מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 36

~~~נקודת המבט של אלה~~~

ישבתי בספה ושתיתי את השוקו הזה שאלוהים יודע למה כל כך התחשק לי לשתות אותו! בזמן האחרון יש לי חשק לדברים כל כך מגעילים ורק אחרי שזה עובר לי אני מבינה כמה זה מגעיל…. לואי מיהר לשבת ליידי ולקח ממני את הכוס. "שלום גם לך" אמרתי לו בצניות כהסתכלתי עליו מניח את הכוס על השולחן.
הוא הסתכל עלי מקרוב כשהתיישב ליידי. "מה לאזעזל את עושה אלה?" הוא שאל אותי עם פנים מודאגות. "מה לואי… מה אתה רוצה שאני אעשה? אני לא יכולה לספר לו, לא עכשיו. ומה אני כבר יכולה לעשות? לואי… אני חושבת שאולי עדיף שאני אפרד ממנו ופשוט אברח. התינוק הזה רק יעיק על כולם לואי… אתה יודע את זה" אמרתי כשהסתכלתי למטה וראיתי שהיד שלו משחקת בעדינות עם היד שלי. "אל תגרמי לי להתעצבן אלה!" הוא הרים את הקול שלו כשנבהל מהתגובה שלי. "תבטיחי לי שלא משנה מה יקרה, יש שני דברים שלעולם לא תעשי! שלא תעזי לעשות הפלה או אפילו לחשוב על זה. ושלא תחשבי אפילו לנסות לברוח ממני! אלה אני רציני. תבטיחי" הוא אמר לי. "ברצינות לואי אני חוש–" הוא קטע אותי באמצע. "תבטיחי לי אלה!" הוא הסתכל לי עמוק בתוך העיניים. העיניים של לואי תמיד משנות צבע לפי המצב רוח שלו. ועכשיו הן היו חצי כחול כהה חצי ירוק בהיר, זה פחות או יותר אומר שהוא כועס אבל מדאגה. "אוקיי… אוקיי.. אני מבטיחה, אני לא אעשה את זה". הבטחתי לו והוא נרגע לפני שמשך אותי לחיבוק אבל הרגשתי הרגשה נוראית בבטן, ומן הסתם רצתי לשירותים להקיא. אני כבר דיי מתחילה להתרגל לגועל הזה…

"עכשיו את מרוצה אלה?? אמרתי לך שתקיאי! זהו מספיק, את לא אוכלת את כל הדבר הזה שאת קוראת לו אוכל טעים יותר" הארי אמר לי כשהתיישרתי וניקיתי לעצמי את הפנים ואת הפה. זה מתחיל להמאס עלי לנקות לעצמי את הפה כל פעם שזה קורה. "פשוט תעזוב אותי הארי…" אמרתי בלי כוחות כשהתרוממתי מהכיור וניגבתי לעצמי את הפנים. תמיד כשהכל יוצא ממני כבר איו לי כוח לכלום, לפחות עד שאני חוזרת לעצמי. במקום לעזוב אותי הוא התקרב אלי ותפס לי בשתי הלחיים בעדינות והכריח אותי להסתכל לו עמוק בתוך העיניים. הרג אותי שהוא בכלל לא מבין מה עובר עלי. ועוד יותר מעצבן אותי שזה לא אשמתו…
"אלה… מה עובר עלייך? בבקשה אל תגידי לי ש–" עצרתי אותו באמצע שכבר נמאס לי מהכל. "שאני בהריון?? בבקשה לא להגיד לך שאני בהריון??אז אל תדאג הארי.. אני לא בהריון, אוקיי!? אם אתה כל כך פוחד להיות כבול אלי ואל איזה ילד אתה יכול להרגע! אני לא.. אני לא בהריון…" התחלתי עם צעקות אבל לאט הקול שלי נחלש כשהבנתי מה אמרתי ודמעות התחילו לרדת לי מהעיניים. הוא הסתכל עלי בשוק לכמה שניות. לא מבין מה עובר עלי, והאמת שגם אני לא ממש הבנתי מה עובר על עצמי…
"שזאת לא איזה מחלה… בבקשה אל תגידי לי שזאת לא איזה מחלה אלה" הוא המשיך את המשפט שלו עם הלם ואני רק עכשיו הבנתי כמה מטומטמת אני. "אלה… אל תבכי, זה רק העייפות, זה הכל בגלל שאת עייפה… אולי זה עוד החום מפעם קודמת שחזר" הוא ניגב לי את הדמעות כשהמבט שלו ממבוהל התרכך. מה עשיתי? לא רק שלא סיפרתי לו, אפילו שיקרתי לו שאני לא בהריון… הוא בחיים לא יסלח לי על זה. הוא בחיים לו יבין עכשיו כשאני אספר לו… לא יהיה לו אכפת.
"קדימה, בואי ניקח אותך לישון… יש לנו עוד הרבה זמן עד שניגע." הוא לקח אותי למיטה לפני שנשכב ביחד איתי בתוכה. ברגע שהוא נרדם, הרשתי לעצמי להוריד דמעות שקטות כנגד החזה שלו. איך סיבכתי לעצמי את החיים ככה? כשהתחלתי להרגע בתוך הארי נירדמתי בקלות.

**************************************************************
***********************************
*********************************************************************

פתחתי לאט את עיניים כשהרגשתי שאני נשענת על החזה של מישהו שהיד שלו מלופפת סביבי בזמן שהוא יושב על המיטה כשאני שוכבת עליה. הרמתי את הראש שלי לאט כי זיהיתי שזה לא הארי וראיתי את הפרצוף של נייל, הוא ישב וצפה בטלווזיה שממול המיטה. "נייל?" שאלתי מבולבלת והמבט שלו הועבר אלי. "היי, סוף סוף קמת" הוא חייך למטה אלי. "כבר הגענו?" שאלתי כי באמת לא חשבתי שעבר כל כך הרבה זמן. "לא, עצרנו באמצע כי מתברר שיש כאן מלא מעריצות שעומדות באותו מקום כבר יומיים כי הן יודעות שנעבור כאן והן רק מחכות ליפגוש אותנו. אז החלטנו לעצור כאן. הבנים בחוץ מחלקים להן חתימות" הוא הסביר לי כשהמשיך להסתכל על הטלווזיה. "אז למה אתה כאן?" שאלתי אותו. "כי אין לי כל כך חשק… וחוץ מזה לא רציתי שתישארי לבד" גילגלתי עיניים אליו. "נייל. רוב הסיכויים שיש חלק מהבנות שבחוץ עכשיו שעוד שנייה מתעלפות שבאמת הגעתם, וכל היומיים האלה הן רק מתכננות איך הן יפגשו אותכם, וחלק מהן מעריצות אותך הכי הרבה. בטוח. אבל הן לא ייזכו לפגוש אותך בגללי? אעע, אתם חייבים להתחיל להפסיק לרחם עלי כל כך!" אמרתי לו כשקמתי מהמיטה. "עכשיו קום, אני רוצה לצאת החוצה ואני צריכה שמישהו ישגיח עלי" אמרתי בצניות כי ידעתי שזה יגרום לו לצאת. הוא צחק לפני שסגר את הטלווזיה ויצא ביחד איתי מהאוטובוס לתוך המעריצות שהתחילו לצרוח ברגע שראו אותו. הראשים של הבנים גם הסתובבו אלינו כשראו שנייל ירד מהאוטובוס. הארי הבחין בי והתקרב אלי. "איך את מרגישה? יותר טוב?" הוא שאל כשעמד מולי. "כן, אני בסדר. תחזור למעריצות, לי יש אותך כל הזמן, להן אין" חייכתי אליו כדי להרגיע אותו. הוא חייך אלי חיוך באמת מאושר, עם הגומות המדהימות שלו לפני שנתן לי נשיקה מפתיעה על השפתיים. "אני אחכה לך באוטובוס" הוא נתן לי עוד נשיקה לפני שהלכתי לכיוון האוטובוס. התכוונתי להעלות אבל שמעתי קול מדבר אלי. "אז את אלה.. החברה החדשה של הארי…" הסתובבתי כדי לראות ילדה אחת אומרת בזלזול עומדת ליד שלושת החברות הנוספות שלה, הן כולן נראו בנות 14, 15 בערך… "אמ… כן.." אמרתי כשעמדתי מולן. "את יודעת… בהתחלה היינו דיי מופתעים שהוא בחר בך בסוף. זתומרת.. את יודעת שהיה לו רומן עם עוד כמה דוגמניות. לא נעים לי להגיד אבל… ליידן את נראת כמו… ממש מכוערת בקיצור. וגם האמת דיי שמנה" אחת מהן אמרה ושלושת החברות שלה צחקו אחריה. הרגשתי את העיניים שלי נפתחות בהפתעה. מה? הן בטח צוחקות עלי… "את באמת צריכה לשקול אם להמשיך להיות איתו… את יודעת שאחרי הכל המעריצות הרבה יותר חשובות לו. שזה אנחנו דרך אגב. ובסופו של דבר הוא יזרוק אותך, וישאר איתנו… את סתם עוד נערה שטוחה שהוא בוחר לשחק איתה… ודיי מכוערת ויטפשה אם יוצא לי כבר להגיד." עוד אחת הבנות אמרה והן צחקו. שמתי לב שאחת מהן מחזיקה את הפלאפון שלה ביד בזמן שהיא מצלמת את כל זה… ברצינות עכשיו, כמה רוע יש בבנות האלה? דמעות התחילו לעלות לי לאט בעיניים אבל עצרתי הכל ומיהרתי להתעלם מהן ולהעלות חזרה לאוטובוס.

"אלה… הכל בסדר?" אביה שאלה כשעליתי לאטובוס והן ראו את העיניים האדומות שלי. "הבנות האלה… ממש רעות" אמרתי והרגשתי את הדמעות שלי יורדות לאט. הן מיהרו לקום מהספה כדי להביא לי חיבוק נעים. "אויי אלה…. אנחנו מצטערות. אני יודעת למה את מתכוונת… את צריכה להתעלם. פשוט תשכחי מזה" אביה הרגיעה אותי שהיא כבר הבינה מה קורה. אפילו לא הייתי צריכה להסביר. ישבנו בסלון וראינו טלווזיה, פשוט רציתי לשכוח את מה שקרה. אני יודעת שהבנות סתם מנסות לפגוע בי בכוונה ושום דבר שהן אומרות לא נכון. אבל זה פשוט איכשהו פגע בי…
הבנים נכנסו והדלת של האוטובוס נסגרה לפני שהוא התחיל לנסוע. העברתי אליהם מבט מהיר אבל היה לי ממש קשה להסתכל עלי הארי וישר הסתכלתי בחזרה לטלווזיה.
הוא התיישב ליידי וחיבק אותי אבל הרגשתי מאוד לא בנוח, אז פשוט לא זזתי. "הכל בסדר אלה?" הוא שאל אותי ומיהרתי להסתכל עליו. "מה.? אה… כן, כן הכל בסדר גמור" אמרתי ומיהרתי להסתכל חזרה לטלווזיה. "רק חיכיתי לחזור אלייך לאוטובוס. אני שמח שאת מרגישה טוב עכשיו" הרגשתי אותו מסתכל עלי מקרב ומחייך אלי אפילו שאני לא הסתכלתי עליו בחזרה. הוא קירב את הראש שלו אלי וחייך כנגד הפנים שלי לפני שהתחיל לנשק לי את הלחי, ואז לאט את הצוואר. ניסיתי להתנגד לאט בלי שהוא ישים לב אבל לא הצלחתי. "הארי–" ניסיתי להתנגד אבל הוא רק קירב את השפתיים שלו לשלי והתחיל לנשק אותי. כל הזמן רץ לי בראש מה שקרה עם הבנות ולא הצלחתי לנשק אותו, לא יכולתי להיות קרבה אליו. "הארי מספיק! רד ממני!" צעקתי עליו כשדחפתי אותו בכוח אחורה ממני וכולם כולל הוא הסתכלו עלי בבהלה. ישר רצתי החוצה מהאוטובוס שבדיוק עשה עצירה כי כבר היה ממש מאוחר בלילה, וגם הנהג צריך לישון, למזלי.
יצאתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת, לא ידעתי לאן פשוט הייתי צריכה אוויר שיעורר אותי מכל הבלאגן הזה.

~~~נקודת המבט של הארי~~~

הסתכלנו על אלה בשוק כשהיא יצאה החוצה מהאוטובוס בלחץ. "אני לא מבין את זה… פעם אחת הכל בסדר, ואז שוב היא מתנהגת ממש מוזר, ואז עוד פעם לשתי שניות היא בסדר ועכשיו זה… אני פשוט לא מבין" אמרתי מיואש. "אולי כדאי שתבדוק את הטוויטר שלך או משהו" אביה הציעה. הייתי קצת מבולבל אבל מיהרתי לקחת את הלפטופ לשולחן האוכל ונכנסתי לטוויטר שלי. ירדתי קצת למטה כדי לראות תגובות של מעריצות ומה הן רשמו לי ופתאום ראיתי סרטון אחד שילדה העלתה לי לעמוד ורשמה למעלה 'מה שהבנות האלה עשו לאלה פשוט נורא וילדותי. זה כל כך שפל שהן כמעט גרמו לה לבכות ככה. אני כמעט בכיתי במקומה'. נכנסתי לסרטון והייתי בהלם לראות את מה שאני רואה. שלוש בנות מגעילות מעליבות ומקניטות את אלה לגמרי. ראיתי כמה שהיא רצתה לבכות וזה בדיוק מה שהיא -לא- צריכה עכשיו!
התעצבנתי כל כך ומיהרתי לכתוב סטטוס חדש בטוויטר. 'מאוד מעוצבן ועצוב מאיך בכמה מהמעריצים מתייחסים לאלה. ברצינות תפסיקו.' רשמתי ומיהרתי לצאת החוצה מהאוטובוס לחפש את אלה.