מלאך המוות

הוא לא לבש ברדס שחור, בעודו אוחז חרמש ארוך.
הוא לא חבש מסכת שלד, וסכין מדממת בידו.
הוא לא זעק 'אללה הוא אכבר', כששנאה יוקדת בעיניו.
ללא תאוות דם, וללא רגשות נקם, ובכל זאת – הוא היה רוצח סדרתי.

כעת, ישב הוא בתאו, ממתין דוּמַם להקראת גזר הדין.

מאוכזב היה מיחס התקשורת כלפיו. עד לפני רגע קט, הוא היה גיבור, ולפתע הפך לג'ק המרטש.
שלא בצדק, הושווה לדוקטור מנגלה ימ"ש, סיטונאי הבייגלך עלי אדמות.

נאמן לשבועת היפוקראטס, לבוש חלוק בצבע טורקיז וחמוש במזרק, ניסה לשכנע את קרבנותיו שיש טעם לחיות. שוב ושוב דחה את תאריך ההוצאה לפועל, והחתים אותם מחדש על טופסי הסכמה.
עבור מאה ושלושים נרצחיו, הוא היה מִפְלַט מצרות, כאבים ומחלות סופניות.

מעולם לא הסתיר את פעולותיו, אך דאג בה בעת, שלא להיות מתועד תוך כדי מעשה.

בשנת 2011, לאחר שמונה שנים בכלא, כשהוא בן למעלה משמונים, הוכרע ד"ר ג'ק על-ידי קריש דם במוח.

עשרות מבני משפחות הקרבנות, ליוו את ד"ר קבורקיאן בדרכו האחרונה. עבורם, הוא עדיין היה גיבור.
לא סתם גיבור. מלאך.
מלאך המוות.