מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 44
~~~נקודת המבט של הארי~~~
ישבנו בסלון שבחדר המלון כולנו בבוקר שאחרי היום הכי דרמטי שהיה לי. ישבתי בסלון עם אלה בין הרגליים שלי. הבנים לא ידעו על ההריון, חוץ מלואי שהולך לחטוף ממני על זה שהוא ידע ולא סיפר לי או לפחות הכריח את אלה לספר לי… אני יודעת שאני אמור לכעוס על אלה על זה שהיא לא סיפרה לי כל הזמן הזה אבל זה ממש לא מתאים עכשיו וזה לא ייתן שום דבר לאף אחד.
"וואו מתי כל זה קרה?" ליאם שאל מופתע כשהסברנו להם בצורה נעימה יותר על כל עניין ההריון. "אתה יודע… התנשקנו, ולקחתי אותה לחדר שלי, התחלתי להוריד ל–"
"אוקיי הבנתי!" ליאם עצר את הארי באמצע וזה גרם לנו לצחוק. "אז אתם מתכנים להשאיר אותו נכון?" אביה שאלה עם חיוך. "טוב… אתמול זה לא בדיוק הדבר הראשון שהתחשק לי לעשות. כמעט הרגתי את התינוק אבל הארי לא נתן לי. לא משנה מה אמרתי לו, למזלי" אלה אמר עם חיוך לפני שסובבה את הראש שלה אלי ושתי היידים שלה החזיקו בלחיים שלי והיא נישקה אותי כשקירבה את הראש שלי אליה. הרגשתי את עצמי מחייך לתוך הנשיקה עד שאביה עצרה אותו עם קולות של 'אוואווו' שגרמו לי לצחוק ממבוכה.
"אוואו, אעח למה אתה לא עושה בשבילי דברים כאלה" היא נתנה לזאיין מחכה בזרוע כשישבה מחובקת איתו. הוא עשה פרצוף כועס ומבובל של 'וואט דה פאק' "מצטער באמת שאני זהיר ולא מכניס אותך להריון בגיל 19!" הוא אמר עם אותו פרצוף וזה גרם לנו ממש לצחוק. כולל אביה שהתנצלה אחר כך בנשיקה.
"אני מקווה שזה בן" אלה אמרה עם חיוך. מה? לא! "אין מצב! זאת בטוח בת" אמרתי והיא צחקה. "האמת שגם אני מקווה שזה בן" נייל אמר והמשיך. "מה, תחשבו על זה… עוד מטולטל קטן רץ כאן בעירום" אוקיי זה ממש גרם לי לצחוק. וכולם הסכימו איתו. "אני חושבת שאם זאת תהייה בת היא תהיה ממש יפה" דניאל הוסיפה. סוף סוף מישהי שמסכימה איתי. "רואים, דניאל חושבת חכם. תודה דניאל" אמרתי לה והיא חייכה והנהנה. "מה ובן לא יהיה יפה??" אלה שאלה בטון זועף. "ברור שהוא יהיה תרגעי בייב" הרגעתי אותה בצחוק. "שינויי מצבי הרוח מתחילים" זאיין אמר ופתח עיניים גורם לכולם לצחוק חוץ מאלה שהייתי צריך להחזיק אותה כשהיא ניסתה לקום בעצבים. "זה לא נכון!" היא התנגדה לכיווני וגרמה לנו להמשיך לצחוק. "דיי אלה אל תקשיבי לו" אמרתי בין צחוק והיא וויתרה ונירגעה חזרה בתוכי. שלחה מבטי מוות לזאיין.
"היי תגידו איפה לואי? הוא אמר היום בבוקר שהוא יוצא לאנשיהו וכבר עברו שעתיים מאז שהוא הלך" שאלתי מבולבל. "מסתבר שיש לו מישהי חדשה.. אחות של ג'ייק… הוא הלך אליה היום בבוקר ואמר שהוא יחזור עוד כמה שעות." הוא אמר והייתי דיי מופתע. חשבתי שלו ולדניאל יש עוד איזה משהו, כנראה שזה היה סתם. "אתם חושבים שזה רציני בינהם?" זאיין שאל. "האמת שזה נראה ככה… אבל אי אפשר לדעת כמה זמן הם יחזיקו, לפחות עד שהמעריצים יגלו" ליאם אמר וראיתי שדניאל לא ממש מרגישה בנוח לדבר על כל זה והיא פשוט קמה לכיוון המטבח.
"אנחנו יכולים פשוט להפסיק לדבר על זה ולשנות נושא?" נייל אמר כשדניאל כבר לא הייתה בסביבה וזה דיי בלבל אותי אבל כולנו הסכמנו. אלה קמה ממני כדי ללכת לשירותים וראיתי את זה כהזדמנות ללכת לדבר עם דניאל. אני באמת חושב שאנחנו יכולים להתחבר ואני אשמח אם זה יקרה.
הלכתי לכיוון המטבח וראיתי אותה מוזגת לעצמה כוס קולה. "אהה, לא ראיתי שאתה כאן הארי" היא נבהלה קצת כשראתה אותי. "איך הולך?" שאלתי אותה כשנשענתי על השיש וככה גם היא עשתה מולי. "טוב, טוב… הכל מעולה" היא -לגמרי- אילצה חיוך ושתתה מהכוס שלה. "באמממת…?" שאלתי כשהרמתי גבה. והיא נאנחה. "כן הארי. באמת" היא אמרה בשקט והסתכלתי עליה מרוכז. נתתי לה את-המבט-. היא שוב נאנחה והניחה את הכוס שלה על השיש ושוב הסתובבה בחזרה אלי. "אוקיי… אז אולי לא -הכל- בסדר… זה.. סתם.. לואי." היא אמרה וניסתה שלא להסתכל עלי בכלל. "עדיין מחחבת אותו הא?" שאלתי עם חיוך קטן והיא נאנחה. "אני לא יודעת… זתומרת הוא רצה שנדבר 'עלינו' אבל הרגשתי כאילו זה לא נכון. רציתי שרק נהיה ידידים, לא רציתי לאבד אותו אם נריב או משהו, אתה יודע איך זה בזוגיות… לגמרי פישלתי ונישקתי אותו באותו היום שהוא רצה שנדבר עלינו. אני לא יודעת למה…. היינו במרחק של כמה דקות לפני שהיינו כבר שנינו במיטה.. זתומרת… אתה יודע" היא התביישה להשלים את המשפט אז עשיתי את זה במקומה. "הזדיינתם?" לא התביישתי להגיד כשחייכתי וזה גרם לה לצחוק. "כן…" היא אמרה לפני שהמשיכה. "אז עצרתי אותו, באמצע שום מקום והלכתי משם כאילו כלום לא קרה… יומיים למוחורת הוא רצה לדבר על מה שקרה אבל רק הכחשתי, ואז משום מקום הוא הסכים שאנחנו צריכים להיות רק ידידים וקרא לי 'אחות'" היא אמרה את המילה אחות כשעשתה גרשיים עם האצבעות ופרצוף מוזר. מיד הבנתי מה לואי מתכנן… הוא רוצה להראות לדניאל שיש לה רגשות אליו אחרי הכל… טיפוסי ללואי.
"ועכשיו אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה כי מה שאני רוצה להרגיש פשוט לא בסדר ועכשיו גם יש לו חברה חדשה או מה שזה לא תהיה והאמת שהיא ממש ממש יפה ואני מרגישה כל כך מאויימת ואני לגמרי חופרת לך וזה בטח בכלל לא מעניין אותך אז אני פשוט אפסיק לדבר" היא אמרה והחזירה את הבקבוק קולה למקרר. "לא לא! אני מקשיב… באמת דניאל אם את צריכה מישהו לדבר איתו בואי אלי… אני רציני אני כאן בשבילך"
"לא אתה לא הארי… אתה החבר הכי טוב של לואי, והאבא לילד של החברה הכי טובה שלי… זה לא התפקיד שלך, אפילו לא קרוב." היא אמרה ושיחקה עם השיער שלה. "שיזדיין התפקיד דניאל. אני עושה את זה כי אני רוצה. ובקשר ללואי, רק בגלל שאנחנו החברים הכי טובים זה אמור להיות לך הרבה יותר נוח… זה בדיוק אותו הדבר עם אלה. מי את חושבת שהיה בשבילה שם כמו שאני רוצה להיות בשבילך? -לואי-… אני באמת רוצה שתלמדי לסמוך עלי" אמרתי לה עם חיוך כשהיידים שלי היו מונחות על הכפתיים הלחוצות שלך. היא הנהנה לאט וחייכה חיוך שקט לפני שנתתי לה חיבוק. אני כל כך הולך לעשות שיחה ללואי. מה לאזעזל עובר לו בראש!
"מה לגבייך? אתה באמת שמח לגבי התינוק?" היא שאלה כשהופרדנו מהחיבוק. "טוב… כן. זתומרת כן בהתחלה הייתי בהלם, באמת לא ידעתי מה אני מרגיש. אני יודע שתינוק עכשיו זה -ממש- לא מה שתכננתי… הייתי יכול להמשיך את החיים שלי בלי, זתומרת לתקופה הזאת. אבל אני באמת שמח שלפחות זה מאלה ולא מכל אחת מהאקסיות שהיו לי… זה נותן לי תירוץ להישאר עם אלה לכל החיים לא משנה מה יקרה ביננו… אני תמיד חושב על הילד שיהיו לנו רק חיוך עולה לי. אני לא מצליח לחשוב על חיסרון. זה יהיה מדהים. אלה תהיה אמא מדהימה" חייכתי לעצמי כשחשבתי בראש על אלה מחזיקה את הבת שלנו בבית החולים כשהיא תיוולד. זתומרת, בתקווה שזאת תהיה בת. למרות שלא משנה אם זה בן או בת אני אוהב אותו באותה מידה. דניאל חייכה אלי כשראתה כמה אני מאושר.
"אבל ברצינות.. איך זה שלא כעסת בכלל, זתומרת. עברו חודשיים! אוקיי לא תשכח מזה אני מרגישה כאילו אני לגמרי מסכסכת. זה שחיי החברה שלי מחורבנים לא אומר שאני צריכה לחרבן את של כולם" היא אמרה וצחקה מעצמה רק כדי לא לבאס את עצמה. דניאל תמיד משתמשת בציניות כדי להכחיש לעצמה את המציאות. אני חושב שזאת דרך טובה אבל לפעמים צריך להתמודד עם החיים האמיתיים.
"לא האמת שאת צודקת. זה באמת מחרפן אותי וזה ממש לא פייר. זתומרת זה שהתינוק גדל אצלה בבטן לא אומר שאני לא חלק מזה ומגיע לי לדעת בדיוק באותה דרך שהיא יודעת מזה. אבל לא היה לי אפילו זמן לכעוס על זה, הייתי ישר צריך לעצור אותה מהמעשה הטיפשי שהיא עשתה. וחוץ מזה מה שהיה היה, אין לי ממש מה לעשות עם זה. רק לדאוג לה ולהיות איתה עכשיו" אמרתי לה והיא עשתה פרצוף של 'או מי גאד זה כזה חמוד' וזה גרם לי לצחוק ממבוכה.
"קדימה בואי נחזור לסלון נראה שהחברה נהנים שם" אמרתי לה כששמענו אותם צוחקים מהסלון ותפסתי לה ביד כשלקחתי אותה לשם. ישבנו במקומות הפנויים בסלון וזאיין דיבר בפלאפון כשכולם שתקו והקשיבו לו. "אה.. אוקיי. כן נחכה עם האוכל, אוקיי ביי." הוא סיים את השיחה עם מי שזה לא יהיה וניתק. "מה הוא אמר?" אלה שאלה. "מי זה הוא?" שאלתי כשרק אני ודניאל לא ידענו על מי מדובר. "לואי. הוא אמר שהוא בדרך והוא מביא איתו את החברה וביקש שנחכה עם האוכל עוד קצת." ראיתי את דניאל קצת נרתעת. לואי הולך למות היום… אנחנו מחכים ללואי עם האוכל כבר שעתיים! אעחח.
"לא נו! אני מרגיש את הבטן שלי כבר אוכלת את עצמה!!" נייל אמר עצבני ואחרי עשר דקות שמענו את הדלת של החדר של המלון נפתחת. "אנחנו כאן!" לואי צעק מהכניסה והתקרב לכיוונינו. יד ביד עם מי שמתברר קוראים לה אוליב. היא נראתה דיי טוב אני חייב להודות…
"הגיע הזמן אני מת מרעב!" נייל אמר וישר קם וכולנו התחלנו ללכת לכיוון השולחן. חוץ מדניאל שהלכה לכיוון הדלת. "דניאל לאן את הולכת בואי אנחנו אוכלים" אלה אמרה לה וכולנו הסתכלנו עליה. "אהה… האמת שאני לא ממש רעבה, וגם האמת שממש רציתי לרדת לבריכה מאז שהגענו לכאן ולא הספקתי… אני אחזור עוד לפני שתשימו לב" היא אילצה חיוך לפני שהלכה להתלבש בבגד ים ויצאה מהחדר.
ישבנו ליד השולחן וראיתי שללואי היה פרצוף מוזר אבל מיד השתנה כשהוא הניח את היד שלו על המותניים של אוליב כשהלנו לכיוון השולחן. ישבנו והתחלנו לאכול. "אז אוליב… את גרה בלונדון?" זאיין התחיל שיחה ולואי נראה מרוצה. "כן, אני רק כאן בשביל החתונה מחר ואז אני אחזור ללונדון" היא חייכה אליו. "אהה אז את לא מצטרפת עם לואי לסיבוב הופעות?" ליאם שאל ולואי ענה במקומה. "האמת.. שעוד לא דיברנו על זה" הוא אילץ חיוך והמשיך לאכול. "במה את עובדת בלונדון?" אלה שאלה אותה. "אני בעיקר לומדת, אדריכלות. אבל עובדת כברמנית מדי פעם בערבים רק כדי לשלם על שכר דירה עם השותפה שלי וכאלה.." היא חייכה והאמת שנראתה ידידודית. זה לא שיש לי בעיה איתה… זה פשוט שזה הכל חודר דרך דניאל והיה לי קשה לראות את זה, אפילו שהיא לא כאן. ואיך שחשבתי על זה דניאל נכנסה בחזרה לחדר. בדיוק כשפינינו את השולחן. "איך היה?" ליאם שאל אותה כשהיא נכנסה למטבח. "אתם חייבים לרדת לשם לפני שאנחנו עוזבים" היא אמרה עם חיוך כשצפתה בנו מפנים את השולחן ובדיוק לואי הכניס את אוליב לתוך נשיקה קטנה וראיתי איך דניאל ישר קמה משם. "בוא. עכשיו" גררתי בכוח את לואי מהנשיקה שלו ולקחתי אותו הצידה. "היי! מה?!" הוא אמר כשליטף את עצמו במקום שהכאבתי לו. "מה לאזעזל אתה עושה?!" שאלתי עצבני אבל עדיין מנסה שלא לצעוק. "מה? על מה אתה מדבר?" הוא עשה את עצמו תמים. "אתה יודע מה. מה זה אמור להיות כל עניין האוליב הזה?" שאלתי עם גבות מחוברות. "אני מחבב אותה הארי! מה הבעיה??" הוא צעק. וואו, הוא באמת שחקן טוב. "תפסיק לזיין את המוח לואי שנינו יודעים שאתה עושה בכוונה לדניאל" אמרתי לו עם פרצוף שאמר בדיוק מה שחשבתי. "אין לי מושג על מה אתה מדבר" הוא שוב עשה את עצמו תמים. "אתה פוגע בה! תפסיק את זה" הזהרתי אותו אבל הוא נהייה רק יותר עצבני. "אתה יודע מה! היא רצתה שנהיה רק 'ידידים'! אני לא יכול לחכות כל החיים שלי ולקוות שהיא תשנה את הדעה שלה! המשכתי האלה ואתה יודע מה, מצאתי מישהי שאני באמת מחבב! ואני אשמח אם תנסה להתחבר איתה כי אתה החבר הכי טוב שלי ובגלל שאתה החבר הכי טוב שלי אני אדבר עם דניאל בשבילך אוקיי?? עכשיו תפסיק לנסות להזהיר אותי לגבי שגיאות בחיים אוקיי??" הוא אמר עצבני והלך משם. אני באמת מקווה שהוא לא יגיד לה משהו טיפשי… אולי הוא באמת מחבב אותה אחרי הכל?
תגובות (7)
זה ממש חמודד הקטע של ההריוןןןן תמשיכייייייייייייייייי כבררררר
אמאא מחר על הבוקר המשךך דחוףףף
תמשיכיייי ותעשי גם על החיים של אביה וזאין כי כבר אין פה את הנקודות מבט שלהם וכל זה
נכוון אני וזאין מרגישים מקופחים :/ חחחחחחחח
אהובה שלייי אני כבר לא יכולה לתאר לך במילים כמה את כותבת מדהים וכמה אני מחכה רק לפרקים של הסיפור המדהים הזהההה !!!
אוהבת את הסיפוררר הזה המוווווןןןןן תמשיכייייייי במהייירות❤❤❤❤❤
תמשיכייי!!!!
תמשיכי כבר…
המשך!!!!!!!!!!!!!!! הארי כזה חמוד!!!!!!!!!!