מעריצה לנצח.. הקדמה +פרק 1

_________________________________________________
הייוש לכלום קוראים לי אור ואני בת 17… עוד חודשיים בערך.. יש לי 2 חברות מדהימות אנחנו BFF קוראים להן נועה ושירן אני מתה עליה.. הם החברות הכי טובות שאפשר לבקש בעולם ….
אני (אור): יש לי שיער מתולתל עד אמצע הגב בערך ועיניים חומות
שירן: שיער חום ממש קהה כמעט שחור גלי עד קצת אחרי הכתפיים ועניים חומות. עוד בערך חודש בת 17
נועה: שיער שטני עד קצת לפני הטוסיק ועיניים כחולות… עוד יום בת 16 חחחח קטנטונת שלנו!!!
הם מדהימות והן באמת יודעות כמעט.. הכול עליי… אני גרה בישראל ואין לי אחים.. הורי בעבודה כל הזמן אבל לא תמיד הייתי מאושרת כמו שאני עם נועה ושירן…..
פרק 1:
"היוושים.." אמרתי לבנות כשראיתי אותן בדרך לבית הספר במקום הקבוע שלנו…
"אוווור.." נועה צעקה לי מרחוק… מתנשפת צחקתי והתחבקנו אני שירן ונועה הן מדהימות…
"את קולטת שמחר את בת 16??" צרחתי לנועה באוזן
"חח קטנטונת …" שירן אמרה וחיבקה את נועה ככה כל הדרך ריכולים ועוד ריכולים…. הגענו לכיתה וכל אחת הייתישבה במקומה.. השיעור עבר משעמם מאווד!!! לא הקשבתי בכלל אחר כך הגיעה מדעים עם המחנכת אווי אני שונאת אותה כל יום היא מעבירה מקומות…
"יוובל שב ליד…. אור" היא אמרה לפתע ונבהלתי נזכרתי במה שהוא עשה לי שהיינו ביחד בכיתה לפני כמה שנים טובות… זה היה סיוט מהר נלחצתי וציירתי לעצמי פרפר על היד.. רשמתי מעליו את התאריך ואת השעה פתאום יובל הסתכל לכיווני
"מה הקטע עם הפרפר??" הוא שאל אך לא הייתיחסתי הוא כנראה הבין את הרמז והמשיך בשלו… ככה עבר היום וניסיתי כל הזמן להתחמק ממנו… הגיעה השעה של החינוך האישי המטומטם הזה.. חחח
"אוקיי אז עכשיו כל אחד צריך לספר על הרגל שיש לו הוא לא חייב לספר למה.. אבל חובה לספר על הרגל…" אמרה המורה ובחנה את הכיתה ואותי..
"אור… תתחילי.." היא אמרה וניבהלתי
"אמממ.. ההרגל שלי.. הוא" אמרתי ובלעתי את הרוק "הוא לצייר פרפרים על ידי" אמרתי לבסוף..
"תרצי לספר למה??" שאלה המורה לאחר תשובתי..
"לא.." אמרתי והיא המשיכה בשאלון..
-בהפסקה-
"מה זה היה??" שאלה נועה
"מה היה??" שאלתי בתמימות
"נוו דברי.. 'אני מציירת פרפרים על היד' אני מכירה אותך…" אמרה שירן לפתע… הרמתי את שרוולי והראתי להם את הפרפר
"למה לא ידענו על זה..??" שאלה אותי נועה אחרי כמה שניות של מתח באוויר
"אולי כי לא רציתי שתדעו.." אמרתי בשקט
"את מוכנה להסביר??" שאלה שירן הנהנתי ולקחתי אותן למקום שקט.. אז ככה כשהייתי בכיתה ד' יובל התחיל ממש להציק לי… בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות אז זה המשיך עד כיתה ו' כבר החלטתי שאני לא יכולה יותר ורציתי להתאבד.. ואז מצאתי באינטרנט דבר כזה שנקרא פרויקט פרפר…" אמרתי להן בלחץ
"ומה זה פרויקט פרפר??" שירן שאלה בהסתקרנות
"זה אומר שכל זמן שאני ממש ממש עצבנית או רוצה לפגוע בעצמי אני מציירת על חלק מסיום בגופי פרפר.. ובוחרת לו שם.. ככל שאני מציירת יותר פרפרים זה יותר טוב.." אמרתי והסתכלתי על הפרפר שצויר על ידי
"אנחנו חברות כבר כמה שנים למה לא סיפרת??" שאלה נועה…
"כי פחדתי מהתגובה שלכן.." אמרתי בכעס ועליתי לכיתה במהרה…