מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 28

~~~נקודת המבט של אלה~~~

ישנתי שינה עמוקה ונוחה עד שהרגשתי אצבעות לאט מלטפות לי את השיער ומוזיזות לי אותו מהפנים. פתחתי לאט את העיניים והרגשתי נשימות מעלי. "בוקר טוב סאנשיין" שמעתי את הקול של הארי מעלי. הרמתי את הראש על החזה שלו וראיתי שהוא מסתכל בחזרה אלי, אבל הקטע המוזר היה, שהיה עדיין חושך בחוץ. "אתה בטוח שבוקר?" שאלתי עם קול כבד, טוב.. הרגע קמתי. ולא בבוקר. "סוג של… עכשיו ארבע לפנות בוקר". ארבע לפנות בוקר??? יש שעה כזאת בכלל? "ולמה הערת אותי בארבע לפנות בוקר?!" שאלתי אותו בעייפות. "כי אנחנו מתחילים בסיבוב הופעות וצריך לצאת כמה שיותר מוקדם". האאא… לא תודה. "מעולה, תהנו. אני לא זזה מכאן, בטח שלא בחמש שעות הקרובות" אמרתי כשהפנתי לו גב ושמתי את הכרית מעל הראש שלי בנסיון להמשיך לישון. שמעתי אותו מצחקק אבל בכל זאת קם מהמיטה. עכשיו אני יכולה להמשיך לישון – או לפחות זה מה שחשבתי על שהרגשתי זוג יידים גדולות מרימות אותי, פתחתי את העיניים וראיתי מולי את הגב של הארי. "הארייי תחזיר אותי עכשיו!" צעקתי עליו אבל הוא התעלם. הוא סחב אותי החוצה מהדרך ושמעתי אותו מדבר עם מישהו שעמד מולו. "לפחות זה לא רק אצלי ככה" שמעתי את הקול של זאיין. הוזזתי את הראש הצידה וראיתי שזאיין מחזיק את אביה בדיוק באותה צורה שהארי מחזיק אותי. הם נאנחו עם קול צחוק לפני שכל אחת חתך את השני והלך למקום אחר. "הנה, עכשיו את לא יוצאת מכאן את שאת לא שוטפת פנים, מצחצחת שיניים ומתעוררת" הוא הוריד אותי בחדר אמבטיה שבתוך החדר שלו וסגר את הדלת לפני שיצא והשאיר אותי לד בתוך החדר… הממ.. אולי האמבטיה תהייה נוחה לשם שינוי, טוב נו, כבר קמתי. שטפתי פנים וציחצחתי שיניים לפני שהסתכלתי למעלה עלי על המראה. אני נראת כמו גוש כיעור… הרמתי את השיער לגולגול מבולגן ושיפשפתי עיניים לפני ששטפתי שוב את הפנים לפני שניגבתי אותן. זה לא גרם לי להראות יותר טוב, אבל מה שבטוח זה שזה העיר אותי.

פתחתי את הדלת ויצאתי רק כדי לראות את הארי שם חולצה מעליו. הלכתי לכיוון דלת החדר והתכוונתי לפתוח אותה אבל הקול של הארי עצר אותי. "לאן את הולכת?" הוא שאל. "להחליף בגדים, בחדר שלי.. אתה יודע, זה החדר שלך והבגדים הם -אצלי- בארון" חיברתי גבות מבולבלת מהשאלה המוזרה שלו. הסתובבתי שוב לדלת ופתחתי אותה אבל היד הארוכה של הארי סגרה את הדלת שממולי וישר הסתובבתי אליו עם פרצוף מבולבל. הוא עמד מולי, נשען עם היד שלו שהייתה ליד הראש שלי על הדלת הסגורה ומסתכל למטה אלי. "תני לי שתי דקות" הרגשתי את הנשימות שלו על העורף שלי כשהוא הסתכל מלמעלה אלי. "חשבתי שאתה רוצה שאני אתעורר ואתחיל להתארגן כבר, לא?" הרמתי גבה אליו והאלכסנתי את הפה שלי הצידה. הוא העביר את היד שלו אחורה לצוואר ושיחק עם השיער שלו. "כן… אבל זה יכול לחכות, שתי דקות". הוא אמר לפני שהנשען קדימה אלי והצמיד את הפה שלו לשלי. הרגשתי את היד השנייה שלו, זאת שלא נשענה על הדלת ליד הראש שלי, מלופפת סביב הגב שלי ומקרבת אותי אליו. הנשיקה הייתה מדהימה ובאמת שהייתי כולה להמשיך ככה שעות. פשוט הרגשתי את השפתיים הרקות שלו על שלי כמו צמר גפן מתוק ושלא נתחיל לדבר על הלשון שלו. היד שלו הסתובבה אפילו חזק יותר סביבי וגורמת לי הוציא הנחה של הנאה מהפה. ידעתי שזה שימח אותו כי הרגשתי את החיוך שלו בתוך הנשיקה. אוקיי… הוא נהנה מספיק. הזזתי את הראש שלי אחורה בהדרגה, נשענת לדלת. מתברר שהארי לא רצה להפסיק כי הוא קירב את הראש שלו בחזרה אלי אבל שמתי יד על כל הפנים שלו במטרה לעצור אותו. "הארי די.. אני ממש צריכה להתחיל להתארגן." הרגשתי אותו מתנגד לי וממשיך לקרב אותי אליו, הפעם עם שתי הידיים. צחקתי כשהרגשתי אותו מנשק לי את הצוואר ועולה למטה ולמעלה. "אב–ל.. לא.. עב–רו.. שתי.. דקות" הוא אמר בין הנשיקות שעל הצוואר שלי. ניסיתי תוך כדי הצחוק להתנגד ולהוזיז אותו אחורה ממני בכך שדחפתי אותו עם שתי היידים שלי דרך החזה שלו וכל פעם שהצלחתי להוזיז אותו קצת אחורה הוא ישר חזר בחזרה כמו כלב שמרחיקים אותו מבשר אבל הוא תמיד חוזר בחזרה. ככה שוב ושוב. "האריייי.. אני באמת חייב ללכת" צחקתי וסוף סוף הצלחתי להוזיז אותו ממני בכוח. הוא נאנח אבל חייך בכל זאת. "בסדר. אבל זה עוד לא נגמר" הוא קרץ לי וגילגלתי אליו עיניים לפני שיצאתי מהדלת שעליה נשענתי וסגרתי אותה אחרי.

חייכתי לעצמי כמו טמבלית ולא הצלחתי להוריד את החיוך כל הדרך אל החדר שלי. החלתי לחשוב אולי שזה לא רעיון כזה נורא לספר לו, אבל המחשבה הזאת בשנייה התפוגגה והורידה לי את החיוך. הוצאתי מהארון את הבגדים ששמרתי להיום ובכוונה לא שמתי במזוודה והתחלתי להתלבש. לבשתי טייץ שחור, חולצה ארוכה לבנה שמתרפרפת על הגוף, קפוצ'ון סוודר עם כפתורים בצבע בז' ומעליו עליון פרווה חום בהיר. (תמונה ברציתי להוסיף). לבשתי גרביים ונעלתי מגפיים חומות בהירות נמוכות לפני שסידרתי את השיער ונתתי לו ליפול בשקט. את האיפור לגמרי עשיתי מהר ובחירטוט. הייתי כל כך עייפה שבכלל לא היה לי כוח להתלבש. בגלל זה לבשתי בגדים כל כך נוחים… אני מקווה שאני אצליח לישון באוטובוס הזה בלי שהם יציקו לי…. נהה.. זה לא הולך לקרות.
יצאתי החוצה עם המזוודה ובדיוק ראיתי את ליאם יורד למטה גם הוא עם המזוודה לפניי ודניאל כנ"ל עם המזוודה מאחורי. חייכתי אל שניהם כשהם חייכו אלי בחזרה וירדנו. ליאם הרים את המזוודה שלו בקלות לפני שירד ביחד איתה למטה, אני לעומתו, גררתי ברעש את המזוודה שלי כל הדרך במדרגות וליאם הסתכל עלי כך הדרך מלמטה עם גבות מכווצות. "היי, אל תסתכל עלי ככה, יכולת להציע עזרה" אמרתי לו והוא גילגל עיניים אלי אבל חייך בכל זאת. יצאתי החוצה עם ליאם ודניאל וראינו את הארי, זאיין, אביה ונייל מכניסים את המזוודות לאוטובוס סיבוב ההופעות הגדול ונכנסתי גם הם לתוכו. האוטובוס הזה היה מיוחד ושונה. לא מקום שהייתי בוחרת לגור בו, אבל עדיין יותר נוח מקרוואן או מיניבוס. היה עליו מודבק בגדול 'one direction' וסימן הדגל של בריטניה. לא יכולתי שלא לצחוק לעצמי מלחשוב על כמה שזה היה סנובי, ועל זה שאני חלק מזה…