מציאות מדומה 1D עונה שנייה – פרק 61

~~~נקודת המבט של לואי~~~

ישבתי במטבח יחד עם ליאם, זאיין, הארי. סתם יושבים ומדברים. ״אז מה אלה מספרת מהבדיקה?״ זאיין שאל את הארי שהיה נראה שהוצאנו אותו מהחשבות של עצמו. ״היא רצתה לדבר על זה אתמול. זה לא נשמע כל כך טוב..״ הוא אמר טיפה באדישות. ״ו…?״ שאלתי כשכולנו חיכינו להסבר. ״ולא הייתי מסוגל, אמרתי לה שאני עייף״. זה ממש לא טיפוסי להארי. כולנו הסתכלנו עליו טיפה מופתעים. ״למה?״ ליאם שאל מבולבל. ״הארי אתה מתחיל להתנהג טיפה מוזר״ אמרתי לו אבל הוא לא ממש הגיב. ״כן גם אתמול, כשאלה אומרת לך שהיא הולכת לבדיקה אתתה בדרך כלל קופץ מהמקום והולך איתה. מה קורה?״ זאיין הוסיף ושאל. הארי פשוט נאנח, לוקח לתשומת הלב את כל מה שאמרנו לו. ״תקשיבו, זה כלום. הכל בסדר.״ הוא אמר באדישות וקם כשיצא מהמטבח. כולנו הסתכלנו אחד על השני מוזר וחשבנו על אותו הדבר. מה לאזעזל קורה עם הארי?

״אז מה איתך ליאם?״ זאיין שאל מעביר נושא לבעיות של מישהו אחר. ״מה זאת אומרת מה איתי?״ הוא שאל לא מבין עוד למה זאיין התכוון, ואפילו אני הבנתי. ״בלייק? אתה יודע שאנחנו לא מאשימים אותך על שום דבר נכון?״ הוא שאל אותו מוודא. ״אה, זה.. כן ברור, אני יודע.״ הוא אמר כאילו זה היה כלום. ״ואתה בסדר עכשיו?״ שאלתי טיפה מבולבל. ״אמ.. כן, דניאל הייתה גם לא הכי במיטבה באותו הערב, אפשר להגיד שפשוט ניחמנו אחד את השני והאמת שזה דיי עזר לי״ הוא אמר ומיד אחר כך מבין מה הוא אמר והתחרט על זה מהר. ניחמו אחד את השני?? זה אומר ש… הא?! ״גם אתה שכבת עם דניאל?!״ שאלתי מיד קם מהמקום שלי ויכולתי להרגיש כבר את הדם שלי מתחמם. ״לואי..״ הוא אמר נאנח והרגשתי שאני עוד שנייה מתפוצץ. הדבר הראשון שעשיתי זה ללכת לדניאל במהירות. היא לא רצינית!!

נכנסתי לחדר שלה ישר, לא היה לי אכפת כן לדפוק לא לדפוק. נכנסתי במהירות ושמעתי את הדלת מאחורי מתנגשת בחוזקה בקיר אבל לא היה לי אכפת, לא הבנתי כלום ממה שאני עושה, זה כאילו לא שלטתי בעצמי בכלל. ראיתי אותה ואת נייל שוכבים מחובקים במיטה מה שסתם חימם אותי יותר, למרות שאני יודע שמה שהולך בינהם זה לא כמו שזה נראה, אבל כמו שכבר הבנתם הראש שלי לא היה הדבר שפעל הכי טוב עכשיו. הם שניהם ישר הסתכלו עלי, והצחוק שלהם ממקום על משהו ירד לאט לאט. הלכתי לדניאל והוצאתי אותה מהמיטה מצמיד אותה לקיר. ״היי לואי תרגע!״ נייל אמר לי מנסה להרחיק אותי ממנה. ״נייל תשאיר אותנו רגע לבד״ ביקשתי ממנו בתון רגוע, לא מוריד את העיניים שלי מהעיניים של דניאל. נייל לא ענה לי אבל יכולתי לדעת שהוא מסתכל מאחריי על דניאל. מחכה לאישור ממנה שהכל בסדר. היא הסתכלה עלי מפוחדת ותוך כדי הנהנה לנייל. לקח לו זמן אבל בסוף הוא הלך לאט וסגר אחריו את הדלת. נשארתי להסתכל על דניאל, פשוט הצמדתי אותה לקיר ולא הורדתי ממנה את העיניים. ״היית חייבת לשכב גם ליאם נכון? פשוט לא יכולת לשלוט בעצמך. הא? מה לא בסדר איתך דניאל? מה לא בסדר איתך?!?״ התחלתי רגוע אבל סיימתי צועק ועצבני ופשוט הרגשתי את הדם שלי קופץ ומת לפרוץ. אפילו לא שמתי לב כמה שאני מצמיד אותה לקיר מרוב שהייתי עצבני. ״לואי–.. אתה מכאיב לי..״ היא אמרה מנסה להתמודד עם הכאב. אני נשבע שאפילו לא שמתי לב שאני מכאיב לה, זה כאילו לא הייתי בשליטתי בכלל. ״מה הבעיה שלך דניאל?!״ שוב צעקתי עלייה. ״אתה לואי, אתה הבעיה שלי!״ היא אמרה מתעמקת בתוך הכאב. היידים שלי החזיקו את הזרועות שלה שאותם הצמדתי לקיר, יותר מדי חזק. פשוט לא הייתי שם. לא שמתי לב בכלל שאני מכאיב לה. אחרי שהיא אמרה את זה ראיתי שיש לה דמעה מהכאב. באמת שלא ידעתי שהכאבתי לה עד כדי כך. בשנייה אחת מהירה הלכתי אחורה ממנה הכי שיכולתי בהכי הרבה מהירות.

עם מבט מופתע על הפנים שלי. כאילו חזרתי לעצמי. אני נשבע שאף פעם לא התכוונתי להכאיב לה. יכולתי לראות את הסימן על הזרוע שלה שהשארתי מהיידים שלי. הייתי מופתע מעצמי. הדבר האחרון שאני אעשה זה אכאיב לה. פשוט נשמתי במהירות, לא מאמין למה שעכשיו קרה. היא רק הסתכלה עלי מפוחדת. ״אני… אני מצטער.. דניאל״ אמרתי והיא התכוונה להגיד משהו אבל הלכתי משם כמה שיותר מהר. שמעתי את הבנים שאולים אותי מה קורה אבל לא הקשבתי להם ופשוט יצאתי החוצה מהדלת. אני לא מרביץ, בטח שלא לבנות, ובטח שלא לאהבה שלי. מה קורה איתי? מצאתי את עצמי שואל את עצמי מבולבל כשפשוט הלכתי ברחוב. התעלמתי מצלמי הפאפרצי והכל. לא יכולתי שפשוט לחשוב על דניאל ועל כמה שהילדה הזאת משגעת אותי. כואב לי בלב כל פעם שאני נזכר בתמונה של העיניים הכחולות שלה מורידות דמעה בגלל הכאב הפיזי שאני גרמתי לה. איך?? איך לא שמתי לב למה שאני עושה. זה היה פשוט מפחיד, זה כאילו מישהו אחר לגמרי היה שם במקומי. דניאל בחיים לא תסלח לי על זה. אני עוד בכלל לא יודע מה אני עושה עם כל הסיפור עם אוליב. זתומרת מצד אחד הייתי מאושר לדעת שצדקתי. דניאל עדיין מרגישה אלי בדיוק את מה שאני מרגיש אליה. אבל מצד שני אלה הזכירה לי שאני עדיין עובר לגור עם אוליב. לא התכוונתי להגיע למצב כזה, לא רציתי להכאיב לדניאל פיזית ו-נפשית. אבל הרגשות שלי השתלטו עלי ולא שמתי לב מה אני עושה בדיוק כמו שקרה עכשיו. אני לא יכול לתת לדניאל להפוך לאיזה זונה ושתהיה ידועה בתור אחת ששכבה עם כל אחד מחברי הלהקה. כי בקצב הזה זה יקרה. ובטח אני לא יכול לגרום לזה לקרות כשאני יודע שזה בגללי. אף פעם לא התכוונתי להכאיב לה. פשוט רציתי שהיא קצת תקנא כדי שסוף סוף תתוודא בפני עצמה על הרגשות שהיא מכחישה. לא התכוונתי אף פעם שנגיע למצב הזה.