מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 27

~~~נקודת המבט של אלה~~~

"היי אלה, סיימת לארוז? כדאי לך ללכת לישון אנחנו קמים מחר סופר מוקדם" אביה אמרה לי כשנכנסה לחדר שלי. "אה.. כן, אני,.. אני לא באה אביה" אמרתי בהיסוס כשנשכתי את השפתיים. אני לא מסוגלת לעבור שישה שבועות שלמים עם הארי והשאר. אני לא יכולה לצאת לסיבוב הופעות הזה…
"מה?!" היא אמרה כשהתיישבה ליידי במיטה. "אלה לא! אל תעשי את זה… חוץ מזה, שנת הלימודים נגמרה, אין לך מה להפסיד! אני לא עוברת את זה בלעדייך.." היא אמרה בלחץ. "אני מצטערת אביה… אני לא יכולה להסביר לך את זה. אני פשוט צריכה להתרחק." אמרתי בשקט והיא נראתה ממש מבולבלת, בצדק. "להתרחק… מ– מה? מתי תחזרי?" היא שאלה מבולבלת. נאנחתי והיססתי לעצמי… "אני… אני לא בטוחה אם אני חוזרת" היססתי והיא הסתכלה עלי עם עיניים פקוחות. היא ציחקקה טיפה והרימה גבות. "לא לא לא… לא את לא… יודעת מה, אני באה איתך. אם את לא נוסעת גם אני לא נוסעת" היא אמרה תוך כדי שירדה למטה במדרגות וישר רצתי אחריה. "הי הי הי! אביה אל תעשי את זה. את נוסעת!" רדפתי אחריה כל הדרך לסלון אבל היא התעלמה, בשנייה כל הראשים סובבו אלינו. "היי תקשיבו אלה החליטה שהיא לא נוסעת לסיבוב הופעות, אז אני לא באה גם. שיהיהל כם בהצלחה ותהנו." היא אמרה לחמשת הבנים ודניאל שהסתכלו עלינו מהסלון. הוו אני מבינה מה היא עושה… לא, היא לא תגרום לי לרגשות אשם והיא לא תגרום לעצמה לא ללכת. לא בגללי.

"מה?! אלה!" נייל קפץ וכולם היו מופתעים. כולל הארי, שאיתו אני לא מעזה לדבר כבר יומיים מאז מה שהוא אמר לי. "אני מצטערת, אני פשוט לא בטוחה שאני רוצה ללכת… אני לא חושבת שזה הרעיון הכי טוב עכשיו". הארי קם מהספה ויצא החוצה מהבית. בלי להביא מבטים ובלי להגיד כלום. הרגשתי את עצמי מגלגלת עיניים מהעצבים. "אז אני לא מתכוונת לבוא גם" דניאל אמרה כשחיברה גבות. "דניאל בבקשה אל תעשו את זה… אני לא–" לואי עצר אותי באמצע כשקם מהספה והתקרב לכיווני. "אלה בואי איתי רגע" הוא אמר עצבני ובכלל לא הספקתי להגיב והא ישר תפס לי ביד ולקח אותי לאחד החדרים שהיה הכי קרוב.
הוא סגר את הדלת מאחורי והסתכל עלי גם גבות מורמות. "אל תסתכל עלי ככה" אמרתי לו כשניסיתי להתעלם מהמבט שלו. "מה את חושבת שאת עושה?" הוא שאל עם מבט מבולבל ומעוצבן על הפנים. "מה זאת אומרת מה אני חושבת שאני עושה, לואי? אתה יודע שאני לא יכולה לעשות את זה" אמרתי מיואשת. הוא התקרב אלי ושם שתי ידיים על הכתפיים שלי. "אלה… את יודעת שאם את לא תלכי זה אומר שגם אני לא אלך. אני לא יכול להשאיר אותך לבד ולקוות שתהיי בסדר. את יודעת את זה." הוא הסתכל לי עמוק בעיניים וגיחחתי לעצמי. "מה זאת אומרת גם אני לא אלך. לואי, אתה חייב ללכת. זה סיבוב ההופעות שלך."
"מתברר שלא… זתומרת, אלא אם את באה איתי" היא חייב חיוך מעצבן אלי. "זה לא פייר מה שאתה עושה כאן… אתה יודע שכולם ישנאו אותי אם בגללי אתה לא תלך וחוץ מזה הם בחיים לא יופיעו בלעדייך" התייאשתי וכמעט כבר נכנעתי. "אז זה אומר שאת באה?" הוא הרים גבה מחוייך ואני פשוט גלגלתי עיניים. "אני אקח את זה ככן" הוא חייך אלי. "עכשיו בואי, את צריכה להתחיל לארוז ואני צריך לוודא שלקחת כל מה שצריך." הוא נתן לי נשיקה על המצח לפני שגרר אותי איתו למעלה. "אוקיי אמא" צחקנו בדרך למעלה.

**************************************************************************************
***************************************************
****************************************************************

"מה עם הזוג האלה, למה אותם לא ארזת?" הוא שאל אותי מהקצה השני של החדר כשעמד ליד הארון. הרמתי את הראש מקיבול הבגדים שלי על המזוודה וישר מיהרתי אליו. "היי! אמרתי לך שאתה יכול לעזור! לא לחטט לי במגירת התחתונים חזיות!" לקחתי ממנו את זוג התחתונים שלי והלכתי בחזרה למזוודה לפני שהכנסתי אותם לתוך המזוודה. "היי, אל תאשימי אותי. יש לי חולשה לחוטיני. חוץ מזה, בסוף ארזת אותם נכון? אז רואה, שנינו הרווחנו." הוא חייך כשהתקרב אלי למיטה שעלייה ישבתי, מול המזוודה ששכבה שם על המיטה. "זה לא כאילו אתה הולך לראות אותי בהם לואי" גילגלתי עיניים אליו. "אוו נו קדימה. רק לשנייה, מה אכפת לך. אני נשבע שכלום לא יקרה. רק לראות" הוא חייך כשהתיישב ליידי. "לואי. לא." סובבתי את הראש אליו כשהוא שכב בצד אחד של המיטה עם יידים מתחת לראש ואני ישבתי בסוף של המיטה מול המזוודה בזמן שקיפתי בגדים לתוך המזוודה. "את לא כייפית" הוא אמר אבל עדיין חייך אלי ואני הוצאתי לו לשון. הרגשתי את שתי הזרועות שלו מאחוריי מושכות אותי אחורה ומפילות אותי על המיטה לפני שהוא עלה מעלי והסתכל עלי מלמעלה. "מה אתה עושה לואי?" שאלתי אותו כשהיה לו חיוך שובב על הפנים. "את יותר מדי מדוכאת. החלטתי שצריך לעודד אותך" הוא אמר והייתי מבולבלת. עוד לא הספקתי לחשוב על מה שהוא אמר והוא כבר ישר התחיל לדגג אותי בכל הגוף. אני ממש רגישה לדגדוגים והוא יודע את זה! צחקתי כל כך חזק וניסיתי להזיז אותו ממני אבל הוא לא הפסיק. "לו–לואי .. לו– תפפ– תפסיק!" צרחתי עליו בין צחוק. אני שונאת שמדגדגים אותי כי אז אני צוחקת אבל עדין מבקשת להפסיק, וככה מי שמדגדג אותי אף פעם לא יכול לדעת אם אני רצינית או נהנת מזה בגלל הצחוק.
"זה לא נראה כאילו את רוצה שאני אפסיק" הוא צחק יחד איתי ואני רציי פשוט להרביץ לו כל כך חזק. "לוואיייי!! אנ– אנייי . .אני מתחננת– בב–" הוא ישר הפסיק ושנינו התרוממנו כששמענו את הדלת שלי נפתחת. הצחוק שלי ישר נגמר והייתי בשוק כשראיתי את הארי עומד בדלת שלי. לואי ואני ישבנו על המיטה והסתכלנ ועליו מסתכל עלינו. "אני בדיוק הייתי בדרך החוצה.." לואי אמר וקם אבל ישר עצרתי אותו כשתפסתי לו ביד. לא רציתי להישאר לבד עם הארי. ידעתי שהוא רוצה לדבר, אבל אני לא. "אלה… עשר דקות. זה כל מה שאני מבקש.. בבקשה" הארי אמר בשקט כשהסתכל עלי עם מבט מתוסכל. אני עוד חשבתי על זה ולא יכולתי לעזוב ללואי את היד מלעצור אותו ללכת. לואי התקרב אלי ולחש לי באוזן. "את לא חייבת לספר לו הכל. זאת החלטה שלך, אבל רק תתני לו את העשר דקות האלה, בבקשה. בשבילי" הוא הסתכל אלי כשהתרחק מהצוואר שלי וחייך. חייכתי חיוך קטן ומזוייף לפני שהנהנתי לאט. אני עושה את זה רק בשביל לואי. אני לא רוצה לדבר עכשיו עם הארי בשום מצב.
הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת מאחוריו. משאיר אותי ואת הארי בחדר. קמתי מהמיטה ועמדתי ליידה.

"אז… לואי..?" הוא שאל והרים את הגבות שלו. שיעשה לי טובה! אני ממש לא במצב רוח למשחקי קינאה האלה. "אל תעשה את זה הארי! אתה יודע שאנחנו רק חברים טובים ואתה יודע שהוא החבר הכי טוב שלך. תעשה לי טובה, ואל תעשה את זה" הנדתי את הראש שלי והוא ישר התקרב אלי. "אוקיי.. אוקיי, את צודקת. אני מצטער… תקשיבי." הוא אמר והתיישב על המיטה שלי. הוא חיכה שאני אבוא לשבת ליידו וככה עשיתי. ישבתי מולו על המיטה והוא התחיל לדבר. "אני נשבע לך שהתכוונתי לבוא למסעדה באותו ערב, אבל הייתה לנו בעיה בפגישה וממש התעצבנתי ממשהו אז הייתי חייב להרגיע את עצמי כדי שאני אוכל להתנהג בטבעיות איתך ולא להוציא הכל עלייך. ובגלל שאני אדיוט שתיתי יותר מדי ולא שמתי לב לכלום… אלה… אני יודעת שזה לא תירוץ! אבל אני מבקש שתסלחי לי בכל מקרה." הרגשתי את היד שלו מחזיקה את שלי והססתי קצת לפני כשהתכוונתי לקחת אותה חזרה אלי אבל נתתי ליד שלי בסוף להירגע בתוך שלו לאט. "הארי… המסעדה, הפגישה, הבר… זה לא העניין… אתה לא קולט? לא נמאס לך לבקש כל כך הרבה סליחות? …. למה כל פעם שהכל בסדר ביננו משהו קורה ומפריד ביננו" אמרתי מתוסכלת והוא נאנח.
"אני יודע.. אני מצטער. אני דפוק, אני לגמרי דפוק. אבל זה העניין אלה… זה מה שאני מנסה להסביר לך. לא משנה מה יקרה ביננו, אנחנו לא ניפרדים, אני לא אתן לזה לקרות…. אני לא צריך מסעדה או אווירה מיוחדת בשביל שאת תרגישי מספיק טוב להיפתח איתי. מה זה היה שרצית להודיע לי? אני מבטיח לך אני כאן ואני מקשיב… " הוא ליטף לי בעדינות את היד ואפילו גרם לי להוציא חיוך קטן. אבל הבעיה היחידה שלא רציתי לספר לו. לא הייתי מוכנה. "זה… זה לא חשוב באמת".
"זה חשוב לי אלה. לא משנה מה זה אני רוצה שתשתפי אותי. אני רוצה שתפתחי איתי. אני רק רוצה שתרגישי בנוח ליידי כמו שאת ליד לואי." חייכתי חיוך קטן מהמחשבה… "אז זה העניין… לואי?" חייכתי והרמתי גבה. הוא חייך חיוך מבוכה והעביר את היד שלו למאחורי הצוואר מהלחץ.. אני חייבת להודות שזה היה דיי סקסי. "הארי… יש סיבה למה אני מצליחה להיפתח ככה ללואי. אנחנו רק חברים. אני ואתה זה משהו אחר. זאת הסיבה למה אתה הוא זה שאני בוחרת לאהוב, ולא הוא" חייכתי אליו והוא חייך בחזרה. "אני יודע.. אני מבין אבל אני עדיין רוצה שתדברי איתי. מה רצית להודיע לי?" הוא שאל וסידר לי את השיער למאחורי האוזן, רק נילחצתי יותר ויותר. "אני….– אני רק רציתי… לא אמרתי לך אף פעם בחזרה שאני אוהבת אותך, רציתי להגיד את זה באווירה מיוחדת. רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך ואני שמחה שיש לך אותי. אני לא רוצה שתעזוב אותי, אני רק רוצה שתעשה אותי מאושרת". לא באמת שיקרתי. כל מה שאמרתי היה נכון, חוץ מזה שזה לא היה מה שרציתי להודיע לו. אבל אני באמת אוהבת את הארי. אני באמת אוהבת אותו.

הוא חייך אלי בחזרה והחזיק לי בלחי עם היד החופשיה שלו. "אני אוהב אותך אלה" הוא אמר בשקט עם חיוך. "מה קרה בפגישה שהיית כל כך עצבני?" לחשתי לו ולא הצלחתי להוריד מהעיניים שלו את העיניים. "שום דבר שאת צריכה לדאוג לגביו" הוא חייך אלי כשהמשיך לסדר לי את השיער מהפנים. הפנים שלו התקרבו לאט אל שלי והשפתיים שלנו ניפגשו לאט. הרגשתי את השפתיים הרקות שלו ואת הלשון שלו בתוכי ממש לפני שהוא השכיב אותי אחורה למיטה ונשכב מעלי. היידים שלי היו מסביב לצוואר שלו ויכולתי כל הערב להרגיש את היידים שלו מחזיקות את הגב שלי ומקרבות אותי אליו.
אני יודעת שאני לא יכולה פשוט לשכב עם הארי ישר אחרי שהשלמנו. אבל להתנשק ולישון צמוד אליו כל הלילה זה לא משהו שיזיק לאף אחד.