מסתכלת מהצד פרק 22 העלה שנייה

נקודת מבט ירדן:
הם הלכו, זה היה הזמן הנכון.
שלפתי מהכיס שלי אולר והתחלתי לתוך את החבלים, זה הצליח.
יצאתי מדלת הברזל ,רציתי לאהנח אבל פחדתי שהם ישמעו אותי.
למזלי הרב, לא קשרו את עיני אז ידעתי את הדרך הבייתה.
ניזכרתי לרגע בשתי הבנות שהיו קשורות לידי , וחזרתי והערתי אותן.
"בנות תקומו אם אתן רוצות לברוח" לחתי לאוזניהן ופתאום ראיתי בהן משהו דומה.
"מי את?" שאלה אחת הבנות
"ירדן, ואנחנו חייבות ליברוח" אמרתי ושתי הבנות הינהנו וחתכתי את החבלים שהן היו קשורות בהם.
יצאנו בעדינות מהמחסן הנוראי וברחנו, אז ראיתי מה היה דומה, ראיתי אתן, במישרד הפנים.
"את יודעת את ממש דומה לנו" אמרה אחת הבנות
"יותר מדי דומה" אמרה הבת השנייה "אני ניזכרת!"
"במה?" שאלה אחת הבנות
"הלכנו למשרד הפנים ורצינו ליבדוק מי זאת התאומה השלישית שלנו! וזאת הייתה את!" הבת אמרה
"איך? אני אפילו לא יודעת מה השם שלכן" אמרתי
"אני מיכל" אמרה הבת עם הקצוות הכחולים
"ואני אוריאן" אמרה הבת עם האיפור המרוח
"אבל איך נדע שאנחנו באמת אחיות?" שאלתי
"אח, את כלכך מיושנת, למה יש אינטרנט ומישרד הפנים כדי להרוס להם את היום" אמרה מיכל בציניות
ראינו פנסים שגרמו לשני פנים להיראות מוכרים.
"בלונדי!"אמרה מיכל בפחד ובגועל
"תמיר" אמרתי בזילזול
"אני לא יודעת מי זה!" אמרה אוריאן
רצנו לתוך הלילה , לא מסתכלות לאחור