מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 47

~~~נקודת המבט של הארי~~~

ניפרדנו מברזיל והלכנו לכיוון האוטובוס. ישבנו כולנו בסלון של האוטובוס וחיכינו רק ללואי שיעלה כדי שנוכל לנסוע. "מה לוקח לו כל כך הרבה זמן??" זאיין שאל כשכבר איבד את הסבלנות. "בטח נפרד מאוליב" אלה אמרה ורק אז כולנו נזכרנו באוליב, לגמרי שכחנו ממנה למרות שאני לא מבין איך זה הגיוני כי לואי מדבר עליה כל היום. כאילו ברצינות הוא לא סותם את הפה לגביה שלפעמים כולנו מתעצבנים עליו ומתחננים שהוא ישתוק כבר. פתאום לואי נכנס לאוטובוס, נעמד מולנו ובהפתעתינו אוליב הייתה איתו. "תקשיבו.. רציתי לספר ליידע אותכם שאוליב מצטרפת אלינו לסיבוב ההופעות. זתומרת רק לשבוע או שבועיים כי היא צריכה לחזור ללימודים" לואי הודיע ואפילו לא שאל אם זה בסדר מבחיתינו. זתומרת לא שזה לא בסדר מבחינתינו, פשוט זה שהוא לא טרח לשאול קצת עצבן. כולנו נראנו טיפה מופתעים, לא חשבנו שהיא ולואי זה דיי רציני. אבל ישר אחר כך בירכנו את אוליב לאוטובוס ואמרנו לה שרק מצחיק כאן ובלה בלה… מיד הסתכלתי על דניאל כי היא הראשונה שחשבתי עליה. היא נראתה מופתעה אפילו יותר מכולנו והיא קמה והלכה לכיוון החדר הראשי של האוטובוס בלי ששמו לב. ראיתי את נייל ישר הולך אחריה וקמתי גם הולך לכיוונם. היא זזה קדימה ואחורה ואני ונייל הסתכלנו אחד על השני בדאגה לפני שסגרנו את הדלת. "דני..–" נייל התחיל מודאג. "לא. לא, אני לא יכולה. אני לא יכולה לעשות את זה אני חייבת ללכת מכאן" היא אמרה מותחת את השיער שלה לאחור עם שתי היידים שלה וממשיכה לזוז קדימה ואחורה. "דניאל תרגעי!" תפסתי לה ביידים ועצרתי אותה. היא ישר נעצרה בלחץ מסתכלת עלי ולא יודעת מה לעשות או לחשוב או להגיד. "הארי אני לא יכולה, אני לא יכולה.. לא, לא לא.." היא אמרה בלחץ בולעת מילים ובקושי הצלחתי לשמוע את הלחישות שלה לעצמה. "את כן דניאל אל תעשי את זה." נייל תפס אותה מול הפנים שלו והסתכל לה עמוק בעיניים כדי לנסות להרגיע אותה. "שבועיים! פאקינג שבועיים נייל! אני לא אסבול את זה!" היא צעקה בלחץ. "תקשיבי לי דניאל! אנחנו לא נהיה באוטובוס כל הזמן. מעכשיו יש הרבה מלונות. את לא תהיי חייבת להיות איתם כל הזמן. אני כאן איתך. הארי כאן איתך. את תהיי בסדר" נייל ניסה להרגיע אותה והאמת שזה דיי עבד. היא שתקה לשנייה לפני שהוא הכניס אותה חיבוק מרגיע והשעין את הראש שלה על החזה שלו. "אני רק רוצה שזה כבר יפסיק, איך אני נפרדת מהרגשות האלה כבר?" היא לחשה לעצמה אבל יכולנו לשמוע.

"פשוט תכחישי אותם. תתעלמי מזה דניאל. תראי לו שלא אכפת לך. תרגישי שלא אכפת לך. תתחברי עם אוליב. אני בטוח שברגע שתהיו חברות זה כבר לא יפריע לך, את תראי" הצעתי והיא לקחה נשימה עמוקה לפני שהסכימה. "הארי! אתה יכול לבוא לשנייה.??" שמעתי את לואי צועק לי מכיוון הסלון. נתתי לדניאל נשיקה על הלחי ואמרתי לה שהכל יהיה בסדר תוך כדי שנייל המשיך לחבק אותה ולהרגיע אותה. הלכתי לסלון כדי לראות שכולם יושבים שם מחכים לי. "מה?" שאלתי אותו מבולבל. "זוכר את הסרט הזה שראינו בבית שלך לפני שנתיים? נווו שכחתי איך קוראים לו. ראינו אותו שלוש פעמים ברציפות!" הוא ניסה להיזכר. "מלך האריות?" שאלתי כשהתיישבתי ליידים ועשיתי את עצמי ברצינות כשכולם התחילו לצחוק חוץ מהארי שזעף בי ואז גם אני התחלתי לצחוק. "סתם אבל אני באמת לא יודע על מה אתה מדבר" אמרתי לו ופתאום הפלאפון של אלה צלצל והיא קמה והלכה לכיוון המטבח כשענתה לו. "כן. כן כן אני מקשיבה" היא אמרה ואיבדתי אותה כשהיא הלכה למטבח וישר הלכתי אחריה להבין על מה כל העניין. היא ישבה באחת הכיסאות של השולחן המעוגל והתיישבתי מולה. נשען עם המרפקים שלי הכי קרוב אלי והלחיים שלי נשענו בין שתי היידים שלי כשהסתכלתי עליה מדברת בפלאפון ומקשיב לכל מילה שהיא אומרת. "כן, כן כן…….. אעח, לא.. זה לא יצא. זה אמצע סיבוב ההופעות של הארי…. כן…" הקשבתי לה מדברת. למה זה קשור אלי? מה קרה. המשכתי להקשיב עם הפרצוף ה'מרוכז' שלי מונח על הפנים. "אמ… בדרך לצרפת……. שלושה ימים אולי אפילו יומיים…….. כן היום………… אוקיי…..אוקיי…. אני אהיה זמינה…. ביי" היא אמרה וניתקה. "מי זה היה?" שאלתי אותה מרוכז. "הרופא שלי, אני צריכה לעבור בדיקה להריון, לבדוק שהכל בסדר עם העובר" היא הסבירה לי אבל לא הבנתי לאן זה מתקדם כי היא לא המשיכה! "ו….?" שאלתי כשראיתי שהיא לא מתכוונת להמשיך כי היא חשבה על משהו. "ואמרתי לו שאנחנו בסיבוב הופעות שלך ובדרך לצרפת אז אין לי איך להגיע לבדיקה אז–" אין מצב שאני הולך לסיבוב הופעות להרוס את כל זה. "לא! ניסע שנינו בחזרה לניו יורק. תעשי את הבדיקה ונחזור זאת לא בעיה!" אמרתי כשהתרוממתי קצת והיא רק צחקה קצת. "תרגע הארי. הוא אמר שהוא יסדר לי פגישה בצרפת. יש שם את אותה חברת טיפול כמו בניו יורק. זה כמו סניף אפשר להגיד. אותו רעיון… הכל בסדר הארי" היא חייכה אבח עדיין לא הייתי 'משוכנע'.
"אבל למה את צריכה להיות זמינה?" שאלתי אותה. אני פשוט דואג לאלה יותר מדי. אבל זה טבעי אני לא שולט על זה. אני פשוט לא יכול שלא לדאוג לה. היא המשפחה שלי. היא הכל בשבילי.

היא צחקה מהדאגה הגדולה שלי, "תרגעעע הארי!" היא צחקה. "הוא צריך לשלוח לי את המיקום של המירפאה ואת השעה של התור שלי. תפסיק לדאוג כל הזמן" היא צחקה כשקמה מהמקום ואני התיישבתי אחורה לכיסא שלי. היא התקדמה לכיווני כשלקחה מאחורי כוס מים, שתתה והניחה את הכוס בחזרה. "אוקיי אוקיי אני לא דואג" אמרתי כשנימתחתי אחורה. שיחררתי ממני את כל הלחץ. "יופי!" היא צחקה. "הייי בואי לכאן" אמרתי לה כשתפסתי לה ביד והפלתי אותה עלי. היא ישבה עלי עם הפנים אלי והרגליים שלה מונחות כל אחד בצד האחר שלי. היידים שלה היו מסביב לצוואר שלי והיידים שלי היו על המותניים שלי. "אתה באמת חייב להתחיל להפסיק לדאוג כל הזמן הארי" היא אמרה לי בשקט עם חיוך כשהסתכלה עלי מלמעלה כשהמצחים שלנו נוגעים אחד בשני. "תאמיני לי, אני מנסה" אמרתי לה והיא צחקה לפני שנשענתי קדימה אלייה והפה שלי כבר היה בשלה. כל נשיקה שלה מדהימה אותי מחדש ואני אף פעם לא רוצה לעזוב. המגע של היידים שלה שעבר ללחיים שלי רק עשו את זה טוב יותר.

הפלאפון של אלה שוב צלצל והפסיק את הנשיקה שלנו. "זאת קרוליין!" אלה התרגשה לפניי שענתה. וואו אני מתגעגע לטמבלית הקטנה הזאת. מי היה מאמין שהיא עוד חצי שנה כיתה יא?
"היי קר!" היא ענתה לה, עדיין יושבת עלי -ומה אני אגיד לכם, אין לי תלונות!. "אעאח גמאני, אני כל כך מתגעגעת! מה אם סבתא? הכל בסדר?" היא שאלה. "היי אלה תני לי לדבר איתה" אמרתי לה וניסיתי לקחת ממנה את הפלאפון אבל היא לא ענתה לי והמשיכה לדבר. "כן כן! הכל מדהים אני מתפלאת שלא קנית כר–" . "אלה תני לי לדבר!" . "הארי דיי אני בפלאפון!" עצרתי אותה מאמצע השיחה. "אני יודע זה מה שאני מבקש ממך!" אמרתי לה כאילו היא הייתה האבלה. זתומרת זה לגמרי מובן מאליו.
היא נתנה לי פרצוף עצבני. "תן לי לגמור את השיחה ואני אתן לך לדבר איתה אל תהייה כזה נודניק!" היא אמרה לי והחזירה את הפלאפון לאוזן. "כן זה היה הארי" היא אמרה וגילגלה עיניים. "לא את תמסרי לו אחר כך בעצמך כשתדברי איתו." עכשיו אני הייתי זה שמגלגל עיניים. "כן! איך בלימודים?? מה אמרת לגבי ה-" חשוב לי לציין שאני לא ממש בנאדם סבלני אז פשוט חטפתי לה את הפלאפון מהיד באמצע השיחה. "הייי קר זה הארי!" אמרתי ואלה הייתה מופתעת. "הארי!" היא צעקה עלי בעצבנות אבל התעלמתי ממנה כשהתנצלתי עם נשיקה על השפתיים שלה אבל היא עדיין נראתה עצבנית.

"הארייי או גאדדד אני כל כך מתגעגעת אלייך!" היא אמרה דרך הפלאפון. הקול שלה התבגר, היא ממש נהיית אישה קטנה. מעניין אם היא שווה כמו אלה… "גם אני תאמיני לי! איך שרדת עם אחותך 16 שנה??" שאלתי ועם זה אלה נתנה לי מכה בזרוע אבל רק צחקתי מהפרצוף העצבני שלה, וגם קרוליין. "איך ההופעות?" היא שאלה בהתעניינות. "הווו וואו פשוט מדהים, את חייבת לבוא לאחת. את צריכה לראות את הבנות האלה זה פשוט משוגע הן יכולות לצרוח במשך שעות ולא יימאס להם לשנייה!" סיפרתי לה בהתלהבות כשלא עזבתי את אלה שעדיין יושבת עלי והיד שלי ליטפה לה את צד המותן הימנית בעדינות. "אני יודעת הארי לא פחות משנה הייתי חלק מהבנות האלה" היא אמרה וניזכרתי שם היא הייתה מעריצה שלנו וצחקתי ביחד איתה. "על מי את עובדת שנינו יודעים שאת עדיין מעריצה אותי" אמרתי לה ושמעתי אותה צוחקת. "תמשיך להזות הארי" היא אמרה וצחקתי ממנה.
"אז מה עם בנים?? כבר השתוללת?" לא התיישבתי לשאול עם החיוך השובב שלי ואלה שוב נתנה לי מכה ביד. "הארי היא אחותי הקטנה!" אלה אמרה לי בעצבים אבל אני רק דמיינתי בראש שלי איך קרוליין בטח נראת עכשיו עם חזייה ותחתונים, בדרך כלל החיוך החצוף שלי עולה כשאני חושב על זה. זה לא בסדר נכון…? נהה למי אכפת אני סוטה וזה ידוע. שמעתי את קרוליין צוחקת מהקו השני של הפלאפון. "האמת שיש מישהו. אבל לא עדיין לא 'השתוללתי'" יכולתי לדמיין אותה עושה גרשיים עם האצבעות על המילה 'השתוללתי'. "באמת?? מי? ממתי?" שאלתי מעוניין ואלה נראתה לחוצה. "מה? הארי מה היא אמרה??" אלה שאלה אבל התעלמתי כי הקשבתי למה שקרוליין אומרת. "אתה לא מכיר מן הסתם… הוא ממש חמוד אני נשבעת. אנחנו יוצאים כבר כמה חודשים אתה חייב לפגוש אותו!" היא התלהבה אבל אני פחות. כן יש לי בעיה כזאת של 'פחד' על בנות. אני מגן עליהן בצורה אוטומטית. אמא שלי, אחותי, אלה, מעריצות, קרוליין וכל מי שחשובה לי.

"ברור שאני אפגוש אותו! אני צריך לוודא שהאדיוט הזה מספיק טוב בשבילך!" אמרתי לה ויכולתי לשמוע אותה רק צוחקת. "הארי תרגע אתה אפילו לא מכיר אותו עדיין אתה לא יכול לדעת אם הוא באמת אדיוט." היא אמרה אבל לא ממש הבאתי את זה כחומר למחשבה. "בן כמה הוא? הוא מהבצפר שלך?" חקרתי אותה עם שאלות. "כיתה י'ב, כן הוא בתיכון שלי בשנה האחרונה שלו" פתחתי עייים לרווחה. "כיתה יב?? את התשגעת זה הגיל שבו הם הכי רוצים! תאמיני לי, אני יודע… קר תבטיחי לי שאת לא נותנת לו כלום עד שאני פוגש אותו! תזהרי ממני!" הזהרתי אותה ואלה המשיכה להפריע לי ברקע. "יב?? מה יב? הארי היא יוצאת עם מישהו ביב?? תן לי אותה! הארי תדבר איתי!" היא אמרה אבל עדיין המשכתי להתעלם כי נזכרתי שיש לי משהו חשוב להגיד לקרוליין. "אני מבטיחה" היא צחקה. "יופי כי גם לי יש משהו לספר לך" חייכתי על המחשבה. "כולי אוזן" היא אמרה ויכולתי לשמוע אותה מרוכזת בפלאפון. "אלה ואני בהריון" סיפרתי לה כשקירבתי את אלה קרוב אלי. "זה לא אלה ואני זה רק אלה! אני זאת עם הפאקינג ילד בתוך הבטן שלי שגורם לי להקיא כל חמש דקות" היא מילמלה לעצמה וזה גרם לי לצחוק. "אוו מיי גאדד הארי זה מדהים! אני לא מאמינה הולך להיות לי אחיין קטן! אומיגאד אני לא יכולה להאמין לזה! כבר כמה זמן??" היא שאלה מתרגשת ויכולתי לשמוע שהיא קפצה במקום. "חודשיים ועוד שישה ימים שלושה" חייכתי מהמחשבה כשהסתכלתי לאלה בתוך העיניים. "אני לא מאמינה שאתה סופר" היא חייכה ואפילו אפשר להגיד שצחקה עלי אבל ידעתי שהיא מאושרת מזה.

"אני כל כך שמחה בשבילכם! אוי שיט הארי אני צריכה ללכת תמסור לאלה מזל טוב ושאני מתגעגעת המון. תתקשרו אלי כשתוכלו ותעדכנו אותי. ביי אוהבת" היא אמרה לפני ששמעתי קול של נשיקה אווירית דרך הפלאפון וחייכתי לעצמי. "ביי אהבה קטנה שלי" חייכתי לעצמי ויכולתי לדמיןן את החיוך שלה לפני שהיא ניתקה. "מה ביי?? הארי רציתי לדבר איתה!" אלה אמרה כשלקחה ממני את הפלאפון שלה וראתה שהמסך שחור. יואפפסס" אמרתי עם חיוך מתנצל כשהראתי את הגומות שלי והיא גילגלה עיניים אבל עדיין חייכה ושוב העבירה את היידים שלה למאחורי הצוואר שלי ונמרחה כולה עלי. אני לא יכול לשקר ולהגיד שלא אהבתי את זה. מתתי על זה. "אז מה היא אמרה על ההריון?" היא אמרה ונימחרה עלי כאילו התמתחה עלי וזה לגמרי הדליק אותי אני פשוט לא יכול לשקר. "היא ממש אהבה את זה…" חייכתי כשכל הגוף של אלה היה מרוח עלי והחזקתי לה במותניים לגמרי נהנה מהסיטואציה. היא חייכה והכנסתי אותה שוב לתוך נשיקה שנהייתה רק יותר ויותר חמה. יכולתי להרגיש את החיוך שלה ולשמוע את הנחות ההנאה שלה בתוך הנשיקה. זה גרם לי לחייך גם לתוך הנשיקה וכבר ידעתי לאן זה הולך. היידים שלי היו מסביב לגב שלה, מרגישות את העור שלה שמתחת לחולצה. המשכנו להתנשק והמשכתי ללטף את העור החשוף שלה עד שהגעתי לחזייה שלה ואז הרגשתי אותה קצת צוחקת בתוך הנשיקה ולא הבנתי מה כל כך מצחיק. "הארי אנחנו לא יכולים" היא אמרה בין הצחוק הקל שלה ונאנחתי. "אעאפ, למה לא?" שאלתי נאנח כמו ילד קטן. "כי אני בהריון אולי? אנחנו לא יכולים לשכב כשאני בהריון" היא אמרה וחייכה מזה שלגמרי שכחתי מזה ונאנחתי כל כך עמוק כשניזכרתי. "אעעפח אני לא מאמין… בלי סקס תשעה חודשים עכשיו??" שאלתי אפילו שידעתי את התשובה ונאנחתי אחורה לכיסא. היא רק צחקה את הצחוק היפה שלה. "מה את מאושרת??" שאלתי מדוכדך והיא הניחה את היידים שלה על הלחיים שלי. "אני מצטערת הארי. אל תדאג כבר שלושה חודשים עברו אז זה לא תשעה זה בסך הכל חצי שנה" היא חייכה אלי ונתנה לי נשיקה על השפתיים. נאנחתי אבל בכל זאת חייכתי אליה. "אל תדאג אנחנו יכולים להנות בדרך אחרת" היא חייכה אלי לפני שהמשיכה לנשק אותי. אני נשבע שאני יכול לשבת על כיסא המטבח הזה כשהיא עלי מנשקת אותי -ל נ צ ח-.