מציאות מדומה 1D עונה שנייה – פרק 9

~~~נקודת המבט של הארי~~~

"למה אף אחד לא יידע אותי שיש בעוד מסיבה בבית שלנו?" זאיין שאל כשירד מהמדרגות.

"איזה מסיבה?" לואי נראה גם מבולבל בעצמו. "הא כן שכחתי לספר לכם. כשהייתי בפגישה עם ההנהלה הם אמרו שתהיה מסיבה אצלנו בבית, משהו שקשור לסיבוב ההופעות או משהו. אבל אין מה לדאוג זה בלי צלמים ותקשורת וכל זה…" ידעתי אותם.
"זה אומר שיש שתיה??" נייל שאל מולהב. הוא בטח ידאג טוב טוב לכך שיהיה בירה, חשבתי לעצמי.
"כן נייל, תהיה שתייה" זאיין ליטף לו את הראש כאילו היה גור כלבים או משהו.
"אעע, אני שונא מסיבות איתכם, תמיד אני נשאר לנקות הכל בסוף, ויש מה לנקות" ליאם נחת על הספה בהתייאשות. "אולי פעם אחת תשכח מלהיות כזה טוב ותשתולל איתנו. רק לילה אחד" הצעתי אבל כולם צחקו על העצה שלי, טוב, אני לא מאשים אותם. אחרי הכל אנחנו מדברים על ליאם.
"אתם לא משתוללים, אתם משמידים". טוב, היה שווה לנסות.

"חזרנווווו" דניאל צעקה כשהיא והבנות חזרו הביתה. "אנחנו כאן" ליאם צעק להן מהסלון ושמענו אותן מתקרבות. "מה עשיתם בזמן שאנחנו נהננו מלמידה של דברים לו חשובים לחיים?" אביה שאלה בצניות כשהתישבה על זאיין בספה. "הממ…. ישנו" ליאם אמר."ועוד קצת ישנו" אמרתי. "ואחרי זה… ישנו". נייל הצטרף.
"מגוון" אלה אמרה כשהנהנה עם מבט מרוצה ציני על הפנים שלה וכולנו צחקנו.
"היי תקשיבו, יש כאן מסיבה בעוד יומיים בערב" לואי יידע את הבנות. "מגניב… רגע, יש רכיוליות והכל? כי אתם יודעים שאני שונאת את זה ואני לא מוכנ–" אלה התחילה לדבר אבל השתקתי אותה באמצע.
"לא אלה תרגעי! אין רכילויות או צלמים או עוד כל מיני דברים שאת שונאת" חייכתי אליה בנסיון להרגיע אותה. וזה עבד כשהחיוך העדין והיפה שלה התגלה. לא יכולתי להפסיק לבהות בה, אפילו כשידעתי שהיא מסתכלת עלי בחזרה ורואה שאני לא מוריד ממנה את המבט, לא היה לי אכפת. העיניים שלה פשוט לכדו אותי. החיוך שלי לא ירד מהפנים ולאט ראיתי שהיא מחייכת בחזרה. אני נשבע שהרגשתי משהו בבטן. אלה הוציאה אותי מהמחשבות שלה כשהיא התחילה לדבר. "הארי אתה יכול לבוא רגע? אני צריכה לדבר איתך" היא שאלה ואני הנהנתי וקמתי מהספה לפני שהיא הובילה אותי לחדר שלי.
התיישבנו על המיטה והסתכלתי עליה, מחכה שהיא תתחיל לדבר. ראיתי שהיא מחפשת את המילים ואיך להגיד לי את מה שזה לא יהיה.
"אממ.. אז.. אוקי אז ככה…" היא התחילה. היא הסתכלה בהתחלה למטה על האצבעות שלה שמשחקות אחת עם השנייה, אבל היא לאט לאט הרימה את המבט אלי. "אתה זוכר שסיפרתי לך על אבא שלי, זתומרת, האבא שהיה לי?" היא שאלה אותי ונשכה את השפתיים – כאילו היא עוד חושבת על איך לספר לי. "כן, ברור." אמרתי כאילו זה מובן מאילו. למרות שבשבילי זה כן היה מובן מאליו, כל מה שאלה תספר לי יהיה חשוב לי, איך אפשר לשכוח משהו כזה לגביה.
"אז… קיבלתי ממנו מכתב, ההוא שהופיע בדלת באותו יום… הוא רוצה לראות אותי שוב" היא אמרה ונראתה שהיא הרגישה כאילו ירדה לה אבן מהלב. העיניים שלי נפתחו לרווחה והייתי דיי מופתע.
"זה נהדר אלה! מתי את הולכת לראות אותו?" שאלתי מולהב. שמחתי בשבילה, אולי עכשיו תהיה לה הזדמנות לפגוש את אבא שלה ולטהר את כל העיניים.
"אז זהו, זה מה שרציתי לדבר איתך עליו… בהתחלה לא הייתי בטוחה שאני רוצה אבל אחר כך דיברתי עם ליאם והוא אמר לי שאני צרי–" עצרתי אותה באמצע ככשמעתי על ליאם.
"ליאם?" שאלתי וכבר הרגשתי את הדם שלי מתחיל לרתוח. "כן, ביום של הפסטיבל, סיפרתי לו בדרך חזרה הביתה ו–" שוב עצרתי אותה באמצע. הייתי פשוט מופתע.
"ליאם?? סיפרת לליאם לפני??" הרמתי את הקול שלי קצת יותר. "מה?" היא שאלה מופתעת ומבולבלת. "אלה אני משתדל כל כך! באמת שאני משתדל שתרגישי בנוח איתי! בדיוק בשביל שתסמכי עלי מספיק כדי לספר לי דברים כאלה–"
"הארי אני–" היא קטעה אותי באמצע אבל אני פשוט לא הקשבתי לה והמשכתי לדבר.
"לא אלה, מספיק! סיימתי, אני סיימתי עם כל זה. הבנתי אוקיי? את וליאם…" מילמלתי לעצמי את המשפט האחרון אבל זה היה מספיק כדי שהיא תשמע אותי.
"על מה אתה מדבר הארי??" היא שאלה מעוצבנת ומבולבלת והכל ביחד.
"נו באמת אלה. כולם יכולים לראות שליאם מחבב אותו. ומתברר שגם את אותו בחזרה!". זהו זה. הקינאה לגמרי השתלטה עלי, ועכשיו גם אלה יכולה לראות את זה. היה שקט לכמה שניות עד שאלה קמה מהמיטה והתחילה ללכת לכיוון הדלת, לא רציתי לבריח אותה, אבל הייתי כל כך עצבני באותו הרגע.
"אתה לא יאומן הארי" היא אמרה בשקט שכבר הייתה ממש קרובה לדלת. היא התכוונה לפתוח אותה אבל לפני זה היא הסתובבה אלי והסתכלה לי ישר בעיניים. "אני וליאם רק ידידים, והוא אמר לי בכל הכינות שזה הדבר היחיד שהוא רוצה ממני. אז לידעתך אנחנו רק חברים… הגעתי לכאן כדי לספר לך שאני רוצה ללכת לראות את אבא שלי ושאני רוצה שתבוא איתי. רק אתה. כי אני סומכת עליך, ואני מרגישה שאתה היחיד שיכול לעזור לי לעבור את זה. אבל כנראה שטעיתי". יכולתי לראות כל כך הרבה כעס אצלה, והייתי עצוב כשהיא הלכה ממני. אבל הייתי יותר עצבני מעצוב. כשהיא סגרה את הדלת הרגשי שאני חייב לפרוק את העצבים שלי על משהו. בעטתי בארון העץ אבל זה לא עזר לי בכלל להרגע. "פאק" אמרתי לעצהמי כשהבנתי מה עשיתי. אלה התכוונה לבקש ממני לעשות משהו שהיא לא מסוגלת לבקש מאף אחד אחר. היא באמת התכוונה להגיד לי כמה היא סומכת עלי ואני לגמרי פישלתי והרסתי את זה. למה אני כל כך מתוסבך לידה??. אאאאעע פאק!

ירדתי למטה וראיתי את אלה לפני יורדת במדרגות בעצבים. "היי אלה הכל בסדר?" זאיין שאל אותה וכולם הסתכלו עליה. "כן" היא אמרה מאופקת והלכה לכיוון המטבח. "את בטוחה?" לואי הצטרף לדאגה של זאיין. "אני בסדר!" היא צעקה בעצבים מהמטבח "
וישר כולם השתתקו. היא לגמרי לא בסדר. וזה בגגלי. הרגשתי כך כך מעוצבן וכועס ועצוב ומתוסכל והאמת שלא ידעתי מה להרגיש. אבל בעיקר הרגשתי אשם על זה שחשבתי שלה ולליאם יש משהו בלי בכלל הוכחות.

*********************************************************************************
***************************************************************
************************************************************************

כיפתרתי את החולצה הלבנה שלי לפני שלבשתי את הג'ינס הכהה שלי והתכוננתי לרדת למטה.
עברו יומיים מאז הריב שלי עם אלה ואני מרגיש כל כך רע עם זה בכל פעם שאני עובר לידה והיא לגמרי מתעלמת ממני. אני עוד לא יודע מה לומר לה לגבי זה ואני חושב על זה מאז אותו היום.

היו כבר דיי הרבה אנשים בתוך הבית ובחצר. אני חייב להודות שהבית מספיק גדול כדי לערוך בו מסיבה.
אמרתי שלום לכמה אנשים אפילו שחלק מהם בכלל לא היכרתי. מזווית העין ראיתי את לואי עושה שטויות עם השתייה. עוד לא התחיל הערב והוא כבר משתכר? עבודה טובה לואי… חשבתי כשהנדתי את הראש והתחלתי ללכת אליו.
"לואי, אולי תתחיל להרגע עם השתייה?" אמרתי לו ולקחתי ממנו את הבירה שאני חושב שזאת בערך הבירה השישית שלו ורק עשר בלילה. "האאאאאארררריייייייייי. כך תשתה משהו! אתה נראה רציני מדי!" הוא דחף לי בירה לפרצוף אבל לקחתי את זה ממנו והנחתי את זה בחזרה על השולחן.
"תראה את דניאללל נכון שהיא פשוט פצצה??" לואי אמר והסתכל לכיוון המדרגות, לא ממש הקשבתי לו כי כשהסתכלתי לאן שהוא מסתכל ראיתי את אלה יורדת במדרגות והיא נראתה פשוט מדהים. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה עם שמלה ועקבים. השיער שלה נפל אחורה לגב שלה בצורה מושלמת. כן נכון, אולי הייתי עצבני עליה, אבל לא הצלחתי להוריד ממנה את המבט.
"הארי?? הארולדדדדדדד?? אני מדבר אלייך הארי!" לואי השיכור נפף לי את היד מול הפנים ומתברר שהוא עושה את זה כבר לכמה זמן. "הא? מה?" העברתי לאט לאט את המבט שלי מאלה אל לואי.
"אתה כלכךךךךךךךך רוצה אותה" הארי חייך חיוך שוב מצד לצד. "אתה שיכור לואי" אמרתי לו כשלקחתי ממנו את השתייה החריפה שהייתה לו ביד שנייה לפני שהוא התכוון לשתות אותה ושתיתי אותה בעצמי לפני שהלכתי החוצה. שוט אחד לא יזיק לאף אחד.

"היי הארי" זאיין עצר אותי כשעמד עם אביה, משקיפים על האנשים שרוקדים. חייכתי אליו חיוך מאולץ בתור שלום. "מה יש לאלה?" הוא צעק כנגד המוזיקה החזקה שהייתה בחוץ. "למה אתה שואל אותי?" עשיתי את עצמי לא יודע מכלום.
"אממ , לא יודעים, אולי בגלל שהיא עצבנית ככה מאז שסיימתם את השיחה שלכם או מה שזה לא היה בחדר שלך?" אביה הצטרפה לשיחה וזה היה הדבר האחרון שרציתי לדבר עליו עכשיו, אז פשוט סיימתי את השיחה הזאת.
"זה בסדר… שום דבר שצריך להדאיג אותם" השארתי אותם ככה והלכתי משם לכיוון הסלון ממש לפני שהעברתי מבט מהיר לאלה כדי לראות אותה רוקדת עם כולם. פאק למה היא חייבת להיות כזאת מושלמת מעצבנת?. התיישבתי בסלון והתחלתי להעביר לעצמי את הזמן עם מחשבות.
זאת הפעם הראשונה שאני במסיבה ואני לא מתנשק עם מישהי, וכבר עברה לפחות שעה שלמה מאז שהתחילה המסיבה. אני יודע שהיחידה שאני רוצה להתנשק איתה עכשיו זאת אלה, אבל היא לא אפשרות בגלל שהיא פחות או יותר שונאת אותי עכשיו.
רעש של צעקות הוציא אותי מהמחשבות שלי והלכתי החוצה לראות מה קורה.

לואי השיכור התחיל לצאת על איזה בחור ודניאל עמדה לידו וצעקה עליו. "היי היי היי!! לואי!" רצתי אליו ומשכתי אותו בכוח ממנו. "מה לאזעזל אתה עושה?!" צעקתי עליו כשגררתי אותו משם.
"אני חושבת שכדאי שתעזוב" שמעתי את דניאל אומרת לבחור בזמן שגררתי את לואי למטבח הריק.
"השתגעת לגמרי או משהו?! רק חסר עכשיו שמישהו צילם אותך ויעלה את זה לכל מקום אפשרי! מי זה היה בכלל??" הושבתי את לואי על הכיסא ונעמדתי מולו. הרגשתי כמו אבא שצועק על הילד שלו כשהוא הכניס את חברה שלו להריון.
"האדיוט הזה הוא האקס של דניאל והוא לגמרי התפרץ למסיבה רק כדי לדבר איתה!" לואי -עדיין שיכור- אבל בעצבים. הוא בכלל מקשיב למה שהוא אומר?? תהיתי לעצמי.
"לגמרי איבדת את זה לואי….." אמרתי לו והוא הסתכל עלי מוזר ולא הבין מה אני רוצה. "אז מה?!?! אז הוא דיבר עם דניאל! מה אכפת לך בכלל??" צעקתי עליו.

"כי אני חושב שאני מחבב אותה!!" הוא צעק בחזרה אלי. לא הייתי מופתע, ידעתי את זה כל הזמן הזה, פשוט רציתי שהוא יודה בעצמו. לקחתי נשימה גדולה ונאנחתי לפני שהתיישבתי לידו בכיסא.
"לואי… אתה לא יכול להמשיך לעשות שטויות כאלה. היא בטח רק תכעס עליך יותר עכשיו." שמתי לו יד על הכתף, מקווה שהוא יפנים אפילו כשהוא שיכור. הוא הנהן לאט והסתכל על הריצפה.
"אתה יכול לקרוא לה בשבילי?" הוא שאל אותי והיה נשמע קצת יותר פיקח ממקודם. הנהנתי לאט וקמתי לפני שהוראתי לו ללכת להתקלח ואני אגיד לה לחכות לו בחדר שלו. הוא הנהן לאט ועלה למעלה למקלחת.

הלכתי שוב החוצה במטרה לקרוא לדניאל אבל משהו תפס לי את העיניים. ראיתי בחור מציק למישהי. הוא החזיק אותה קרוב אליו אפילו שיכולתי לראות שהיא מתנגדת. הוא נישק אותה בצוואר, למרות שזה היה יותר נשיכה מנשיקה. היא נראתה כל כך סובלת וברגע שהם שינו תנוחה מיד זהיתי את הפנים של אלה. אני חייב להודות, שבהתחלה לא ממש ידעתי אם אני צריך להתערב כשראיתי את זה, אבל כשראיתי שזאת אלה, לא היה לי אכפת בשיט מהריב שלנו. כל מה שראיתי זה שאלה סובלת ואני לא יכול לראות את זה אפילו עוד שנייה אחת. בלי ששמתי לב הגוך שלי כבר גרר אותי לכיוון. לא רציתי להרביץ לבחור ליד כולם, בדיוק מאותה סיבה שכעסתי על לואי. אבל זאת הייתה הדרך היחידה להעיף את האדיוט הזה ממנה. סחבתי את אלה למעלה לשירותים של החדר שלי ואם להגיד את האמת היא נראתה דיי שיכורה.
הושבתי אותה על הכיור והחזקתי אותה מאחורה כדי שהיא לא תיפול לבפנים.
"את בסדר?" שאלתי מודאג כשהסתכלתי עלייה, מחפש איזה נזק על הגוף שלה. "כן הארי די אני בסדר" היא אמרה כשגירדה במצח שלה וצימצמה את העיניים אלי לקיר. "את משקרת" אמרתי לה כשהרמתי גבה אליה. "למה שתחשוב את זה?" היא הרימה את שתי הגבות אלי.
"כי גירדת במצח שלך ועשית את הדבר הזה עם העיניים שלך וזה מה שאת תמיד עושה כשאת משקרת" חייכתי חיוך קטן אליה, רק כי הייתי מרוצה מעצמי כשהיא הייתה מופתעת לגלות שאני צודק.
"עכשיו תראי לי איפה כואב לך" אמרתי לה כשהזזתי לה את השיער מהפנים. היא נאנחה והזיזה את השיער שלה הצידה כדי להראות לי את הנשיכה הנוראית שהייתה לה על הצוואר. כאב לי לראות את זה, זה כאילו שזה גם היה על העור של עצמי.
העברתי לה את השיער בחתיכה אחת לצד הנגדי של הפצע, הוצאתי אלכוהול וצמר גפן ומרחתי אותם אחד בשני. התקרבתי אל הצוואר שלה עם הצמר גפן ביד שלי אבל היא עצרה אותי מיד.
"לא הארי, זה ישרוף" היא אמרה בשקט כשהרחיקה ממני את זה.
"זה יכאב לך יותר אם לא נשים את זה". היא עדיין לא הראתה תגובה ולא נתנה לי להתקרב אליה.
"טוב תראי… תחזיקי לי ביד, ותלחצי חזק כשיכאב לך. ככה זה יעביר את הכאב שלך אלי. אוקיי?" ניסיתי לשכנע אותה עם חיוך מרגיע והיא אחרי כמה שניות של מחשבה הנהנה והחזיקה לה את היד. זה הרגיש כל כך טוב, לא קיבלתי את המגע שלה לפחות שלושה ימים ואפילו שזה בסך הכל שלושה ימים, התגעגעתי לזה כל כך.
קירבתי את היד שלי אל הצוואר שלה והנחתי בעדינות את הצמר גפן על הפצע שלה. כל הזמן הזה הסתכלתי לה ישר בעיניים, ככה שבכלל לא הרגשתי את הכאב ביד כשהיא לחצה עליו חזק. היא הוציאה צליל של היסוס מהכאב והזיזה את הראש טיפה אחורה, אבל מיד אחר כך קירבה אותו אלי והרגשתי את המצח שלי והצמח שלה נוגעים טיפה אחד בשנייה.
לפתע ראיתי חיוך קטן מתגלה על השפתיים שלה אבל ברגע שהיא הבחינה שראיתי אותו היא ישר הסתירה אותו בחזרה, וזה גרם לי לצחקק לעצמי טיפה. כשסיימתי סידרתי לה את השיער ששוב הסתיר לה את הפנים, העברתי את היידים שלי אל התוסיק שלה והרמתי אותה מהכיור. היידים שלה אוטומטית הועברו לצוואר שלי וסחבתי אותה אל המיטה שלי. השכבתי אותה בצד אחד של המיטה לפני שהורדתי נעליים וחולצה והנחתי אותה בארון. ראיתי אותה מורידה נעליים ומשעינה את הגב שלה על הגב של המיטה. קפצתי למיטה והשענתי את הראש שלי על הצוואר שלה והסתכלתי למעלה אליה עם חיוך מתנצל שמראה את הגומות שלי והרמתי גבות אליה. היא הסתכלה למטה אלי ולא ידעתי מה הפנים שלה אומרות.
"היי" הסתכלתי למעלה עליה ולא נותתי לגומות שלי ללכת. "היי" היא הרימה גבה למטה אלי.
ליפפתי את היד שלי סביב הבטן שלי וקירבתי אותה אלי כשהראש שלי עדיין היה מונח על הכסף שלה. "אני מצטער אלה" לחשתי לה. היא חייכה חיוך קטן אלי וליפפה את הזרועות שלה סביבי.
"ההצעה עדיין בתוקף?" שאלתי עדיין מסתכל למעלה אליה והיא ישר הבינה שאני מתכוון אל הנושא של אבא שלה, אל אותו היום כשהיא רצתה לבקש ממני לבוא איתה אבל לא הספיקה בגלל שאני התנהגתי כמו אדיוט.
היא נראתה חושבת טיפה לפני ששאלה אותי "אתה מבטיח לא להתנהג כמו אדיוט שוב?" . זה גרם לי לצחוק לעצמי קצת והגבתי לה עם הנהון וחיוך. "אז כן" היא ענתה בחזרה.
"יופי, כי אני רוצה להיות האחד שיהיה איתך שם. היחיד שיוכל לתמוך בך באותו הרגע" חייכתי אליה והיא רק הגיבה בהסמקה. החיוך שלי גדל כשראיתי את ההסמקה שלה ואז לפתע נזכרתי ישר בלואי.
"הו פאק" אמרתי כשקמתי מהמיטה בפתאומיות. "מה קרה?" אלה נראתה מבולבלת. "שכחתי להגיד לדניאל שלואי רוצה לדבר איתה בחדר שלו" "אני כבר חוזר, זה לא ייקח הרבה זמן אני מבטיח" יצאתי ישר החוצה אל איפה שדניאל הייתה בפעם האחרונה ואפילו לא טרחתי לשים חולצה עלי. ראיתי אותה בזווית העין, רצתי אליה והגעתי אליה מתנשף. "דניאלל…… לואי…. מחכה…. לך….. בחדר…. תעלי!" אמרי בין נשיפות ונשענתי על הברכיים. "וואו וואו, הארי, תרגע." היא הרגיע אותי ואז שאלה שוב. "עכשיו, מה רצית להגיד לי?"
"לואי רוצה לדבר איתך בחדר שלו. אל תדאגי הכרחתי אותו להתקלח הוא כבר לא מתנהג כמו מטומטם כמו שהוא התנהג קודם. אני מבטיח" אמרתי לה והיא חשבה קצת לפני שהנהנה ועלינו למעלה ביחד, ל מה שרציתי לעשות עכשיו זה לחזור חזרה לאלה.
נכנסתי לחדר השקט והחשוך לפני שהורדתי מכנסיים כדי להישאר רק בבוקסר שלי וראיתי אותה שוכבת ישנה במיטה. נשכבתי בשקט לידה במיטה וליפפתי את הזורועות שלי סביבה. הצמדתי אותה קרוב אלי והיא ישר הסתובבה אלי כדי להניח את הראש שלה על החזה שלי. הרגשתי את הזרוע שלה מחבקת לי את הבטן "אני מצטערת שסיפרתי קודם לליאם, אתה צודק. הייתי צריכה לספר לך קודם" היא אמרה בשקט עם עיניים עצומות ואני פשוט השתקתי אותה. "ששש.. זה בסדר אלה, לא הייתי צריך לכעוס על דבר כזה, זה היה טיפשי." הרגעתי אותה בשקט וליטפתי לה את השיער שלה בעדינות. זה עזר גם לי וגם לה להירדם בשקט. הסתכלתי למטה על החיוך הרח שלה שגרם לי לחייך גם.

הרגשתי כל כך טוב להשלים איתה ככה. אני כל כך אדיוט מההתחלה שרבתי איתה בכלל מתחתחילה.