מילים יכולות להרוג ולהציל:/ על הארי ודמי :))))) פרק 2 ואחרון

התקרבתי שוב לביתי , נכנסת למכונית שלי. טנדר אדום וישן. ונסעתי לעבר הפינה הקטנה שלי בכפר הכי רחוק שמותר לי לנסוע אליו. איזור כפרי וציורי בבריטניה . החניתי את המכונית מול המקום הקטן הזה , מקום בגובה לפחות 13 קילומטרים . אחרים יקראו לזה צוק. אבל אני קוראת לזה המקום שלי. אני נרגעת פה . דמי, טבע, מוזיקה, זה מרגיע אותי . יצאתי מהטנדר ונעמדתי בקצה של המקום שלי או בקצה של הצוק . היתה רוח קלה , קלה וקרירה . היא נשבה על גופי החבול , לפעמים זה כאב אבל לא היה לי אכפת. הייתי מוכנה לסיים את הסיפור הזה , את הסיפור הארוך והמייגע הזה נקרא חיים. הרבה פעמים חשבתי על להתאבד , אבל הפעם היה לי גם האומץ לזה.
פרשתי את ידי לאורך כדי להרגיש את הרוח , עצמתי את עיני כדי להירגע , לקחתי את האוזניות והטלפון שלי , תחבתי אותו בהתחלת מכנסי. ואת האוזניות תחבתי באוזני. בעיר שבה גרתי , היה תמיד חם . חום אימים . אבל אחרי נסיעה של שעה וחצי המקום כנראה מתקרר. תמיד היתה במקום הזה רוח. אני תמיד חשבתי שהאזה בעצם סימן שמזמין אותי לקחת צעד אחרון , כך שמתחתי לא תהייה עוד קרקע . רק המחשבה על זה גרמה לי להושיט את רגלי קדימה יותר . כל מחשבה כזאת שרצה במוחי.
——–נקודת מבט של הארי——–
מוקדם יותר באותו היום:
הלכתי ברחובות העיר , מתהלך ללא סיבה , פתאום מצאתי מחברת קטנה מקושטת בציורי יד , הרמתי אותה מהמדרכה . כנראה שלא שמו לב אליה . הרמתי את המחברת שעליה היה רשום בכתב בשפה לא מוכרת לי שנראתה כעברית , משפט קצר באותיות גדולות. הרמתי את המחברת הזאת וחזרתי איתה לבית שלי. הבנים חיכו לי שם .
״איפה היית? ומה זה ?״ לואי אמר והצביע על המחברת שהחזקתי
״לא יודע, מצאתי אותה והיא כתובה בעברית. אני הולך עכשיו לפרש אותה״ אמרתי ועליתי ללפטופ שלי ולגוגל תרגם.הקלדתי את הכותרת קודם כל.
״אור אמסלם רחוב : הרצל 188/91״
״Or Amsallem street : Hertsel 188/91"
זו כתובת ושם ? אז זה של מישהו? לא יכולתי להתגבר על הסקרנות ופתחתי את המחברת הזאת. פתחתי בעמוד האחרון שהיה כתוב. זה מה שהוא פירש לי.
״הם הציקו לי שוב היום בבית הספר . אני מתחילה להתרגל אבל כל מילה פוגעת כמו כדור בבטן. מייק ממשיך וממשיך להתעלל בי , לאנוס אותי , ולהשפיל אותי . ואמא שלי? בכלל לא הייתה בבית כל השבוע כמעט ! רק יום אחד , שבו לא דברה איתי בכלל. הלכתי שוב למקום שלי. הצוק הזה פשוט מושך אותי אליו, וגורם לי לרצות רק לקחת צעד אחד . להשאיר את הכל מאחור. ממילא אין לי בשביל מה לחיות יותר . אין לי משפחה , אין לי דברים שאני אוהבת או דברים שאוהבים אותי , אין לי אבא אין לי אמא , אין לי חבר , אין לי חברים, אין לי חברות, אין לי אפילו ציונים טובים בבית ספר בשביל בגרות. כל יום אני חוזרת עם צלקות ממייק , אז בשביל מה להמשיך עם זה ??למה ??? אני חושבת שזה יקרה . אני עוד יתקרב לצוק הזה , ויקח את הצעד הזה . אני בטוחה . אבל הנוף הציורי הזה , הכפר הקטן והמקום שאליו אף אחד לא בא אף פעם. ליד חנות הגלידה הקטנה שאין בה אנשים , היא נטושה . כמה צעדים מחנות היוגורט הנטושה . הכול שומם ללא איש . רק שם אני בטוחה . אם זה בטוחה להירגע או בטוחה מקללות , או בטוחה לקחת את הצעד הזה.עוד יום אחד בבית הספר וזה יקרה . אני יכולה להבטיח את זה״

וואו. הנערה הזאת, אור , היא רוצה להתאבד ? ואם זה כתוב מאתמול אז היום היום שבו היא רצתה להתאבד ! וליד הבית הישן שלי בהולמס צ׳אפל יש חנות גלידה ויוגורט נטושה ! אני נוסע לשם עכשיו. אני חייב להציל את הילדה הזאת.לקחתי מעיל וכובע ויצאתי מהר לכיוון הבית הקודם שלי, הגעתי לשם , בין חנות הגלידה לחנות היוגורט והייתה שם נערה. עם שיער חום ארוך שהתנפנף ברוח הקרה שהייתה שם, עיניים חומות . היא היתה רזה מדי, וגבוהה . יצאתי מהמכונית מחנה את המכונית של ליד הטנדר שלה . יצאתי וצעקתי .
״היי..! היי! אור !! תפסיקי!! בואי לפה !!״
״אור !!״ צעקתי אפילו חזק יותר.
״תעזבו אותי למות בשקט!! ״היא צעקה חזרה
״לא ! יש לי משהו להגיד לך ומשהו להחזיר לך״ אמרתי והיא הסתכלה עלי מסובבת את ראשה מהנוף של הצוק הזה.
״איך אתה יודע את השם שלי?״ היא אמרה וראיתי את עיניה האדומות ואת הדמעות שנוזלית מפניה .
״מצאתי את היומן שלך״ אמרתי
״וקראת אותו״ היא הוסיפה בשמי והנהנתי
״את חושבת שלאנשים לא אכפת ממך, ותראי, אני פה אפילו שלא פגשתי אותך בחיים לפני זה . עזבתי הכל! את החברים שלי את המשפחה את הלהקה , ובאתי לכאן בשביל להסביר לך שהחיים שלך שווים יותר ואת לא צריכה להפסיק אותם ככה . את רק בת 14. יש דברים שלא חווית עדיין ודברים שכדאי שתחווי , אור , את שווה יותר משאת חושבת. את לא שמנה , את רזה מדי. את לא מכוערת את יפה ! יותר מכל אחת שראיתי . ואת ממש לא עלובה ! את מרחמת על עצמך , וזה לא טוב. את צריכה להיות חזקה . את מעריצה את דמי. מה את חושבת שהיא תגיד אם היא תדע על זה ? אני מכיר אותה ואני אומר לך שהיא לא תשמח והיא תבוא ישר לכאן כדי לדבר איתך. את רוצה שאעשה את זה ?״ אמרתי
״ד..דמי? לוב..לובאטו? פה ?״ היא גמגמה והרמתי את הטלפון שלי מתקשר אליה .
״היי דמי. כן .. יש לי פה מישהי, קוראים לה אור . היא פה והיא רוצה להתאבד . תפסתי אותה ברגע האחרון והיא מעריצה שלך . את יכולה בבקשה לנסות לשכנע אותה ? מצאתי את היומן שלה אז ידעתי איפה היא ונסעתי עד לכאן והיא לא מוכנה להתרחק מהצוק פה ״ אמרתי לדמי
״אני שניה שם!! הולמס צ׳אפל ? ליד החנות גלידה ? אני שם!!״ דמי אמרה וניתקה . לאחר שתי דקות של שתיקה היא הגיעה .
״אומיגאד אור !״ דמי צעקה והתקרבה אל אור בצעדים גדולים .
״ד..ד..דמי..?״ אור גמגמה כלא מאמינה
״אור אני רוצה שתתרחקי מהצוק הזה , אל תחשבי על לקחת את הצעד הזה אור , אני פה . הארי פה . הכל בסדר עכשיו. את לא חייבת לעשות את זה״ דמי אמה ודיברה לאט לאט .
״אני .. אני.. אני לא יכולה״ אור אמרה מסתכלת על קרקע
״את יכולה אור , גם אני הייתי במצב הזה , אבא שלי היה במצב גרוע והייתי חותכת וכל החיים שלי סבלתי מבריונות, את מכירה את הסיפור שלי. אבל תראי אותי כאן, עוזרת לך , מכל האנשים בעולם. זה רק אומר שאת מיוחדת ! זה רק אומר שיש אנשים שאכפת להם ממך! ושהם לא רוצים שיקרה לך משהו!״ דמי אמרה . ואו היא משכנעת אותה ! לאט לאט אבל עדיין!
״אבל זה לא יעזור ..! מייק הוא .. הוא מתעלל בי ו..ואונס אותי ומשפיל אותי ואמא שלי מכה אותי ובבית ספר הילדים צוחקים עלי ועל כל הצלקות שיש לי מאמא שלי .. אבא שלי עזב בגיל שלוש ואני משתגעת..!!!״ אור אמרה ביאוש.
״אור , את צריכה לעזוב את הבית הזה .. ואת צריכה להתרחק ממייק ומהילדים שצוחקים עליך, אני אבוא לבית הספר שלך מצידי ויסביר להם! ואני בטוחה שהארי גם לא יתנגד ! הכל יסתדר ! אל תדאגי!״ דמי אמרה והתערבתי בשיחה
״את יכולה לגור איתי ועם הבנים, יש לנו כמה חדרים פנויים, וככה גם לא תצטרכי את מייק ואמא שלך, ואם תצטרכי מישהו אז אני והבנים נהיה רוב הזמן בסביבה״ אמרתי והיא לאט לאט התרחקה מהצוק וחיבקה את דמי ומיד אחר כך אותי . איזה חמודה ..!
״תודה .. ״ אור אמרה והסתכלה עלינו, אנחנו רק חייכנו אליה והובלנו אותה לעבר המכונית שלה , הבאתי לה את היומן שלך, והכנסתי אותה לתוך המכונית שלי. אני כבר יתקשר לבנים שיביאו את המכונית שלה .
״את בסדר ? את צריכה ללכת להביא משהו מהבית? את רוצה שאני יבוא איתך?״ שאלתי והיא הנהנה . היה לה מבט מפוחד . אני מבין אותה . בת 15 בס״הכ וכבר עברה כלכך הרבה דברים רעים, אני לא יודע איך היא סבלה את זה ! היא לא חתכה , את זה יכולתי לראות על הידיים שלה , חוץ מזה שהיא היית רזה מדי , הכל היה לגמרי בסדר איתה מבחוץ והיא לא פגעה בעצמה . זה כבר משהו טוב . עכשיו רק נותר לעזור לה להתחיל מחדש . אני והבנים ניהיה המשפחה והחברים שלה , וגם דמי תהיה שם לעזור , אמא שלה ומייק לא יטרידו אותה יותר והילדים בבית ספר יפסיקו עם הבריוניות שלהם אחרי שאני ודמי נבוא לבית ספר של אור . הכל יסתדר בסוף. אני שמח שהיא שמחה , עכשיו היא תוכל לחיות את החיים שלה , בלי פחד ממה שהולך לקרות כשהיא תיכנס לבית שלה . בלי לדאוג מה מייק יעשה לה , ובלי לדאוג מה הילדים יגידו לה , נייל כבר ידאג לגרום לה לאכול , והכל יחזור לקדמותו, וכמו שהיא רשמה בתחילת היומן שלה –
״Pretty's just a pretty word"
״and I'm gonna shine like a star
״ cous' I'm the only me in this world"

״we are who we are who we are"
״ cous' I'm just doing me just doing me"
״and I'm JUST DOING ME"