ואני ראינו שהוא קורא את ההודעה ומחייך מאוזן לאוזן. "ליאם מה קרה?" נייל שאל אותו מסתכל עלי מבולבל. "מה–? אהה.. סתם" הוא אמר מנסה למחוק את החיוך מהפנים שלו ואני ונייל כבר היינו דיי מבולבלים. "אני צריך ללכת, אל תדאגו לי אני אחזור מאוחר, אולי אפילו בבוקר" הוא אמר לפני שיצא מהדלת. ישר ידעתי מה כל העניין. "מי את חושבת שזה היה" נייל שאל אותי . "נייל אתה כזה תמים… זאת הייתה בחורה מן הסתם. ליאם בטח הכיר מישהי" חייכתי רק מהמחשבה על איך הוא חייך קודם. כזה חמוד… נייל נראה מופתע בהתחלה אבל אחר כך נראה שהוא עושה אחד ועוד אחד…

שכבנו על המיטה שנינו משתעממים ובכלל ולא עייפים… כל אחד חשב לעצמו מחשבות עד ששמענו צחקוקים של הנאה מהחדר ליידנו. ישר חשבתי מי זה יכול להיות עד שניזכרתי מי בחדר ליידנו. מי אם לא לואי ואוליב… "נפלא.." נאנחתי ומילמלתי לעצמי בשקט. "אז מי זה הבחור הזה שהתחיל איתך היום?" נייל שאל אותי מתחיל שיחה ביננו. "סתם… לא משהו רציני" אמרתי באמת מנסה לא לעשות מזה עניין גדול. "ומה אמרת לו? זרמת?" נייל שאל עם חיוך גורם לי להוציא צחוק קטן. "האמתתתת… שלא" אמרתי בכינות והוא ישר הפיל פנים ונאנחתי. "מה אני יעשה נייל… שנייה לפני שהוא בא לדבר איתי קיבלתי את ההודעה הכי מדהימה מלואי שגרמה לי להיות הבנאדם הכי מאושר בחנות… היית צריך להיות את החיוך שהיה לי… הייתי פשוט מטומטמת באותו הרגע וההרגשה השתלטה עלי שכבר חשבתי שיכול להיות ביננו משהו" הסברתי בכינות. אני מרגישה פתוחה עם נייל, אני מרגישה שאני יכולה לספר לו הכל בלי להתבייש ובלי להרגיש שהוא שופט אותי… ואני בדרך כלל לא טיפוס שנפתח לאנשים. אני בנאדם באוד מופנם, לרוב לא מראה את הרגשות שלי… אם זה שמחה או עצב או כעס… אני גם לא חושבת שאי פעם מישהו ראה אותי בוכה… לא מסרטים, לא מלוויות, לא ממוות… כלום. לפעמים אלה אומרת לי שאני חסרת לב אבל אני יודעת שזה בצחוק… לא יודעת למה, זאת פשוט אני… דיי מכחישה את הלב שלי ובעיקר את הרגשות שלי.

נייל בלי להגיד כלום, קירב אותי לתוך חיבוק על המיטה ושכבנו מחובקים בזמן שהוא שיחק לי עם השיער והרגשתי אותו מלטף אותי בעדינות. זה בהחלט הרגיע אותי. עד ששוב שמענו דיברוים וצחקוקים מהקיר ליד. "תתעלמי…" הוא לחש לי בשקט והרגשתי את הנשימות החמות שלו עלי. "אני מנסה" לחשתי בשקט בחזרה עד שנייל התיישר טיפה גורם לי להיות מבולבלת.
"יש לי רעיון…" הוא אמר ועדיין הייתי מבולבלת. "קומי" הוא אמר לי עוזר לי להתיישר. "על מה אתה מדבר?" שאלתי ששנינו ישבנו מיושרים על המיטה, מסתכלים אחד על השנייה. "את רוצה לעצבן את לואי נכון?" הוא שאל עם חיוך שטני. "אממ…." חשבתי על זה עוד לא ממש יודעת אם באלי להיות כזאת רעה ולעשות דווקא… "נוו דניאל… תעשי משהו כייפי לשם שינוי" הוא ניסה להכריח אותי.. אוף! דיי ללחץ החברתי!. "אוקיי" נוו כמובן שנכנעתי בסופו של דבר… כזאת חסרת עמוד שידרה… "אבל דניאל את חייבת לזרום" הוא אמר והנהנתי לאט. "תבטיחי לזרום!" הוא הכריח אותי וצחקתי כשהבטחתי לו כי מצאתי את כל העניין מצחיק טיפה. הווא קם ולקח איתו את הכרטיס ה'נא לא להפריע' שגרם לי לצחוק ולחשוב על כמה חולני הילד הזה. "נייל לא" אמרתי בין הצחוק כשהוא התקרב אלי אחרי שהוא שם את הכרטיס על הידית של הדלת במחוץ. "תרגעי אנחנו לא באמת הולכים לעשות את זה" הוא הרגיע אותי אבל עדיין צחקתי. "אלא אם את רוצה..?" הוא אמר בצניות מה שגרם לי לצחוק אפילו יותר.
"אבל את צריכה להיות רצינית… אנחנו הולכים לגרום ללואי לחשוב ששכבנו" הוא אמר גורם לי לצחוק ממש חזק. "אתה ילד פסיכי אתה יודע את זה?" אמרתי צוחקת כשהוא ישב ליידי על המיטה וצחק יחד איתי. "וחוץ מזה זה לא יזיז לו בכלל… לא יהיה לו אכפת אם אני ישכב גם עם חצי העולם ביחד" אמרתי מנסה לקחת את זה בהומור. "את רצינית איתי? ברור שיהיה לו אכפת! חכי תראי איזה אדום הוא יהיה. וחוץ מזה יהיה לו אפילו עוד יותר אכפת אם הוא יחשוב ששכבת איתי. זה יישגע אותו לדעת ששכבת עם חבר שלו. תסמכי עלי" הוא אמר כשהרים גבות. וואו נייל, אתה ממש חבר טוב. צחקתי לעצמי מהמחשבה הזאת אבל הסכמתי בכל זאת. כל הלילה נייל ואני עשינו רעשים לחדר ליידנו, ולא סתם רעשים. קפצנו על המיטה מה שגרם לקפיץ של המיטה לעשות רעש ולקורות של המיטה להידפק בקיר שלהם. נייל ואני שמנו יד על הפה אחד של השנייה במטרה לעצור את הצחוק שמת לפרוץ מאיתנו. וואו אם היד שלו לא הייתה על הפה שלי הייתי צוחקת על כך חזק עכשיו. "כןן דניאל!" הוא צעק גורם לי להתפוצץ מצחוק, פשוט נקרעתי על הריצפה. כל הזמן נייל ואני השמענו קולות של הנחה והנאה וזה נראלי הדבר הכי כיף שעשיתי. אני נשבעת שזה אפילו יותר כיף מסקס אמיתי….

בשנייה אחת נייל ואני נחתנו על המיטה ומצאתי את עצמי שוכבת על הגב על המיטה כשהוא מעלי. הפנים שלנו היו ממש קרובים אחד לשני וזה היה ענייין של סנטימטר פצפון ביננו. פשוט לא הפסקתי לבהות בעיניים התכלת האלה שלו שממש מזכירות אוקיינוס והוא בהה בשלי. בשנייה אחת מצאנו את עצמנו מתנשקים. אני לא אשקר נייל הוא נשקן מדהים אבל שנינו יודעים שזה לא ככה ביננו. מצאנו את עצמנו מתנשקים והתגלגלנו על המיטה ככה שהוא עכשיו זה ששכב ואני ישבתי מעליו, עם הרגליים שלי בצידי הבטן שלו. הנשיקה נהייתה יותר ויותר לוהטת והרגשתי את הגופות שלנו מתחממים. התחלתי להוריד לו את החולצה תוך כדי שהתנשקנו אבל הוא פתאום עצר אותי כשהאט את הנשיקות ביננו הסתכלתי עליו לכמה שניות, מחכה להסבר ממנו אבל זה לא לקח הרבה זמן עד שהוא דיבר, עם היידים שלו על המותניים שלי, ממשיכות להושיב אותי עליו. "רגע דניאל… לפני שאנחנו עושים את זה אני צריך שתדעי שיש לי הרבה כבוד אלייך ואני צריך גם שתדעי שזה לא ככה ביננו… אני לא רוצה לפגוע בך.. אוקיי?" הוא הסביר לי עוד מתנשף מכל מה שהלך ביננו עד עכשיו וגם אני התנשפתי. אני שמחה שהוא חושב כמוני שזה לא ככה ביננו ואין לנו את עניין הרגשות האלה. "ברור… אני מבינה נייל… אנחנו כמו sex friends" מצאתי את הדרך הכי טובה לקרוא לזה ככה וזה גרם לשנינו לצחוק טיפה תוך כדי ההתנשפויות שלנו כשהסתכלתי למטה אליו. "sex friends? אז ככה קוראים לנו עכשיו?" הוא שאל עדיין מתנשף וצוחק כשהיידים שלו עדיין מחזיקות את המותניים שלי. הנהנתי כשצחקתי וזה כל מה שגרם לו לחזור לנשק אותי והנשיקות לא האטו לשנייה. לא עבר הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי בלי חולצה, בלי מכנסיים. יושבת על נייל השוכב, שגם הוא רק עם הבוקסר שלו. ופשוט הרגשתי את השפתיים שלו בתוך שלי, גורמים לי להתנשף יותר ויותר, ולהנות מכל רגע, מתברר שזה כל מה שהייתי צריכה כדי לשכוח מלואי, גם עם זה רק ללילה הזה.