מי אמר ששנוי זה לא דבר טוב? פרק ארבע

"פרימדונה גירל יה…” התחלתי לשיר בחדרי, תמיד אהבתי לשיר, אבל אני לא אוהבת את הקול שלי, אז אם אני שרה מול חברים זה רק בשביל להשתגע ובשביל הכיף.
"ווד יו דו אנת'ינג פור מי…” המשכתי לשיר ונכנסתי לקטע, התחלתי לשיר חזק יותר ולרקוד, זה היה כל כך כיף.
עד שאמא שלי נכנסה, ואז זה היה כל כך מביך.
"תמיד אמרתי שאת מוזרה" שמעתי את אמא שלי מבולבלת, אבל האמת שאני רגילה.
"הי! אני הבת שלך! את לא אמורה לומר את זה!” אמרתי לה בכעס מזויף.
"טוב אני באתי לומר לך שיש לך הפתעה למטה.”
"אני כבר יורדת" אמרתי. אחרי דקה ירדתי.
"מזל טוב!” שמעתי את אמא שלי ו.. ליאה(?) קוראות.
"ליאה, מה את עושה פה? והיום הולדת שלי בכלל מחר.”
"כן טוב, השגתי את הכסף. קניתי כרטיס טיסה. הגעתי עכשיו. את רוצה שאני אשאר ברחובות יום כדי שיהיה לך מתנה מסריחה ליום הולדת?” היא שאלה אותי.
"לא ממש…” אמרתי ואז רצתי לחבק אותה.
"התגעגעתי אלייך" אמרתי, לא ראיתי את ליאה חודש ושבוע, אבל הי, מי סופר?
"גם אני אלייך" היא החזירה לי.
"כן כן כולם אוהבים פה את כולם, הי ליאה אולי תעלי לפרוק את המזוודות שלך? ג'ני, תעזרי לה?” היא אמרה כאילו שואלת, אבל זאת שאלה רטורית.
"בואי אני אראה לך את החדר שלך" אמרתי לה בהתרגשות ועלינו במדרגות. אם לא הבנתן את זה עדיין, יש לנו בית 2 קומות, בקומה הראשונה, שירותים, מטבח וסלון. ובשניה, 3 חדרי שינה, 3 חדרי ארונות, 3 חדרי מקלחות ומקלט (חובה בכל בית אתן יודעות) הבית שלנו מעוצב בצורה קלאסית. כן אני ואמא שלי ועכשיו גם ליאה, חיות בסטייל, זה שהיא אם חד הורית לא אומר שהיא לא יכולה להרשות לעצמה בית פרטי בלונדון!
לאחר שסיימנו לפרוק את המזוודות של ליאה והתעדכנו הלכנו לישון.
"היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לג'ני" שמעתי את אמא שלי וליאה שרות בשש בבוקר, זה המנהג, יש לך יום הולדת? באים אליך בשש בבוקר לפני שתתעורר ומעירים אותך עם עוגה ונרות לפעמים גם מתנות וברכות.
"תנשפי על הנרות" אמא שלי אמרה והושיטה לי עוגת וניל עם שוקולד צ'יפס.
אחרי שנשפתי היא וליאה לקחו את העוגה ואמרו לי להתארגן ולרדת.
"אוקיי, רצינו לספר לך מה ההפתעה שלך ליום הולדת" אמא שלי התחילה לספר ברגע שהתיישבתי ליד השולחן.
"רשמנו אותך ואת ליאה לקוקה קולה סאמר לאב כ" אמא שלי נקטעה על ידי הצרחת שמחה שלי ושל ליאה, עומד להיות כל כך כיף.
"מה שהתחלתי לומר זה שכדאי שתארגנו מזוודות כי המחנה מתחיל מחר.”
"רגע. קודם אוכל. אני רעבה" אמרתי.
"פנקייקים?” אמא שלי שאלה, כאילו יש מה לשאול פה.
"לא, בטון" אמרתי לה בציניות "ברור שפנקייקים" אחרי שאכלתי חמש פנקייקים בערך. כי נגמר לא כי רציתי להפסיק.
"טוב. עכשיו, ליאה בואי הולכים לארוז מזוודות" אמרתתי לה ומשכתי אותה לכיוון המדרגות.
"אז, זה שלושה ימים, תארגני את המזוודה שלך לשלושה ימים" אמרתי לה בהתלהבות. פעם הייתי אומרת שבנות לא לוקחות יותר ממה שהן צריכות, בסוף גיליתי שאני עושה את זה. אני נוסעת לשלושה ימים ומביאה איתי מזוודה ענקית, אבל אני אוהבת להיות מוכנה לכל מקרה.
כמובן שביום הולדת שלי לא היה משהו מעניין כל כך ואז הגיע היום למחרת
הגענו למחנה ואז ראיתי מישהו שכל כך רציתי לשכוח ממנו