מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 5

"האא! הארי אתה הולך למות!"

"פפפ אלה תעשי לי טובה, אני נמצא בראש רשימת המצטיינים של המשחק הזה"

"לאאאא! אבל, אבל… הייתי ככה קרובה לנצח!". הארי ואני התערבנו על משחק באקסבוקס שמי שמפסיד מסדר את המיטה שישנו בא, מאחר שאין לי חדר אני ישנה עם הארי, ואני נשבעת שהוא זה שעושה את כל הבלאגן בלילה! בקיצור, כמו שאתם רואים, אני הפסדתי. אבל אני נשבעת שהייתי ממש קרובה לניצחון!

"אלה, תני למאסטר להראות לך איך עושים את זה" זאיין אמר לי ומסרתי לו את השלט כשהחלפנו מקומות על הספה.
"זאיין, על מי אתה עובד? אפילו אני מנצחת אותך במשחק הזה" אביה אמרה וכולנו התחלנו לצחוק עליו.
"אביה, יש דברים שלא מספרים" זאיין אמר במבוכה לפני ששניהם התחילו את המשחק.
ישבנו כולנו בסלון, מדברים, צוחקים, עושים טורנירים במשחק, חוץ מנייל שעדיין לא קם.

"למה אני כבר ער ועדיין אין ארוחת בוקר מוגשת על השולחן?" נייל נזכר להופיע וזעף בכולנו על הבוקר.
"כי אין לכם שום דבר בבית שאפשר לקרוא לו מזון" אמרתי בצניות.
"אני מזכיר לך שזה גם הבית שלך" הוא צמצם עיניים אלי, ואני חייבת להודות שנייל על הבוקר קצת מפחיד.
נשענתי אחורה ושקעתי בתוך הספה, מקווה שנייל לא ינזוף בי יותר.

"טוב, אני הולך לקנות כמה דברים שיהיו למקרר בינתיים" ליאם אמר וקם מהספה.
"אני באה איתך" מרתי וקמתי אחריו. "מה?" הארי שאל ישר אחרי שקמתי וכולנו הסתכלנו עליו מבולבלים. "זתומרת, מה אתם קונים?" הוא תיקן את עצמו מהר וכולנו קימטנו את המצח אליו.

"נראה כבר, יש בקשות מיוחדות?" שאלתי אבל אף אחד מסביב לא היה נראה מעוניין.
"גזר!!!" לואי צעק פתאום וכמעט עשה לי התקף לי. "לואי, שאני אחזור, תזכיר לי להרוג אותך אוקיי?" חיכתי אליו בצניות ואני וליאם יצאנו החוצה והתכלנו לנהוג לכיוון הסופר.

*************************************
******************************************************
*******************************************************************

"היי אלה! קצת עזרה?" הוא צעק לי מאחורה כשהיינו בדרך החוצה מהסופר, ראיתי אותו מחזיק המון שקיות ועוד שנייה מתמוטט. "אופסי" אמרתי ועשיתי פרצוף מתנצל. הלכתי מהר חזרה לקחת כמה שקיות ונכנסנו לאוטו אחרי שהנחנו את כולם בתא מטען.
התיישבנו במכונית וליאם התחיל לנהוג בדרך חזרה הביתה.
"חשבתי שנעשה 'קצת' קניות למקרר" הוא אמר ונתתי לו חיוך מתנצל אפילו שהוא לא היה נראה כועס.
"אתה יודע איך זה בנות, לא משנה איזה סוג קניות זה- תמיד נקנה יותר ממה שצריך" חייכתי אליו והוא צחק, עדיין מסתכל על הכביש.
לרגע נהייה שקט מביך ביננו לכמה דקות עד שהוא החליט לדבר, למרות שהשאלה שלא לא הייתה מועדפת מהשקט.
"אז… מה הולך איתך ועם הארי?" הוא שאל ונותן לי מבט מהיר רק כדי לראות אם אני קשובה.
הרגשתי את הלחיים שלי הופכות לאדום בהיר והלב שלי דפק, וזאת הייתה סתם שאלה, אני לא ידועת בכלל למה זה קרה לי.
"אהה… לא הרבה, כאילו… אעח אני לא יודעת" נאנחתי בסוף ולא ידעתי מה להגיד לו.
"את לא חייבת לדבר על זה אם את לא רוצה" הוא חייך אלי והודתי לו על זה כל כך בלב.
"תודה ליאם, אני מעריכה את זה" אמתרי לו עם חיוך נעים, הוקל לי שידעתי שהוא ל הולך לחקור אותי על זה, והאמת שלא ידעתי באמת אם אני רוצה לדבר על זה.

הגענו הביתה וליאם החנה בחניה. יצאנו החוצה ולקחנו את כל השקיות הביתה.
"כולם. לסדר. עכשיו." אמרתי וכולם הגיעו לסדר את המצרכים במקומות והייתי בדרך להעלות למעלה אבל יד תפסה אותי ועצרה אותי.
"ולאן את הולכת?" הארי שאל אותי
"לקבל את העונש על ההתערבות שלנו" הרמתי גבה אליו והוא חייך. "הפעם, אבל רק הפעם, אני אעזור לך אפילו שניצחתי בהתערבות." הוא התחיל להעלות למעלה לפניי.
"אואואואווו להארי יש כזה לב רחב" אמרתי בצניות וצחקתי מעצמי תוך כדי העליתי למעלה אחריו.

נכנסנו לחדר שלו והארי כבר התחיל לסדר את המיטה. החלטתי שאני לא רוצה להפוך את זה למשעמם ורציתי להשתעשע קצת. בלי שהוא שם לב לקחתי כרית וחבטתי בו איתה וכל הנוצות שהיו בתוכה עפו החוצה וירדו עליו לאט לאט. כל הראש שלו היה מכוסה בנוצות ולא יכולתי להפסיק לצחוק עליו.

"ככה את גומלת לי על זה שאני עוזר לך?" הוא אמר, צמצם עיניים אלי ובלי ששמתי לב גם אני כבר הייתי מכוסה בנוצות. התחלנו מלחמת כריות והכרית האחרונה שנשארה הייתה אצל הארי, הוא התחיל להתקדם אלי לאט ואני זזתי אחורה כמה שאני יכולה בתוך החדר המלא נוצות עד שנידבקתי לקיר, אבל מה שבטוח שנינו לא הצלחנו להפסיק לצחוק.
הרגשתי את הקיר מאחורי לא נותן לי לזוז יותר. "הארי, חכה. בוא נהייה הגיונים ונדבר על זה" אמרתי בצניות אבל הוא רק המשיך להתקדם אלי. לפני שהוא הספיק לחבוט בי עם הכרית הוצאתי מאחורי הגב שלי את הכרית ספייר ששמרתי לעצמי – כי אני חכמה – והכנו אחד בשנייה באותו הזמן עם הכרית. כל החדר עף בנוצות ולא ידעתי איך אני והארי הגענו לתנוכה הזאת, אבל הוא הצמיד אותי לקיר והפנים שלנו היו רק במרחק נגיעה אחד מהשנייה. החיוך שלנו לא ירד רק עד שהבנתי כמה הוא קרוב אלי, לא היינו ככה קרובים הרבה זמן.

"אני אחשיב את זה כתיקו" הוא לחש לי והרגשתי את הנשימות שלי השפתיים שלו על השפתיים שלי, הסתכלתי על השפתיים שלו לפני שהרמתי את המבט לעיניים שלו אבל ראיתי שהן מסתכלות על השפתיים שלי, הוא הרים את המבט אלי ולאט נשען קדימה אלי ונישק אותי על השפתיים. הנשיקה הייתי כל כך טובה והזכירה לי את הנשיקה האחרונה שלנו, בחדר שלי – עד שלואי קרא להארי מלמטה, רק שהפעם לואי נכנס בדלת בדיוק בדיוק שהארי ואני היינו בשיא של הנשיקה וכבר הייתי צריכה לקחת אוויר ולהשען אחורה מהארי.
"רדו כבר האכל מ–" הוא נכנס בדלת אבל הפסיק בדיוק שראה אותי ואת הארי, ישר הזזתי את הארי ממני והסמקה ענקית הגיעה ללחיים שלי.
"אנחנו כבר יורדים" הארי אמר כולו מחוייך ולא היה נראה מוטרד בכלל.
טוב… זה היה מביך, אבל האמת שלא ממש אכפת לי, הנשיקה עם הארי הייתה מדהימה, ובדיוק מה שרציתי עכשיו.